גזע ישי קצו

עליו וכו' הביא דבריו הרבצ"א ז"ל בס' א"ז בפ' הפועלים שם וז"ל כגון שא"ל יש' חסום פרתי ודוש בה תבואתי ואינו עובר היש' דגוי אדעתא דנפשיה קא עביד ולאו שליחותיה עביד וכו' א"ד ז"ל יע"ש ולפום ריהטא דברי הראב"ד ז"ל אלו תמוהים טובא דמאחר דהיש' אומ' לו להנכרי חסום פרתי ודוש בה ומפני צוויו ושליחותו דהיש' הוא דחוסם הנכרי הפרה ודוש בה ודאי דהנכרי שליחותיה דהיש' עביד דמהיכא תיתי לן למימר דהנכרי אדעתיה דנפשיה עביד ולאו שליחותיה דיש' עביד כיון דעל פיו דיש' הוא דהנכרי עביד לה להמעשה ההיא. וליכא למימר דנכרי סתמיה לעולם כי עביד מילת' בשביל יש' הגם שע"פ צוויו דהיש' דאומ' לו לעשותו הוא דהנכרי קא עביד לה לא עביד לה אלא אדעתא דנפשיה ולאו שליחותיה דיש' עביד. הא ודאי ליתא דא"כ למה לי אתם גם אתם דכתב רחמנא למעט גוי משליחות תיפוק לי דלא שייך גוי בשליחות ליש' כלל משום דנכרי סתמיה כל מאי דעביד אפי' בשליחותיה דהיש' לא עביד אלא אדעתא דנפשיה ולאו שליחותיה דיש' עביד. אלא מדכתב רחמנא אתם גם אתם למעטיה להגוי משליחות מבואר דנכרי נמי כל דעביד בשליחותיה דהיש' לאו אדעתא דנפשיה הוא דעביד אלא אדעתא דיש' משלחו קא עביד אלא דאפ"ה מיעטיה רחמנא לנכרי משליחות. וא"כ מאי האי דאמ' מר הראב"ד ז"ל בטעמא דהך ברייתא דנכרי הדש בפרתו של יש' אינו עובר בבל תחסום דהוה באומ' לו היש' להנכרי חסום פרתי ודוש בה תבואתי ומשום דנכרי אדעתא דנפשיה קא עביד ולאו שליחותיה דישראל עביד והו"ל להראב"ד ז"ל למימר הטעם משום דקי"ל דאין שליחות לנכרי דמעטיה רחמ' משליחות דכתיב אתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית

והנלע"ד בישוב דברי הראב"ד ז"ל. דהנה בענין שליחות איכא תרי גווני שליחיות האחד במילתא דרמיא עליה דהמשלח לעשותו איהו גופיה או שלוחו מדעתו דעשאו שליח לעשותו במקומו וכל דלא עשאו איהו גופיה או שלוחו מדעתו ובשליחותו ועשאו אחר בשבילו מדעת עצמו ולא מדעת הבעלים שלא עשאו הבעל דבר לזה האחר העוש' הדבר ההוא שליח לעשותו בעבורו אין במעשיו של זה האחר שעשה הדבר ההוא כלום דעיקר גוף המעשה בטל דלא עביד ולא מידי. כהפ' תרומה דמוטל על הבעל התבואה להפרישה או שיעשה שליח שיפריש התרומ' מתבואתו במקומו וכל דלא הפרישה בעל התבואה או שלוחו והפרישה אדם אחר שלא מדעת בעה"ב אין ב גוף מעשה הפרשתו של אאדם האחר כלום ולא עביד ולא מידי וה"נ הוי ענין הלואת ממון ושאר עניינו זכיית ממון דכדי שיהיה זה לוה מזה צריך שילוה הוא גופיה מהמלוה או שלוחו שעושה שליח שילוה לו ממון מחברו ובהכי נעשה זה לוה ה וזה מלוה אבל אם אדם אחר לוה מעות מראובן בשביל שמעון שלא מדעת שמעון שלא עשאו שליח לזה שילוה לו מעות אין כאן הלואה כלל דאין כאן לוה כיון דשמעון לא עשאו שליח שילוה לו ונמצא דאין במעשה הלואתו של האדם אחר כלום דמעשיו בטלים וכן הוה שאר ענייני זכיית ממון מזה לזה. השנית במילתא דכדי שיהא גוף המעשה קיים אינו תלוי בדעתו של המשלח כלל כי גם בעושה אדם הדבר ההוא בשביל חבירו שלא מדעת חבירו שלא עשאו שליח לעשותו בעבורו אין גוף המעשה של זה בטל לגמרי ואין שם מעשה כלל אלא עיקר גוף המעשה הנה עשוי לפנינו ולא שייך בהאי גוונא למימ' דאין כאן מעשה של כלום כי כדי שיהיה גוף המעשה קיים אין צורך דעתו של זה שבשבילו נעשה המעשה ההוא דגם בנעש' המעשה ההוא שלא מדעתו של זה שנעשה בשבילו הרי המעשה קיים ועשוי הוא עומד לפנינו. כענייני מלאכות דאדם עושה מלאכה דבשול בשביל חברו דכל שזה עשה מעשה הבשול בשביל חבירו אף שהיה שלא מדעת חבירו עכ"פ מעשיו דהבשול הנה הוא קיים ולא שייך למימ' דכיון דזה בשל לו לחבירו שלא מדעתו מעשה הבשול בטל ואין כאן מעשה בשול דהרי הוא ה בשול קיים ועומד לפנינו והכי נמי הוה חוסם פרתו של חבירו ודש בה תבואתו של בעל הפרה שלא מדעתו של הבעל הפרה והתבואה הרי מעשה החסימה והדישה קיים עשוי ועומד לפנינו וכן כל כיוצא בזה דלא שייך כלל למימ' בהו דכיון שעשה הדבר ההוא בשביל חבירו שלא מדעתו אין במעשיו כלום ואין כאן מעשה כיון דגוף המעשה הנה הוא עשוי ועומד לפנינו. אלו הן התרי גווני דענייני השליחות. ובכן הנה מיושב כונתו ודעתו של הראב"ד ז"ל בהני מילי דאמ' מר בטעמא דיש' האומר לנכרי חסום פרתי ודוש בה תבואתי דאין היש' עובר משום בל תחסום משום דנכרי אדעתא דנפשיה קא עביד ולאו שליחותיה דיש' עביד. דס"ל להראב"ד ז"ל דבהני מילי דכדי שיהיה המעשה קיים צריך דעת הבעלים וכל שעשאו אדם בשביל הבעלים שלא מדעתו אין במעשיו כלום כהפרשת תרומה והלוא' ממון ושאר ענייני זכיית ממון דהוא האופן הא'