גזע ישי קצה

משום דיש שליחות לגוי לחומ' ושפיר קתני תנא דברייתא אינו עובר עליו דמעבר הוא דלא עבר אבל איסורא איכא משום שליחות דיש שליחות לגוי לחומרא ואכתי שיהא איסורו משום שבות דחמיר טפי מאיסורא דמשום שליחות לגוי לחומרא דהיא עיקר הבעיא לפי דברי הרב חיד"א ז"ל מנ"ל מהך ברייתא וא"כ איך אעיקרא בעי למיפשט מהך ברייתא. ויגדל הקושי על מאי דדחי לה להאי פשיטותא והכי אמ' בדין הוא דאיסורא נמי ליכא ואיידי וכו' והא מדינא ודאי דאיסורא מיהא איכא מטעם דיש שליחות לגוי לחומרא וא"כ בדין הוא דליתני הכי אינו עובר דמעבר הוא דלא עבר אבל איסורא איכא משום ה"ט דהגוי הוי שליח לחומרא ולאו איידי קתני אלא מבואר להדיא דעיקר הבעיא היא אי איכא איסורא דאמירה לגוי שבות גם בשאר איסורין כבאיסורי שבת או לא גזרו שבות דאמירה לגוי בשאר איסורי' ואי לא גזרו שבות דאמירה לגוי ליכא שום איסור אחר כלל באמירה לגוי דגם משום שליחות לגוי לחומ' ליכא ולהכי מייתי שפיר למיפשט ממאי דקתני אינו עובר עליו מעבר הוא דלא עבר אבל איסורא איכא והוצרך לדחויי בדין הוא דאיסו' נמי ליכא ואיידי וכו'. באופן דאין אני רואה מקום כלל להני מילי דאמ' מר הרב חיד"א ז"ל בתירוצא דהך תיובתא דמותיב הגאון פני יהושע ז"ל

ואנכי חזון הרביתי להרב מהר"א ישראל ז"ל בספרו הנחמד ארעא דישראל במע' האל"ף סי' מ"ב דגם איהו ז"ל מדידיה הוקשה לו על סברת רש"י ודעמיה דיש שליחות לגוי לחומ' מהך בעיא דפ' הפועלים כדהוקשה לו להגאון פני יהושע ז"ל. ושרטט וכתב לה להאי תיובתא להרב מהר"מ ישראל מר בריה דהרב מהר"ר אברהם ישראל ז"ל אחיו של הרב מהר"ר אליהו ישראל ז"ל. והיתה תשובתו אליו בארוכה שם וזהו תורף דבריו בתשובתו להקושיא הנז' דלא אמרו דיש שליחות לגוי לחומ' אלא דוקא גבי איסור רבית בלחוד ולא בשאר איסורין והעד לזה ממאי דאשכחן לענין גיטין וקדושין דלא אחמירו בהו בשליחותם ע"י גוי את"ד ז"ל. והרב המח' ארעא דישראל ז"ל שם קרוב לסוף הסימן הנז' דחה דבריו והכי אמ' מר להוכיח מדברי רש"י פ' בתרא דע"ז דע"א גבי אומ' אדם מלטני מן האוצר אבל לא יאמר לו עול תחתי דפירש"י עול תחתי משמע היה במקומי ושליחותיה קא עביד ע"כ אשר מזה מבוא' דגם בשאר איסורי תו' מלבד איסו' רבית יש שליחות לגוי לחומ'. וכן הוכיח עוד מש"ס ירוש' פ"ו דדמאי גבי צא ואוכל ואני פורע חושש משום שביעית ומשום יין א"ר אילא חנווני זוכה לפועלים בשליחות בע"הב וכו' עד ומעתה מ"ש כת"ר דזו עדות היא דלא אמרו אלא לענין רבית ולא בכל הדברים ממאי דאשכחן לענין גיטין וקדושין דלא אחמור בהו. לענ"ד הדבר מוכרח מעצמו דלא אמרו כן אלא לענין איסורין שבתו' רצוני לומ' דברים שאסרה תו' לעשותם החמירו רבנן שלא לעשותם גם ע"י גוי משום דשליחותיה קעביד משום גזירה שמא יעשה הוא בעצמו אבל לענין קדושין וגיטין שהם דברים שצריך שיעשה אותם האדם בעצמו או ע"י שלוחו כיון דקי"ל אין שליחות לגוי מה מקום לומ' דחשיב שלוחו מדרבנן ואין טעם לדבר וזה פשוט לענ"ד א"ד ז"ל יע"ש. והנה אף דראייתו מדברי רש"י דע"ז דע"א וכן מדברי הירוש' דפ"ו דדמאי אינם ראיות מוכרחות מ"מ קושטא ודאי הכי קאי דבכל איסורי תו' יש שליחות לגוי לחומ' מה"ט דאמ' מר הריב"ש ז"ל בתשו' סי' רע"ו וסי' ש"ה כתבתי דבריו לעיל בסימן הקודם דשייך בכל איסורי תו'. ועיין בתשו' הרב"ח ססי' קמ"ג דמפורש יוצא מדבריו דבכל איסורי תו' אמו' רבנן דיש שליחות לגוי לחומ' לפי סב' רש"י ודעמיה יע"ש. גם מאי דמייתי להכריח דבריו מהא דגיטין וקדושין שפיר דחאו הרב מהר"א ישראל ז"ל והם דברים ברורים וכדכתיבנא גם אנן בעניותין לעיל בסימן הקודם. באופן כי האי תירוצא דאמ' מר מהר"מ ישראל ז"ל לאו תירוצא הוא. גם מאי דאמ' מר הרב מהר"א ישר' זל ביישוב קושיא זו דמיבעיא לן משום דנ"מ טובא דאי משום שליחות אינו אלא באומ' לו בפי' שיעשה כך אבל משום שבות אפי' אם אינו אומ' לו בפי' לעשות אלא ברמיזה אסור כמ"ש מור"ם בהגה"ה בא"ח ססי' ש"ז א"ד ז"ל יע"ש. לדידי אחר המחילה הא נמי לאו תירוצא הוא כלל דא"כ כי מייתי התם הש"ס למיפשט מהא דתניא נכרי הדש בפרתו של יש' וכו' אמאי הוצרך לדחוק ולדחות בדין הוא וכו' ואיידי וכו' הא י"ל דלאו איידי קתני אלא תנא מיירי באומ' לו היש' לגוי בפי' שיחסום פרתו ודוש בה ולהכי קתני אינו עובר עליו הא איסורא איכא מטעם דיש שליחות לחומרא והכי עדיף טפי מלמימ' דתנא איידי קתני ומה גם דרש"י ז"ל שם לעיל ד"ה נכרי הדש בפרתו של ישר' פירשה שאמ' לו היש' לנכרי חסום פרתי ודוש בה וכו' יע"ש. באופן דאין גם אחד מהני תירוצי מחוורין כלל

ואשר אני אחזה לי ביישוב הך קושיא. והיה בהקדים מ"ש הראב"ד ז"ל בפירושה דהך ברייתא דנכרי הדש בפרתו של יש' אינו עובר