גזע ישי רח

יהוצדק דהלכה כר' יוחנן משום דהו"ל חזקיה יחיד במקום שנים יע"ש. הרי אתה למד דר"י ור"ש בן יהוצדק הוו שנים לגבי חזקיה ולהכי הלכתא כר"י אע"ג דחזקיה רבו דר' יוחנן ובעלמא אין הלכה כר"י לגבי חזקיה דרביה הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. וא"כ כ"ש הכא דרב סמא נמי בתראה הוא כרבינא ואף איהו משמיה דרב איויא אמרה דהו"ל רבינא יחיד לגבי ר"ס ורב איויא כההיא דחזקיה לגבי ר"י ור"ש בן יהוצדק דליכא למפסק הלכתא כרבינ' מה"ט דבתראה הוא אלא כרב סמא דהוא נמי בתראה והוא עם רב איויא דהו"ל רבים. ואיך כתב מהר"ם ז"ל דהלכתא כרבינא מטעמ' דבתרא' הוא. וכמו כן איכא למידק נמי על הרא"ש בשם הרמ"ה וכן הנמוק"י ז"ל דכתבו טעמא למיפסק כרב סמא משום דכיון דאמר קמיה דרבינא משמיה דרב אויא ושתק קבלה והדר ביה ממאי דהוה אמר איהו וקבל מה שאמר משמיה דרב אויא. והשתא למה להו למהדר בתר האי טעמא דחיקא למפסק כרב סמא הא אף אי רבינא לא קבלה ולא הדר ממאי דאמר איהו. איכא טעמא רבה למפסק כרב סמא ולא כרבינא משום דגם ר"ס בתראה הוא דכיון דאמרה משמיה דרב אויא מסתמא איהו נמי הכי ס"ל והו"ל רבינא יחיד לגבי ב' וכמ"ש בר"י ור"ש בן יהוצדק לגבי חזקיה כאמו'. ונרא' דס"ל להרא"ש והנמוק"י בשם הרמ"ה ז"ל דאע"ג דרב סמא אמרה משם רב אויא אינו מוכרח מזה דאיהו נמי הכי ס"ל אלא דאמר קמיה. דרבינא דשמיע ליה לרב אויא דאמר הכי אבל איהו לדידיה אפשר דלא ס"ל כרב אויא. וכיון שכן ליכא למימר דהלכה כרב סמא משום רב אויא מה"ט דהו"ל רבינא יחיד לגבי שנים דמאן לימא לן דרב סמא הכי ס"ל כרב אויא. ולהכי כתבו ז"ל טעמא אחרינא למיפסק כרב אויא אף אי רב סמא לאו משום דס"ל כרב אויא אמרה והוא משום דכיון דשתק רבינא קבלה והדר ביה מהאי דאיהו אמר. והכי נמי ס"ל להר"מ ב"ב זל דאינו מוכרח דר"ס נמי כרב אויא ס"ל וכיון שכן ליכא אלא רב אויא ולגבי רב אויא אית לן למיפסק כרבינא מטעמא דרבינא בתראה הוא לגבי רב אויא וזה ברור

והנה הגאון מוהר"יח לנדא זל בספרו הבהיר נודע ביהודה מה"ק חא"ה ס"סי ע"ה כתב להוכיח דהלכה כרב סמא וזל והנה בגוף הדבר אי הלכה כרבינא או כרב סמא כבר הרחיב הש"ך בראיות ברורות בסי' קפ"ב בח"מ דהלכה כר"ס. ואני מוסיף דע"כ גם רבא סובר כרב סמא דאל"כ מושכוני נפשיה רבא אליבא דשמאי הזקן למה הא חידוש זה דלא אמרינן זה נהנה וזה מתחיב יכול לומר אליבא דהלכתא וכגון טמא שאמר לטהור אכול קדשי' שהוא ממש דומיא דאיש שאמר לאשה אקפי לי קטן מ"מ כיון שאיש צוה אותה ובשליחותיה דאיש היא מקפא חייב האיש לרבינא. וא"כ טמא שאמר לטהור אכול קדש אף שהטהור אוכל בהיתר מ"מ כיון שבשליחותו של הטמא אוכל היה ראוי להטמא להתחייב אלא שפטור מטעם לא מצינו זה נהנה וזה מתחייב ול"ל לרבא לומר חידוש דין זה דוקא לשמאי. אלא ודאי שעיקר כר"ס ובלא"ה פטור המשלח משום דאין של"דע כיון דאי בעי עביד. אמנם לפי מ"ש הפ"י דלא שייך זה נהנה וזה מתחייב כי אם היכא דנהנה מתחייב נסתר הוכחה זו א"ד זל. ובסי' פ"א והיא תשובה להגאון צבי הירש זל באות י"א השיב על הוכחתו של הגאון מהרי"ח לנדא זל הנז' דאף אי רבא ס"ל כרב סמא אינו ראיה דהלכה כך דרבינא בתראה הוי יע"ש. ועל זה חזר הגאון מהרי"ח ז"ל שם סי' פ"ב אות י"ד והשיבו וז"ל ומ"ש מעל' שאף דס"ל לרבא כר"ס אעפ"כ אין הכרע דהלכה כך דרבינא בתרא' הוי. אני תמה וכי רבינא יותר בתרא מר"ס הרי שניהם היו ואנא אמינא שאם רבא כר"ס ס"ל הו"ל רבינא יחיד במקום שנים וכמ"ש במס' נדה ד"י ע"ב בפלוגתא דחזקיה ור"י שאם ר' יוחנן אמר משום ר"ש בן יהוצדק הו"ל חזקיה יחיד במקום שנים. אף שלפי כללי הש"ס הלכה כחזקיה נגד ר"י דהוא רביה דר"י מ"מ היכא דהוא יחיד במקום שנים הלכה כמותו וכן בנדון דרבינא א"ד ז"ל יע"ש

ולע"נד דברי הגאון מהרי"ח זל תמוהים טובא דהא רב סמא איהו אמרה קמיה דרבינא משם רב אויא וכדמייתו לה הר"אש והנמוק"י ז"ל. וא"כ מאי האי דקא מתמיה מר על דברי הגאון צבי הרש ז"ל וכי רבינא יותר בתרא מרב סמא וכו' נהי דרב סמא נמי בתראה הוא מ"מ רב אויא לאו בתראה הוא ורב סמא לאו סברא דידיה קאמר אלא משמיה דרב אויא ואפשר דר"ס לאו משום דאיהו נמי ס"ל כרב אויא אמרה וכמו שכן מוכח מדברי הרא"ש והנמוק"י ז"ל מדאצטריכו למימר טעמא דהלכה כרב סמא משום רב אויא דמדשתק רבינא קבלה והדר ביה ממאי דהוה אמר איהו וכן נמי מפורש יוצא מדברי מהר"מ ב"ב זל עד שמפני כך פסק כרבינא מה"ט דהוא בתראה וכדברי הגאון צבי הירש ז"ל. והיותר קשה על הגאון מהרי"ח לנדא ז"ל דכתב דר"ס נמי בתראה הוא ואנא אמינ' שאם רבא כר"ס ס"ל הו"ל רבינא יחי' במקו שנים וכמ"ש במס' נדה דל בפלוגתא דחזקיה ור"י וכו'. והשתא לפי מאי דקא מתמיה על הגאון המשיבו וקא מר וכי רבינא יותר בתרא מר"ס מבואר דפשיט' ליה למר דכיון