גזע ישי רא

שליחות ובכן שפיר תקן להאי תקנתא דלהקנות לו להגוי המקום שהבהמה בו דהו"ל חצרו של הנכרי שלוחו כשליח גוי לגוי דיש שליחות מגוי לגוי. אלא דכבר ראיתי להגאון בעל ברכת הזבח ז"ל בתשובה אחת והיא ל'ו נדפסה בשו"ת נחלת שבעה ס"סי ל' דהפליג לתמוה בזה על האי תקנתא דהרא"ש ז"ל שכתב וז"ל ואגב לא אוכל להמלט להודיע למעל' מה שחדשתי בדין זה בימי חורפי והצעתי דברי לפני רבותנו והסכימו עמי והוא זה דהתוס' והרא"ש והטור וש"ע דכתבו דהמחוור שבכולם דיקבל פרוטה מן הכותי ויקנה לו מקום שהבהמה עומדת לשם וכו' וכן אנו נוהגים לענין מכירת חמץ שמקנין לו בכסף ובשטר החדר מה שבתוכו החמץ והמקום קונה לו החמץ וכמ"ש הב"ח בטא"ח. ותמיה לי מילתא דהא דחצר קונה הבהמה או החמץ הוא מדין שליחות דאי משום יד היה צריך הכותי להיות עומד בסמוכין לו דמה יד בסמוכה וכו' כדאיתא בפ"ק דב"מ וא"כ כיון דמדין שליחות קני החצר ואנן קי"ל דאין שליחות לכותי א"כ תקנה זו לא ידענא דמנ"ל למימר דחצירו קונה לו לכותי ודוחק לומר דכותי לכותי יש שליחות וכמ"ש בשו"ת מ"ב סי' צ"ז וחצרו של כותי הוי כשליח הכותי דערבך ערבא צריך דדינו של הרב הנ"ל צ"ע למעש' ולא הו"ל לכל הפוסקים לכתוב כן בפשיטות ובהדיא מצאתי שכתב בשו"ת מהר"מ מינץ סי' ה' וז"ל אע"ג שליחות לגוי ה"מ כותי לישראל או ישראל לכותי אבל כותי לכותי אפשר דהוי שליח וכו' הרי שכתב בלשון אפשר כאלו מסתפק ולמה לא בירר מדברי הראשונים והאחרונים הנ"ל בפשיטות דקנה אלא ש"מ דלא ברירא ליה מילתא. ומצאתי ברי"ו חלק אדם וחוה נתיב ך' ח"ב שכתב וז"ל ולצאת ידי שניהם יקבל מהכותי מעות בשביל אוזן הבהמה פרוטה וימשוך הבהמה או יקנה להכותי המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אגביו אוזן הבהמה עם העובר עכ"ל. ואמרתי טבא חדא פלפלא וכו' דלכולהו אית להו פרכא ולדידיה לית ליה פירכא כלל דמבואר שלא מדין חצר קני ליה אלא מתורת מטלטלין אגב קרקע דקנה הקרקע והמטלטלין ולא מתורת חצר וכה"ג משני פ"ק דב"מ ד' י"א ע"ב ר"ג מטלטלי אג"ק וכו' הקנה לו ע"ש ברש"י והיה יכול לקנות מטלטלים אפי' אינם צבורין בתוכו אלא שלא להטריח וכו' ע"ש. ולפ"ז גם במכירת חמץ יש לנו להזהר למכור להכותי החדר שהחמץ בתוכו וליקח פרוט' ומקנה חדר וחמץ אגבה ולא שנותן בתורת חצר וקלסו רבותי את דברי וכך אני מור' לבא בפסח לשאול אותי ומקום הניחו רבותי להתגדר בו א"ד הגאון בעל ברכת הזבח ז"ל י"עש. הנה שהגאון ז"ל תמה על האי תקנת' דהרא"ש