גזע ישי רו

ז"ל בפי' המדה הלזו דב"כ הבאין כאחד אין מלמדין דלפי זה לית לן שום ילפותא מקרא אלא מסברא זו דדברי הרב בלחוד הוא דאמרי' אין שלד"ע ומאי דאמרי' בש"ס דהו"ל מעילה וטביחה ב"כ הבאין כאחד ואין מלמדין היינו לומר דלהכי לית לן למילף מהם דיש שלד"ע וכדפי' רש"י ז"ל שם. ולהכי שפיר עבדי הרי"ף והרא"ש דכתבו דהא דאין שלד"ע מהאי סברא דדברי הרב וכו' הוא דקי"ל הכי. ועיין לקמן בסי' שאח"ז

צ"ד אין שליח לדבר עבירה. כתב הר"ב ש"ך ז"ל בח"מ שמ"ח סק"ו דהא דאמרי' בש"ס טעמא דאין שלד"ע משום דברי הרב וכו' היינו מעיקרא דס"ד דמסברא קי"ל אין שלד"ע. אבל לבתר דמסיק משום דהוי מעילה ושליחות יד או טביחה ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין וא"כ אפילו בלא טעמא דדברי הרב וכו' שפיר ילפינן מדאיצטריך רחמנא למכתב ב' כתובים דיש שלד"ע ש"מ דבעלמא אין שלד"ע וגזירת הכתוב הוא וכה"ג איתא טובא בתלמוד דב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין אפי' ליכא טעמא בהכי בעלמא ע"כ יע"ש. והנה דברי הרב ז"ל אלו לא נתנו ליאמר אלא לפי סברת התוס' דסברי דב' כתובין הבאים כאחד אין מלמדין היינו דהב' כתובי' הבאי' כא' הו"ל כמיעוטא ואיכא למימר שפיר דהא דאין שלד"ע למאי דמסיק דמעילה וטביחה הו"ל ב' כתובין כו' גזרת הכתוב הוא ולא משגחינן תו בהאי טעמא וסברא דדברי הרב כו'. אבל לדעת רש"י ז"ל דב' כתובין לאו מיעוט' הוו ואין מלמדין הכוונה דלית לן למילף מינייהו שיהא בעלמא. נמי הדין כך כמו בהני ב' כתובין. ליתנהו להני מילי דהרב ש"ך ז"ל אלא גם למאי דמסיק דאי שלד"ע משום דהו"ל מעילה וטביחה ב' כתובין כ לא הוה הא דאין שלד"ע אלא משום האי סברא דדברי הרב וכו' וכמ"ש רש"י ז"ל בפי' שם כפ"ב דקידו' ד"ה ולמ"ד אין מלמדין וכבר כתבנו מזה לעיל בסי' הקודם

ולפום ריהטא היה נלע"ד להוכיח כדברי הר"ב ש"ך ז"ל דלמאי דמסיק דהו"ל מעילה וטביחה ב' כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין ולפי דעת התוס' ז"ל דב' כתובין הו"ל כמיעוטא. לא משגחינן תו בהאי סברא דדברי הרב כו' אלא אמרי' דגזרת הכתוב הוא. ואמינא לה ממאי דפריך התם הש"ס עלה דאמרי' דלמ"ד שני כתובין הבאים כא' מלמדין יליף דאין שלד"ע משחוטי חוץ. ופריך הש"ס אדיליף משחוטי חוץ נילף מהני. ומשני הדר כתב רחמנא ונכרת האיש ההוא כו'. והשתא קש' מאי פריך הש"ס אדיליף משחוטי חח נילף מהני הא איכא טעמ' רבה למילף משחוטי חוץ דאין שלד"ע ולא למילף מהני דיש שליח. משום דאיכא נמי האי סבר' אלימ' דדברי הרב וכו' ומש"ה מסתבר טפי למילף משחוטי חוץ דאין שלד"ע מלמילף מהני היפך הסבר' דיש שליח ומאי פריך. וכן נמי אמאי איצטריך הש"ס לשנויי שנויוא אחרינא דהוה משום דכתיב ההוא אחרינא ולא משני כדאמרן דסברא היא דדברי הרב כו'. ועוד דלמה לי דכתב רחמנא ההוא תניינא לגלויי דנילף משחוטי חוץ דאין שליח ולא נילף ממעילה וטביח' דיש שליח. כיון דאיכא להאי טעמ' וסברא דדברי הרב וסברא זו היא תחייב למילף משחוטי חוץ דאין שליח ולא מהני דיש שליח גם בלאו יתורא דההוא יתירה. אלא מוכח דכי אמרינן להאי טעמא וסברא דדברי הרב וכו' היינו כי לא ילפינן לה להא דאין שלד"ע מקרא. אמנם אי ילפינן ליה מקר' לא משגחי' תו בהאי טעמא וסברא דברי הרב כו' כלל אלא אמרי' דגזירת הכתוב הוא ולהכי למ"ד דב"כ הבאים כאחד מלמדין ושפיר איכא למילף ממעילה וטביחה דיש שליח וקאמר דהאי מ"ד יליף דאין שלד"ע משחוטי חוץ. פריך הש"ס שפיר דכיון דמקרא הוא דקא יליף להא דאין שלד"ע תו לא משגחינן בהאי טעמא וסברא זו דדברי הרב כו' אלא אמרינן דגזירת הכתוב הוא. וא"כ ה"נ לית לן למשגח בסבר' דדברי הרב וכו' למילף מפני סבר' זו משחוטי חוץ דאין שליח ולא מהני ב' כתובים דיש שליח כיון דבין הכי ובין הכי ע"כ אתה אומר דגזירת הכתוב הוא ומאי חזית למילף משחוטי חוץ דאין שליח נילף מהני דיש שליח. ואיצטריך שפיר הש"ס לשנויי הדר כתב רחמנא ההוא אחרינא. וא"כ מינה נמי למ"ד שני כתובין הבאים כא' אין מלמדין לפי דברי התוס' דהו"ל כמיעוטא. כיון דמקרא ילפינן לה דאין שליח הדר הו"ל האי מילתא דאין שלד"ע גזירת הכתוב ולא משגחינן תו בהאי טעמ' דדברי הרב כו' וכדברי הרב ש"ך ז"ל

אך את זה ראיתי בחי' קידו' לחד מקמאי שהרגיש על הא דפריך הש"ס אדיליף משחוטי חוץ נילף מהני כדאקשינן וז"ל וכי תימא משחוטי עדיף לן למילף דסברא היא דאין שלד"ע כדאמרי' בריש שמעתין דדברי הרב כו' דכיון דאשכחן במעי' וטביחה ומכירה דיש שליח לד"ע אע"ג דאשכחן בשחוטי חוץ דאין שליח אין לנו לשקול הדבר בשקול דעתנו ולומר דטפי מסתברא דיש שליח. ועוד כיון דס"ל ב"כ הבאין כאחד מלמדין עדיף לן למילף ממעילה וטביחה ומכיר' דהו"ל תרי א"ד ז"ל יע"ש. הנה שתירץ לקושיא זו שני תירוצים. אלא דלפע"ד תירוצו הראשון דאין לשקול הדבר בשקול דעתנו ולומ'