גזע ישי רט

דר"ס אמרה משמיה דרב אויא איהו נמי כרב אויא ס"ל. והנה כי כן הא תו למה ליה למיהדר אחר הוכחה ולהביא מן הרחוק מדברי רבא דגם רבא הכי ס"ל כי היכי דליהוי רבינא יחיד במקום שנים לגבי ר"ס ורבא וכדקאמר ואנא אמינא שאם רבא כר"ס ס"ל הו"ל רבינא יחיד במקום שנים. הא גם אי לא אשכחן לרבא דיסבור כר"ס. הו"ל רבינא יחיד במקום שנים דהם ר"ס ורב אויא כיון דלפי דבריו גם ר"ס כרב אויא ס"ל. באופן דקשה לי על הגאון מהרי"ח לנדא זל ממ"נ. דאי ממאי דאמרה ר"ס משמיה דרב אויא אינו מוכרח שגם ר"ס יסבור כרב אויא. א"כ מאי האי דקא מתמיה מר וכי רבינא יותר בתרא מר"ס. ואי משום דאמרה ר"ס משמיה דרב אויא הוא מוכרח דאף ר"ס הכי ס"ל לדעת הגאון ז"ל דלהכי הוא תמה וכי רבינא יותר בתרא מר"ס. א"כ הרי ממקומו מוכיח דהו"ל רבינא יחיד במקום שנים לגבי ר"ס ורב אויא ואמאי הרחיק נדוד להביא מרבא. ונראה דהגאון זל נקיט כלישנא דאיתא בש"ס דקמן דליתא להני מילי דכתבו הרא"ש והנמוק"י ז"ל דאמרה ר"ס קמיה דרבינא משם רב אויא אלא הכי איתא קמן ר"ס אמר וכו' ולהכי הוא דתמה ואמר וכי רבינא יותר בתרא מר"ס ואיצטריך נמי להוכיח דרבא ס"ל כר"ס כי היכי דליהוי רבינא יחיד במקום שנים. ואכתי תמה אני על הגאון מהרי"ח ז"ל איך לא השגיח בעינא פקיחא בהרא"ש והנמוק"י ז"ל דגרסינן בש"ס רב סמא אמר קמיה דרבינא משמיה דרב אויא

והרב ש"ך ז"ל בח"מ ריש סי' קפ"ב האריך לדחות פסקו של מור"ם ז"ל שם דפסק כרבינא. וכתב להוכיח גם מדברי הרי"ף ז"ל דפוסק כר"ס ממ"ש בר"פ האיש מקדש דקי"ל אין שלד"ע ואם איתא שפסק כרבינא הו"ל לאתויי דהיכא דשליח לאו בר חיובא יש שלד"ע אלא פסק כר"ס ולא אשכחן אלא בחצר ולא הוצרך להביא חצר דלא נ"מ אלא לענין כפל וכפל אינו נוהג. ועוד דחצר פשיטא כיון דבע"כ מותיב בגוויה מיחייב שולחו לא הוצרך לכותבו א"ד זל יע"ש. והנה מאי דאמר מר הש"ך ז"ל דלא הוצרך הרי"ף להביא חצר דלא נ"מ אלא לענין כפל וכפל אינו נוהג. לפענ"ד אחר המחי"ר אין דבריו מחוורין בזה. חדא דהא נ"מ נמי לענין חיוב אונסין דאם נאנסה שם בהחצר. דאי הוה אמרינן גם בחצר דאין שלד"ע לא נתחייב בעל החצר כשמת' הבהמה באונס שם בהחצר כיון דלא נקנה לו הגניבה לבעל החצר מה"ט דאין שלד"ע. אבל אי חצר הוה שליח אפי' לד"ע הרי קנתה לו חצרו להגניב' להתחייב באונסיה. ועוד דגם לענין כפל אע"ג דאינו נוהג משום דקנסא הוא ואין גובין קנסות בבבל מ"מ נ"מ לענין אם תפס דלכן הביא הרי"ף זל בפ' מרובה כל דיני כפל ותשלומי ד' וה' יע"ש ועיין בלבוש ריש סי' ש"ן. והו"ל להביא נמי הא דחצר גם לענין כפל כאשר הביא שאר כל דיני כפל וד' וה' משום נפקותא זו. גם מ"ש עוד דחצר פשיטא כיון דבע"כ מותיב בגוויה מיחיי' שולחו לא הוצרך לכותבו. הם דברים תמוהים לענ"ד דא"כ איך פריך הש"ס התם בפ"ק דב"מ על ר"ל מחצר דא"כ מצינו שלד"ע וקי"ל אין שלד"ע כיון דהא פשיטא כיון דבע"כ מותיב בגוויה מיחייב השולח עד שמפני שפשיטא הוא כ"כ לא הוצרך הרי"ף לכותבו כדאמר מר הש"ך ז"ל. אלא מדפריך הש"ס מוכח דלאו מילתא דפשיטא היא כ"כ למי' דמה"ט דבע"כ מותיב בגוויה מיחייב שולחו. וא"כ כ"ש דהו"ל להרי"ף ז"ל להביא חצר לאשמועינן דהיכא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד הוא דאמרינן אין שלד"ע אבל חצר דבע"כ עביד מיחייב שולחו. ואי משום דממאי דלא מייתי הרי"ף למאי דאמר רבינא דאי שליח לאו בר חיובא הוא מיחייב שולחו הורה בזה הרי"ף דפוסק כרב סמא וכמ"ש הר"ב ש"ך ז"ל בתחילה ולכן לא הוצרך תו להביא הא דחצר דהשתא הוא פשיטא כיון דבע"כ עביד. לדידי בכל כה"ג דלא בא מפורש להדיא בדבריו דהיכא דאי בעי עביד איבעי לא עביד הוא דאין שלד"ע. אלא שמפני שלא הביא להאי חילוק' דרבינ' אנו באים לדון כך בדעתו של הרי"ף ז"ל. לא נתן ליאמר שחצר פשיטא כיון דבע"כ מותיב בגוויה ולא הוצרך לכותבו כדאומר הרב ש"ך ז"ל דאדרבה איכא למימר נמי לאידך גיסא דממאי דלא הביא הרי"ף להאי סברא דר"ס דהיכא אמרי' אין שלד"ע היכא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד ולא הביא נמי לדין דחצר כלל מוכח דסובר כרבינא. באופן דהני מילי דהרב ש"ך ז"ל בישוב האי דלא מייתי הרי"ף ז"ל הא דחצר לפענ"ד אינם מחוורין כלל

האמנם לדידי חזי לי דהאי דינא דחצר הרי הוא כמבואר להדיא בדברי הרי"ף ז"ל בפ"ק דב"מ דשם פסק דחצר דגברא משו' שליחו' אתרבאי שכתב שם וז"ל אבל קטן אין לו חצר ואין לו ד' אמות דחצר דקטנה משום ידה אתרבאי דכתיב וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ותניא אין לי לא ידה גגה חצירה וקרפיפה מנין ת"ל ונתן מכל מקו' וכו' אבל חצר דגברא משום שליחות אתרבאי וקטן הואיל ואין לו שליחות אין לו חצר ואין לו ד' אמות דלא ילפינן קטן מקטנה ע"כ יע"ש. הנה שכתב דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי ולא ילפינן קטן מקטנה. וכוונתו מבוארת בהני מילי למימר דחצר משום שליחות אתרבאי מקרא דאם המצא