גזע ישי רד

לקמן ד"ה ואף שבמעילה המעשה קיים כו' ע"ש. היינו השתא הכא מאחר דגלי לן גבי גירושין וקדשי' דשש"א כמותו וילפינן נמי מעילה מתרומ' ע"כ לנו למי' כדכתבו התוס' ז"ל. אמנם אי לא הוה גלי רחמנא גבי גירושין וקדשים ללמדנו דשש"א כמותו שפיר הוה ס"ד טפי למימר דכיון דגבי מעילה לאו משום שש"א כמותו דהא אפי' ע"י חש"ו חייב אין זה אלא משום דקנסיה רחמנא להבע"הב מטעמא דכתיבנא. באופן דלפענ"ד אין בתמיהתו של הגאון מהר"יח ז"ל על תירוצו של הגאון מהרש"א ז"ל כלום. וכן נמי מאי דכתב שגוף סברת המהרש"א דוחק לו' טעמא דרחמנא משום קנס. לאו כלום הוא לפענ"ד דכיון דאפשר מיהא למטעי ולאסיק אדעתין האי סברא. כתב רחמנא גבי גירושין וקדשים נמי ללמדנו למוד מפורש דשש"א כמותו וכדאשכחן בכה"ג בדוכתי טובא דטריח רחמנא למכתב בפי אע"ג דהוה מצינן למילף מדוכתי אחריתי כי היכי דלא נטעי כל שיש מקום לטעות וכמ"ש בספרי הכללים ועיין בספרי הקטן שורש ישי כללי הי"ג מדות ורבויין ומעוטין ושאר כל הדרשות שהתו' נדרש' בהן כי שם ביתו דהאי. כללא יע"ש בס"ד

צ"ג אין שליח לדבר עבירה. טעמא דהאי כללא אמרינן התם בפ"ב דקידושין דמ"ב בתחי' האי סוגיא דאין שלד"ע. משום דאמרינן ליה דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין יע"ש. וכן נמי למאי דאמרי' התם דמשו' דה"ל מעיל' וטביחה ב"כ הבאים כאחד ואין מלמדין. מבואר יוצא מדברי רש"י ז"ל שם דמהאי סברא דדברי הרב וכו' הוה. דעל מאי דפרכינן התם ולמ"ד ב' כתובים הבאים כא' אין מלמדין הני ההוא ההוא מאי דריש בהו פירש"י ז"ל ד"ה ולמ"ד אין מלמדין ח"ל ולית לן למילף ממעיל' וטביחה דיש שלד"ע ומסבר' אין שליח דאית לן למימ' דיש לו לשמוע דברי הרב והני ההוא מאי דריש בהו ע"כ יע"ש. הנה שפי' דלמ"ד ב"כ הבאים כאחד אין מלמדין היינו דלית לן למילף ממעילה וטביחה דיש שליח לד"ע ואמרינן מסברא דאין שלד"ע דיש לו לשמוע דברי הרב. ומיהו נראה דרש"י ז"ל לטעמי' אזיל דס"ל דהא דב"כ הבאים כאחד אין מלמדין לאו למימר' דאין מלמדין שיהא הדין נמי בעלמא כהב"כ ואדרבה הוו הני ב' כתובין כמו מיעוטא דממעטי לבעלמא שלא יהא הדין כן. אלא הכונה היא דב"כ הבאים כאחד אין ללמוד מהם לבעלמא שיהא הדין כך אבל מיעוטא נמי לא הוו למעט דבעלמא אין הדין כך אלא דצריך עוד למילף ממקום אחר שלא יהיה בעלמא הדין כך. זהו דעת רש"י ז"ל בפירושא דמדה זו דב' כתובין הבאין כא' אין מלמדין וכמ"ש הרב הגדול מהריב"ל ז"ל בח"א דכ"ח ע"א לה דפי' רש"י ז"ל בקידו' בסוגיא דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג דגמרינן לה מבנין אב דנשים פטורות דזהו סברת רש"י ז"ל יע"ש. וכ"כ הגאון ר"ש ז"ל בס' כריתות בלשון למודים חלק ה' ריש שער א' דכן משמע מפי' רש"י סוף פ' ב"ש בזבחי' דמ"ו גבי משום דהוי תה"ד ועגלה ערופה ב"כ הבאים כא'. דב"כ הבאים כא' אין מלמדין היינו דמוקמינן להו אדינייהו ולא ילפינן מב' כתובים אבל אינו רצ"ל דילפינן להפך יע"ש. ולכן פירש"י נמי הכא בהא דאמרי' גבי אין שליח לד"ע דהו"ל מעילה וטביחה ב"כ ואין מלמדין דהיינו דלית לן למילף מהני ב"כ לבעלמ' נמי דיש שליח לד"ע וכיון דלית לן למילף מהני ב"כ דיש שליח קם דינא משום האי סברא אלימתא דדברי הרב וכו' דבכל התו' כולה אין שלד"ע לבר מהני דגלי בהו קרא דיש שלד"ע נמי כמעילה וטביחה. ובהכי ניחא מאי דפי' עוד רש"י ז"ל בב"ק דנ"א ע"א ד"ה אין שלד"ע וז"ל אין שלד"ע להתחייב שולחו אלא שליח מיחייב וסברא הוא דאמרי' ליה דברי הר' וכו' ע"ש. דקשה לכאורה איך פי' דהאי דאין שלד"ע מסברא בלחוד היא. הא בפ"ב דקידו' נפקא לן האי כללא משום דהו"ל ב"כ או ג' הבאים כאחד ואין מלמדין אך לפי האמור ניחא דרש"י ז"ל לשיטתיה אזיל בפי' דהמדה הזו דב"כ הבאין כאחד וכאמור. ועיין עוד בדברי רש"י בב"מ ד"ח ע"א ד"ה פטור וכו'. האמנם התוס' ז"ל פליגי על רש"י ז"ל בפירושא דהמד' הזו דשני כתובין וס"ל דשני כתובין הבאין כאחד דאין מלמדין הכוונה דהוו כמו מיעוטא דממעטי לבעלמא וכמו שכתוב בתוס' ז"ל פ"ק דקידו' דל"ה ע"א סד"ה אלא למ"ד תפילין וכו' יע"ש ובמ"ש מהריב"ל ז"ל שם

כי ע"פ הבא'ר נוראות נפלאתי על הרב מהר"ש אלגאזי ז"ל בספרו הנחמד גופי הלכות אות השי"ן סי' תקכ"ה דצ"א ע"א שהביא להני מילי דרש"י ז"ל דפ"ב דקידו' ד"ה ולמ"ד אין מלמדין ולית לן למילף וכו' עד ומסברא אין שליח וכתב וז"ל קשה דאמאי איצטריך למימ' מטעמא דסברא אין שלד"ע הא אפי' לא הוה הך סברא הא כתבו התוס' לעיל בקידו' דל"ה ד"ה אלא למ"ד וכו' וז"ל דכיון דאין מלמדין הוי כמו מיעוט' דוקא הני חייבו' אבל אחריני לא ואמאי איצטריך למרכב לקושי' אתרי ריכשי. ועוד דכי מעיינת אשכחן דנותן טעם לפגם דאי איכא הך טעמ' דסבר' א"כ מהך סבר' גופיה לא הו ב"כ הבאים כא' דאיצטריכו תרוייהו דאי לא כתב אלא חד כיון דהסבר' הוא להיפך הו"א דוק' היכא דגלי גלי והיכא דלא גלי אוקמיה אסברא