גזע ישי ר

כיון דאין כאן שליחות דבכה"ג נכרי אדעתא דנפשי' הוא דקא עביד ולאו שליחותיה דישר' עביד כדברירנ' לעיל מתורתו של הראב"ד ז"ל וככל מאי. דברירנא לעיל אלא שמדברי האחרונים ז"ל מוכח דלא מחלקי האי חילוקא דכתיבנא והנראה לע"ד כתבתי ותו לא מידי

צ' אין שליחות לגוי. אפילו למ"ד דלחומר' יש שליחות לגוי הא ודאי דע"כ לא אמרי' דיש שליחות לגוי מדרבנן לחומרא אלא במידי דאית ביה איסור דאורייתא כגון התם גבי רבית וכדמוכח לישנא דגמ' דמינה מוכחי התוס' להך שיטתא דקאמר בשלמא סיפא לחומרא. אבל בדבר שאין איסורו אלא מדרבנן אין ספק דלא אחמור רבנן דא"כ הו"ל גזירה לגזירה וכדאמרינן בכמה דוכתי ומינייהו בריש ביצה ובר"פ כל הבשר גבי המעלה את השו' כו' ואינו נראה כלל לומר דרש"י כי אמרה להא דיש שלי' לגוי לחומרא אפי' באיסורין דרבנן אמרה. כ"כ הרב מהר"ד פארדו ז"ל בספרו הנחמד שו"ת מכתם לדוד חי"ד סי' י"ד דס"ט ע"ד. ולפענ"ד יותר נראה לו' דרש"י ודעימיה דאמור להאי מילתא דלחומרא יש שליחות לגוי גם באיסור דרבנן אמרוהו ולאו גזירה לגזירה הוה אלא כולה חדא גזירה הוה הכא דאי לא קיימא הא לא קיימא הא. דהא כל עיקר טעמא דהאי חומרא דאחמור רבנן ואמרו דיש שלי' לגוי הוה משום דכ"ע ידעי דשש"א כמותו ולאו כ"ע ידעי להאי דרשה דאתם גם אתם דממעט רחמנא גוי משלי' וכל הרואה אומר דישר' מישראל הוא דלוקח רבית משום דשש"א כמותו וכמ"ש הריב"ש ז"ל בטעמא דהך חומרא כתבנו דבריו לעיל בריש סימן פ"ח יע"ש. וכיון שכן באיסור דרבנן נמי אי ע"י גוי שרי יאמרו דגם ע"י ישראל שרי כיון דהגוי שלוחו של הישראל הוא וכעשאו הישראל עצמו דזה ידוע לכל דשש"א כמותו ודרשא דאתם גם אתם לא ידעי לה כ"ע ונמצא דכי נאמר דבאיסור דרבנן שרי ע"י גוי מתעקר ומתבטל להאי איסורא דרבנן ולאו גזירה לגזירה הוה כההיא דריש ביצה ור"פ כל הבשר דמייתי מנייהו הרד"פ ז"ל אלא הכא כולה חדא גזירה היא דאי לא קיימא הא לא קיימא הא כאמור. באופן דנלע"ד יותר דגם באיסורין דרבנן אמור רבנן רש"י ור"ח ודעמייהו דלחומרא יש שליחות לגוי וכן מוכח נמי מדברי הגהו' מיימו' בשם הר"ש ב"ר ברוך שכתבנו דבריו לעיל בסי' הקודם שכתב דאסור ליתן מעות לנכרי בע"ש שיקנה לו למחר ביום השוק משום דיש שליחות לגוי לחומרא וכו' יע"ש מה שכתבנו על דבריו. כנלע"ד ותו לא מידי

צ"א אין שליחות לגוי. הני מילי עכו"ם לישראל או איפכא אבל גוי לגוי עושה שליח ויש שליחות לגוי מגוי חבירו. כ"כ הגאון משאת בנימין ז"ל בתשו' סי' צ"ז דהכי מוכח מהש"ס דפ' איזהו נשך דאמרי' מה אתם בני ברית אף שלוחכ' בני ברית משמע דנכרי שפיר מצי משוי שליח נכרי חבירו דהא תרוייהו לאו בני ברית נינהו והוי שלוחכם דומיא דאתם יע"ש בדברי הרב ז"ל הנז'. וכ"כ הרב מהרש"ך בפשיטו' בח"א סי' קי"ד דגוי בגוי יש שליחות יע"ש. והרב מג"א ז"ל בסי' תמ"ח סק"ד הבי' לדברי הרב משאת בנימין ז"ל הנז' וכתב ע"ד וצ"ע דבירוש' רפ"ו דדמאי איתא דאין נכרי עושה שליח לנכרי חבירו ע"ש וכ"מ פשטא דתלמודא רפ"ב דקדושין א"ד ז"ל יע"ש. גם הרב מ"ל ז"ל פ"ב דה' שלוחין הלכה א' כתב ע"ד הר"ב מ"ב ז"ל הנז' דבירוש' פ"ק דתרומות הלכה א' תמצא שדין זה ליתא אלא שאין הגוי בתורת שליחות כלל וכן ברפ"ו דדמאי א"ד זל י"עש. ועיין להרב מהר"י אלגאזי זל בס' ארעא דרבנן סי' דיצא לישע הרב משאת בנימין ז"ל דאיברא דהכי אתמר בש"ס ירושלמי אמנם נראה דהש"ס דילן חולק דאמרו כזה בורר מנין שאין טוענין למסית מנחש דהול"ל דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ומדנקט תלמודא טעמא דאין שלד"ע ואם גוי בגוי נמי אין שליחות תיפוק לי דאין שליחו' לגוי ומדקאמר הש"ס טעם אין שלד"ע ש"מ דהכי סבר הש"ס דגוי בגוי יש שליחות. ועיין להרב מהר"י אזולאי זל בס' עין זוכר סי' נ"ד דדחה דברי הרב מהרי אלגאזי זל באמת הבנין ויפה אמר חנ"ן מהרי אזולאי ז"ל כאשר יראה הרואה

והנה הרא"ש זל ברפ"ק דבכורות בענין קניית הבהמה לגוי כדי להפטר מבכורה כתב דהמחוור באופן ההקנאה לגוי היא שיקבל פרוטה מן הנכרי ויקנה לו מקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אוזן הבהמה י"עש וכתבו הטור והש"ע בי"ד סי' ש"ך. והשתא איכא לאקשויי טובא על הרא"ש ז"ל בהאי תקנתא דיליה דהא איהו גופיה פסק בפ"ק דמציעא דף י' כהרי"ף ז"ל דחצר קונה מרין שליחות לא מדין יד י"עש. ולפ"ז גר דלית ליה שליחות דקי"ל אין שליחות לגוי גם קנין חצר לית ליה לגוי כיון דקנין חצר אינו אלא מרין שליחות ואין שליחות לגוי וא"כ מאי אהני תקנה זו דתקן מר הרא"ש ז"ל להקנות להגוי המקום שבו הבהמה דסוף סוף אין המקום קונה לו הבהמה להגוי מדין חצר מה"ט דחצרו אינו קונה אלא מדין שליחות ואין שליחות לג וי. וכדי ליישב דברי הרא"ש ל ע"כ לומר דפשיטא ליה להרא"ש כסברת הר"ב משאת בנימין ז"ל ומהרש"ך ז"ל הנ' דגוי בגוי יש