גזע ישי רג

ואנכי הרואה כי עיקרא דהאי מלתא דכליו של אדם קונין לו מדין יד נמי הוה. ואמינא לה ממ"ש הרמב"ם ריש פ"ד מה' מכירה וז"ל כליו של אדם כל מקום שיש רשות להניחו קנה לו וכיון שנכנסו המטלטלין בתוך הכלי אין אחד מהן יכול לחזור בו והרי זה כמי שהגביהן או כמי שהונחו בתוך ביתו כו' עכ"ל ז"ל יע"ש. הנה שכתב דהרי זה כמי שהגביהן או כמי שהונחו בתוך ביתו. אשר מבואר יוצא מדבריו דקנין כליו ש"א לאו מדין חצר בלבד הוה אלא מדין יד נמי הוה דכי נכנסו המטלטלין לתוך כליו כנכנסו ובאו לידו והגביהן. דקנין כלים עדיף מקנין חצירו דהרי הרמב"ם איהו ס"ל דחצר לאו משום יד אתרבאי אלא מדין שליחות כמפורש בדבריו פי"ז מה' גזילה ה"י ופ' כ"ט מה' מכירה ה"י יע"ש ובמ"ש ה"ה שם על השגת הראב"ד בה' י"א ואפ"ה כתב דקנין כליו הוה כאלו הגביהן כו' והיינו משום דקנין כליו עדיף מדין חצר דחצר אינו אלא מדין שליחות ולא מדין יד אבל קנין כליו מדין יד נמי אתרבאי דכליו כידו הוו דכי נכנסו המטלטלין בכליו כנכנסו ובאו לידו והגביהן חשיבי. ולפ"ז ליכא שום ראיה כלל מהא דפריך בע"ז ותקני כליו כו' ומדברי הטור חיו"ד סי' קל"ב דגוי בגוי יש שליחות. ומהתימא על הרב מהריט"א שלא זכר ש'ר מדברי הרמב"ם דריש פ"ד דה' מכירה בדין קנין כליו שכתבנו ועמ"ש באות החי"ת בענין חצרו ש"א קונה לו ובאות הכ"ף בענין כליו ש"א קונין לו כו'. ותו לא מידי

צ"ב אין שליח לדבר עבירה. האי כללא דאין שלד"ע איתא בפ"ב דקידו' דמ"ב ע"ב דילפינן ליה מקראי דבמעילה יש שליח לד"ע מג"ש דחטא חטא מתרומה. וכן נמי גבי טביחה לענין תשלומי ד' וה' גלי קרא דיש שליח לד"ע דכתיב או לרבות אם טבח ע"י שליח והו"ל מעילה וטביחה שני כתובין הבאין כאחד דיש שליח וכל שני כתובים כאחד אין מלמדין ולמ"ד שני כתובים הבאין כאחד מלמדין יליף דבכל התורה אין של"דע משחוטי חוץ דכתיב הוא ולא שלוחו. והיינו לב"ש דדרשי קרא דע"כ דבר פשע דגבי שליחות יד לחייב על המחשבה כמעשה. אבל לב"ה דדרשי האי קרא לרבות שליחות יד ע"י שליח הו"ל מעילה וטביחה ושליחות יד שלשה כתובים ושלשה כתובים הבאין כאחד לכ"ע אין מלמדין והוא ההוא דשחוטי חוץ לא דרשינן. כן מפורש יוצא מסוגיא דקדושין הנז' יע"ש

והנה הגאון מהר"שא זל בקידושין שם עלה הא דאמרי' התם גלי רחמנא בשחוטי חוץ וכו'. הקשה הא אי לא גלי נמי רחמנא בשחוטי חוץ לית לן למילף ממעילה וטביחה דיש שליח לדבר עבירה מדאצטריך למכתב בגירושין וקדשים דיש שלי' דאי איכא למילף ממעילה וטביחה לא לכתוב רחמנא בקדשים וגרושין ונילף להו נמי ממעי וטביחה במכ"ש. ויש ליישב דסד"א הסברא בהיפך זה דליכא למילף גירושין וקדשים דלאו דבר עבירה ממעילה וטביחה דהוי דבר עבירה וקנס ליה רחמנא דהוי שלוחו כמותו לחייב המשלח א"ד ז"ל יע"ש. וראיתי להגאון מהרי"ח לנדא ז"ל בספרו הבהיר נודע ביהודה מה"ק חא"הע ריש סי' ע"ה שכתב על האי תירוצא דתריץ הגאון מהרש"א דהו"א הסברא בהיפך כו' וז"ל אני תמה תינח בטביחה דלא שייך לחייב השליח שהוא לא גנב וא"כ שפי' י"ל דקניס רחמנא למשלח אבל במעילה הא דחייב המשלח לא מטעם שליחו' הוא שהרי אפי' שלח ביד חש"ו חייב דלא גרע ממעטן אלא עיקר קושית הגמ' שלא יפטו' השליח וכיון שהשליח יהיה חייב ממילא יפטר המשלח וא"כ איך שייך לו' קנס ומ"ט קנסיה רחמנ' למשלח ולא לשליח ומלבד שגוף סברת המהרש"א דוחק לומ' טעמא דרחמנא משום קנס א'ד יע"ש

ולפענ"ד אחר המחי' רבה אין תמיהתו על הגאון מהרש"א תמיה' כלל. דאדרבה מפני מה שגבי מעיל' לאו משום שליחות הוא דהא אפי שלח ביד חש"ו חייב הוה אמינא להאי סברא דאמ' מר הגאון מהרש"א ז"ל דאינו אלא קנסא דקניס רחמנ' להמשל' וטעמא רבה איכא למקנסיה להמשלח ולא להשליח משום דאע"ג דליכא שליחות מ"מ המשלח איהו הו"ל להזהורי נפשיה טפי שלא לטעות בהקד' שבידו כיון דאיהו קדמה ליה הידיע' דאיכא קדש אצלו וכ"ש להכשיל לאח' שימעו' בקדש. משא"כ השלי' דהוא שוגג גמו' וקרו' לאנוס טפי משוגג שהוא אין לו ידיעה כלל מהקדש ועוד בה שהבעל הבית הוא אמ' ליה שיעשה כן ועליה דידיה דהבע"הב קא סמיך כי מסתמא חולין הוא ולא קדש. ולהכי אי לאו דגלי רחמנ' בקדשי' וגירושין דשלוחו של אדם כמותו. לא הוה ילפינן ממעילה במכ"ש. דהוה אמינא דהא דחייבה רחמנא להמשלח לאו משום דשש"א כמותו דהא לאו משום שליחו' הוא דהא אפי' שלח ביד חש"ו דלאו בני שליחות נינהו נמי חייב. אלא קנסא הוא דקנסיה רחמנא להמשלח דהו"ל לאזדהורי. וה"נ גבי טביחה קנסי' רחמנא להמשלח משום דאיהו גנב. ואע"ג שכתבו התוס' ז"ל במעילה דכ"א ע"א דאף דבמעילה חייב אף היכא דלא שייך שלי' כגון ע"י חש"ו מ"מ אי הוי אמרי' אין שלד"ע הוי גרע טפי והביא דבריהם הגאון מהר"ח לנדא ז"ל שם