גזע ישי רב

דרבנן באות מ' משיכה יע"ש. והן עתה חשבתי דרכי דנוכל לומר דאדרבה מתוך סוגיא זו יש ללמוד דעכ"פ גוי בגוי יש שליחות דלא כהירוש' ומש"ה יש לו קנין חצר וקנין כליו. באופן דנלע"ד דמ"ש הרא"ש דמקנה לו מקום שהבהמה שם הוא מדין חצר וכן נרא' מתשו' התה"ד סי' ע"ד שלא מצא תקון בפרה שהיא ברשות הגוי במקום רחוק וא"א לקנות מקום הבהמה כי אם ע"י קנין חליפין. ואם איתא יקח פרוטה מן הגוי ויקנה לו איזה מקום משלו ואגב יקנה לו הפרה בכל מקום שהיא מדין אגב עכ"ד מהריט"א ז"ל יע"ש. והנה מאי דדחי מר דברי הגאון בעל בה"ז ז"ל דלמד מדברי רי"ו ז"ל דלאו מדין חצר קאמרי רבנן הרא"ש ורי"ו והטור ז"ל לתקנתייהו אלא מדין קנין אגב דא"כ למה נקטו הרא"ש והטור ורי"ו שיקנה לו המקום שהבהמה בו והא לא בעינן צבורין. אי מהא לא מדחו דברי הגאון ז"ל דאה"נ דה"ה דאפשר שיקנה לו מקום אחר ויקנה אגבן הבהמה בכל מקום שהיא דלא בעינן צבורין. לא דכיון דיכול הוא להקנות לו אותו המקום שהבמ' בו שהוא שלו למה לו להקנו' לו מקום אחר. ואה"נ דאי הבהמה היא במקום שאינו שלו של הישראל בעל הפרה מקנה לו מקום משלו ומקנה לו אגבו הבהמה במקום שהיא. אלא משום דמסתמא בהמתו של אדם היא במקומו ורשותו לכן נקטו הרא"ש ורי"ו והטור תקנתייהו בהכי שיקנה לו. המקום שהבהמה בו. גם מאי דכתב דקי"ל דקנין אגב מדרבנן כמ"ש התוס' בב"ק די"ב והרא"ש ז"ל שם. אי מהא נמי לא מדחו דברי הגאון ז"ל הנז' די"ל דאה"נ דהרא"ש והטור ז"ל הכי ס"ל דקני דרבנן מועיל לאיסור דאורייתא כהני רבוואתא דס"ל הכי. ורי"ו ז"ל דס"ל דאין קנין דרבנן מועיל לאיסור דאורייתא י"ל דאיהו ס"ל דקנין אגב נמי דאורייתא הוא דכמה רבוואת' הכי ס"ל וכמו שכ' הרב מהריט"א ז"ל גופיה בס' קהלת יעקב אות הא' סי' ל"ב בענין אגב יעש"ב. ומה גם שדברי רי"ו ז"ל הכי מוכחי דמדין קנין אגב קאמר כדקאמר הגאון ז"ל ומה שכתב הרב מהריט"א דואגבו דנקט רי"ו הוא לשון מושאל והוא כמו אגב סודר דהש"ס הוא דוחק באופן דשפיר י"ל דהרא"ש והטור ורי"ו ז"ל לאו מדין חצר קאמרי אלא מדין אגב וכדכתב הגאון ז"ל

האמנם מאי דמייתי הרב ז"ל מהש"ס דע"ז דע"א ע"ב דמתבאר שם דכליו של גוי קונין לו אע"ג דקנין כלי' מדין חצר הוא כדמבוא' בפ"ק דב"מ מתוך דברי הראשונים ז"ל. נראה לפום ריהטא ראיה מפורשת דיש שליחות לגוי מגוי להש"ס דילן. דהכי איתא התם בש"ס דע"ז א"ל רב להנהו סבויתא כי כייליתו חמרא לנכרים שקלו זוזי מינייהו והדר כיילן להו כו' דאי לא עבדיתו הכי כי קא הוי יי"ן ברשותייכו קא הוי וכי שקליתו דמי יי"ן קא שקליתו כו' ופרכינן ותיקני ליה כליו שמע מינה כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח לא לעולם אימא לך קנה לוקח והב"ע כגון דאיכא עכבת יין אפומא דכוזנתא דקמא קמא אינסיך כו' יע"ש והנה דפריך הש"ס לרב דתיקני ליה להנכרי כליו כו' אלמא דיש לו לגוי קנין חצר וכלים. וכיון דקי"ל דחצר מדין שלי' הוא איך יש לו לגוי קנין חצר כיון דקי"ל דאין שלי' לגוי. וע"כ לומ' דהש"ס דילן פליג אש"ס ירוש' דס"ל להש"ס דילן דגוי מגוי יש שלי' כדאמר מר הרב מהריט"א ז"ל כנז"ל והיא לפום ריהטא ראיה גמורה לסברת הרב משאת בנימין ז"ל

איברא דהיה מקום לדחות ולומר דהנה התם בפ"ק דב"מ ד"י איכא תרי לישני וללישנא קמא פליגי ר"י ור"ל אי ילפינן קטן מקטנה מר סבר ילפינן קטן מקטנה כלו' וחצר דגברא נמי משום יד אתרבאי ומ"ס לא ילפינן קטן מקטנה יע"ש. ולפי האי לישנא לר"י חצר דגברא נמי משום יד אתרבאי. וא"כ י"ל דהאי מקשן דפריך הכא בש"ס דע"ז ותיקני ליה כליו ס"ל כהאי לישנ' קמא דפ"ק דב"מ דחצר דגברא נמי לר"י משום יד אתרבאי וכיון דמשום יד אתרבאי גם נכרי כיון דאית ליה יד אית ליה חצר וקנין כליו דהוא נמי מדין חצר ולהכי פריך ותיקני ליה כליו והש"ס שני ליה שפי' אף לפי סברתו. אמנם לפי מאי דמסיק התם בב"מ ללישנא בתרא דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ולכ"ע חצר דגברא משום שלי' אתרבאי ופסקו הכי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש י"ל דגוי אין לו קנין חצר ולא קנין כליו כיון דאין שלי' לגוי. באופן דאי מהש"ס דע"ז הנז' דפריך ותיקני לו כליו דמייתי הרב מהריט"א ז"ל יש לדחות כאמור

האמנם דא עקא כי הנה הטור זל בי"וד סי' קל"ב פסקו להאי מילתא שכתב וז"ל ואם פסק דמי היין ומדדו לתוך כליו כו' ואפי' לכליו של נכרי כו' יש בו עכבת יין בשוליו והכלי עומד בחצרו של נכרי מותר שמיד כשהגיע לאויר הכלי קנאו כו' ואם הכלי בחצרו של מוכ' לא קנה ואסו' אא"כ יאמ' לו יקנה לך כליך כו' יע"ש. אשר מפור' יוצא מדברי הטור דיש קנין חצר וכליו לנכרי. וכן פסק מרן ז"ל בש"ע יו"ד שם ועיין עוד שם בב"י לקמן מ"ש בשם ארחות חיים בשם המאור ז"ל.