ז"ל מהא דחצר מדין שליחות ואין שליחות לגוי ומינה דאין לו נמי קנין חצר ולא ניחא ליה למימר דגוי בגוי יש שליחות וכדכתב הר"ב מ"ב ז"ל דערבך ערבא צריך ככתוב בדברי קדשו. ויש להרגיש על הגאון ז"ל דלא ניחא ליה דברי הרב מ"ב משום דערבך ערבא צריך. והו"ל למימר דעדיפא מינה דבהדיא בא מפורש בש"ס ירוש' ריש פ"ו דדמאי ופ"ק דתרומות דגם גוי בגוי אין שליחות דלא כדברי הר"ב מ"ב ז"ל

אך את זה מצאתי להרב מהריט"א ז"ל בספרו הבהיר הלכות יו"ט ד"ל ע"ג דהביא לדברי הגאון בעל ברכת הזבח ז"ל הנז' וכתב דמה שלמד מדברי רי"ו ז"ל דלאו מדין חצר הוא אלא מדין אגב מלבד דהדבר קשה דאי מדין אגב הוא למה נקטו הרא"ש ור"י והטור שיקנה לו מקום שהבהמה בו הא קי"ל דצבורין לא בעינן והיה אפשר אפי' מקנה לו אי זו מקום אחר ואגבו יקנה הבהמה דלענין אגב לא בעינן צבורין בתוכו יתר ע"כ דהא קי"ל דקנין אגב אינו אלא מדרבנן וכמ"ש התוס' בפ"ק דב"ק די"ב וכ"כ הרא"ש ז"ל שם וע"ש וא"כ איך בקנין אגב דרבנן מפקיעינן קדוש' בכור התינח למ"ד דקנין דרבנן מהני לאיסור דאורייתא מטעם הפקר ב"ד הפקר אלא למ"ד דקנין דרבנן לא מהני לאיסור דאוריית' מאי איכ' למימר ור"יו הוא מכת הסוברים דלא מהני דהא כתב דהמקדש בחוב של אחרים במעמד שלשתן דאינה מקודשת אלא מדרבנן וא"כ איך בקנין אגב דרבנן יועיל להפקיע איסור קדושת בכור דמה"ת. וע"כ לומר דמדין חצר קאמר ומ"ש ר"י ויקנה לו אגביו לאו דוקא האי לישנא דאגב דמצינו לשון אגב שאינו קנין אגב כדאמרי' פ' הזהב דמ"ו וליקני ליה אגב סודר יע"ש הרי דנקט אגב סודר אף דמן הראוי היה לומר וליקני ליה בקנין סודר ונקט אגב סודר ופירושו הוא דאגב דקונה המוכר הסודר מקנה ליה ללוקח הפירות וכמו כן הכא נקט לשון אגב והכונה דאגב דקונה הגוי המקום קונה הבהמה מדין חצר ולשון אגב לשון מושאל הוא לכן נלע"ד דהעיק' דהרא"ש ורי"ו והטור ס"ל דיש קנין חצר לגוי וה"ט משום דס"ל כספר המ"ב דגוי בגוי יש שליחות וכיון דעושה שליח לגוי שכמותו גם קנין חצר יש לו מדין שליחו' כמו שצדד הר' בתשו' הנז'. ואע"ג דבירוש' פ"ק דתרומות נראה דאפי' גוי בגוי אין שליחות כמ"ש הרמ"ל פ"ב דה' שלוחין הלכה א' יע"ש. מ"מ נראה דבש"ס דילן לא ס"ל הכי דהא בפרק השוכר את הפועל דע"א ע"ב מתבאר דכליו שלגוי קונה לו יע"ש ובפ"ק דב"מ מתבאר מתוך דברי הראשונים דכליו של אדם קונים לו הוא מדין חצר ואם איתא דאין שליחות לגוי כלל אפי' בגוי חבריה א"כ אף קנין חצר וכליו אין לו וכבר עמדתי ע"ז בס' תוספת