גזע ישי ריא

יש שלד"ע אבל הרי"ף סתם לגמרי ולא ביאר לא הדין ולא הטעם. ומה אאריך בדברים הפשוטים לדעתי שדעת הרי"ף כמ"ש הש"ך ולית בזה ספיקא שהרי"ף יסתום ויאמר אין שלד"ע ויסבור בו חלוקים ויעלימם ולא ידכירם הס כי לא להזכיר אין זה דרכו של הרי"ף עכ"ד ז"ל יע"ש

ולענ"ד אחרי המחי"ר מכבוד רבנותיה דמר אמינא דטפי. איכא למשמע מדברי הרי"ף זל דכתב דאין שלד"ע מה"ט דדברי הרב וכו' דס"ל לפסוק כרבינא ולא כר"ס. דהנה כל עיקרי דהני חילוקי דמחלקו רבנן רבינא ור"ס בהא דאין שלד"ע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לא למדוהו אלא ממאי דרבי רחמנא חצר משום שליחות גבי גניבה דמזה למדנו דיש חילוק בהאי כללא דאין שלד"ע. וכמ"ש רש"י זל שם בפ"ק דב"מ. די"א ד"ה ומ"ס לא ילפינן ממונא מאיסורא וגבי ממונא חצר מאם המצא תמצא אתרבאי ואיכא למי' דשליחות הוא ומשום דאין שלד"ע איצטריך למכתביה התם ע"כ. וכוונתו לומ' דאע"ג דחצ' דהוי שליח ידעינן ליה מקרא דושלח אפ"ה איצטריך למכתב עוד רבוי דחצ' דהוה שליח התם גבי גניבה משום דאין שלד"ע ולהכי כתביה רחמנא התם גבי גניבה למימרא דיש חלוק בהא דאין שלד"ע וחצ' הוה שליח אפילו לד"ע ועיין שם בנמוק"י וכ"כ התוס' בב"ק דס"ה ע"א ד"ה אין לי וכו' כדברי רש"י ז"ל הנז'. וכ"כ הרמב"ן ז"ל הביאו הר"ב בס' אסיפת זקנים פ"ק דב"מ עלה דפי' רש"י שם ד"ה ת"ל ונתן בידה מדלא כתיב ובידה יתנהו וכו' וכתב הרמב"ן ז"ל ופי' רש"י ז"ל דהכא ע"כ משום ידה אתרבאי דאי משום שליחות הא כתיב ושלחה מלמד שהאשה עושה שליח כו' ופי' נכון הוא. וא"ת והרי גבי גניבה רבי רחמנא חצר משום שליחו אע"ג דידעינן שליחות מעלמא. לאו קושיא היא דהא דאמרי' אבל היכא דשליח לאו בר חיובא הוא א"נ דע"כ עביד מיחייב שולחו אפי' בד"ע מריבוייא דרבי רחמנא חצר הוא דנפקא לן אבל שלא לד"ע לא איצטריך לריבוייא וכו' יע"ש. וכ"כ עוד שם בס' א"ז בשם גיליון עלה הא דפי' רש"י בד"ה ומ"ס לא ילפינן כו'. הנה דמשום דרבי רחמנא חצר משום שליחות גבי גניבה הוא דנפקא לן לחלק בהא דאין שלד"ע להני. חילוקי דחלקו רבינא ור"ס. אבל אי לאו האי ריבוייא דחצ' גבי גניבה לא הוה מצינן לחלק מסברא שום חילוק כלל אלא הוה אמרינן דבכל גווני אין שלד"ע ואפי' בשליח דלאו בר חיובא הוא ואפי' דבע"כ עביד. ומעתה צריכין אנו למודע"י במאי פליגי רבינ' ור"ס דרבינא סוב' דהחילוק שלמדנו האי רבוייא דחצ' דגבי גניבה הוא בין בר חיובא לאינו בר חיובא ור"ס סוב' דהחילוק הוא בין אי בעי עביד אי בעי לא עביד להיכא דבע"כ עביד

ונלע"ד דרבינא ס"ל דכיון דאיכא להאי סבר' אלימתא דדברי הרב כו' ואיכא למימ' דהיינו טעמא דהאי כללא דאין שלד"ע אית לן למימ' דהא אתא לאשמועינן רבוייא דחצ' גבי גניב' למימר' דזהו עיק' הטעם דאין שלד"ע משום האי סברא דדברי הרב וכו' והיכא דשייך לה"ט הוא דאין שלד"ע והיינו היכא דהשליח בר חיובא הוא אבל היכא דלאו בר חיובא הוא דלא שייך לה"ט וסברא זו דדברי הרב וכו' יש שליח. ואי לאו דרבי רחמנא חצר גבי גניבה אנן בדידן לא הוה מצינן למימ' מדעתינו דזהו עיק' הטעם דהאי כללא דאין שלד"ע ולחלק מכח סברא זו בין בר חיובא לאינו בר חיובא. דהו"א דמאח' דאפי' שלא לד"ע אי לאו משום דגלי לן רח' גבי קדשים וגירושין ותרו' דשש"א כמו' לא הוה שליחו' כלל. השתא הכא דגלי לן בהני דשש"א כמו' אית לן למי' דדוקא דומיא דגירושין וקדשי' ותרומה דליכ' שום דבר עבירה כלל בהאי שליחות בשום צד הוא דהוי שלוחו כמותו אבל היכא דאיכא דבר עבירה באיזה אופן שיהיה ואף בשאין השליח בר חיובא אינו שליח להיות שלוחו כמותו. להכי רבי רחמנא חצר משום שליחות גבי גניבה ללמדנו דהא דאין שלד"ע אינו אלא מה"ט וסבר' זו דדברי הרב וכו' והיכ' דשלי' ב"ח הוא דאיכ' לה"ט וסברא זו דדברי הר' וכו' הוא דאין שלד"ע אבל היכא דשליח לאו בר חיובא הוא דליכא למימ' ביה לה"ט יש שליח. זהו סברת רבינא דכיון דאיכא להאי סברא אלימתא דדברי הרב וכו' נהי דאי לאו דרבי רחמנא חצר משום שליחות גבי גניבה לא הוה מצינן למימ' מדעתנו דזהו עיק' הטעם דהאי כלל' דאין שלד"ע כיון דעיק' הא דשש"א כמותו לא ידעינן ליה לא ממה דגילה לן רחמנא גבי קדשים וגירושין ותרומה וא"כ איכא למימ' דאין שש"א כמותו אלא דומיא דהנך דליכא שום דבר עביר' בשום צד כלל. השתא הכא דרבי רחמנא חצר משום שליחות גבי גניבה ללמדנו דיש חילוק בהאי כללא דאין שלד"ע אית לן למימ' דהאי רבוייא הא אתא ללמדנו דהאי כללא דאין שלד"ע לא הוה משום דכל דיש שם עביר' לא הוה דומיא דקדשי' וגירושין ותרומה. אלא עיק' הטעם דאין שלד"ע הוה משום סבר' זו דדברי הרב וכו' והיכא דשליח בר חיובא הוא דאין שלד"ע אבל חצ' דלאו בר חיובא הוא להכי מיחייב שולחו. ור"ס ס"ל דכיון דגילה רחמנא דיש חילוק בהא דאין שלד"ע בחצ' ויש בחצ' עוד טעמא אחרינא והוא זה דבע"כ מותיב ביה לית לן לאפוקי מהאי כללא דאין