גזע ישי קצד

דיש שליחות לגוי לחומרא אלא בדבר שאסור לו לישראל לעשות לדבר ההוא כהלואה ברבית וכיוצא משאר כל איסורין שבתורה דכי עושהו על ידי גוי אף ע"ג דמדינא דאורייתא אין שליחות לגוי ולא חשיב מה שעושה הגוי בשליחותו דישראל להאיסור ההוא כעשהו ישראל מ"מ אמור רבנן דיש שליחות לחומרא משום ה"ט דאמ' מר הריב"ש ז"ל דכ"ע ידעי דשלוחו ש"א כמותו ולאו כ"ע ידעי לדרשא דאתם גם אתם למעוטי גוי משליחות ויבא הישראל ע"י כן לעשות האיסור בעצמו. אמנם בדבר שאדרבה הדבר ההוא מוטל מדינא על היש' לעשותו הוא או שלוחו כהפרשת תרומה וכיוצא כי עושהו ע"י גוי כיון דאין שליחות לגוי לא עשה ולא כלום ולא שייך בכה"ג למימ' דלחומרא יש שליחות דלמאי נחוש כדי להחמיר אי משום דלאו כ"ע ידעי דרשה דאתם גם אתם וידעי דשלוחו ש"א כמותו מה בכך הא אם יבא ע"י כך לעשותו הוא בעצמו. שפיר עביד כי כך הוה עיקר מצותו לעשותו הוא בעצמו או שלוחו ישראל

כי ע"פ הבא"ר תמהני על הרב פר"ח במים חיים בנימוקיו על הרמב"ם ז"ל פ"א דה' תרומות על מ"ש שם הרב כ"מ ז"ל בשם ס' א"ח בשם הראב"ד ז"ל דישראל שקנה שבלים מהגוי ומרחן כותי בשביל ישר' חייב בתרומה דשלוחו של אדם כמותו ותמה עליו מרן הכ"מ ז"ל דהא אין שליחות לכותי ע"כ וכתב עלה הרפ"ח ז"ל ונלע"ד דאיברא דמן התורה אין שליחות לגוי אפי' לחומרא וכדאיתא בב"מ פרק א"נ דע"א ע"ב אבל מדרבנן איכא שליחות לחומרא וכמ"ש המ"מ פ"ה מה מלוה ולוה ע"ש בדין ד' א"ד ז"ל יע"ש. וכ"כ עוד שם בתר הכי וז"ל ומה שגמגם הר' כ"מ דהא אין שליחות לגוי אינו גמגו' דה"מ לקולא אבל לחומרא יש שליחות לגוי כדאיתא בפ' הרבית דע"א ע"כ לשיטת רש"י ור"ח דהתם עיין בתוס' שם א"ד ז"ל יע"ש. ואחר המחילה רבה דלא צדק בדבריו אלה כי האי מילתא דיש שליחות לגוי לחומרא דאתמר התם בפ' הרבית לא שייך אלא דוקא התם גבי איסור רבית וכיוצא משאר כל איסורין משום ה"ט דאמ' בה מר הריב"ש ז"ל משא"כ בההיא דחיוב התרומה דתליא דוקא במירוח הישראל שימרחו הישראל עצמו או שלוחו אבל מירוח הגוי בתבואתו פוטר כי קנה הישראל השבלין מהגוי ומרחן הגוי בשביל הישראל לא שייך למימר התם דלחומרא יש שליחות לגוי וחייב בתרומה דמה טעם יש שם להחמיר כדי שלא לבא למרחן הישראל בעצמו הא אדרבה זאת אנו מבקשים שצריך מירוח הישראל דוקא ושפיר גמגם מרן הכ"מ ז"ל מהא דקי"ל דאין שליחות לגוי דלא שייך התם למימר להאי מילתא דאמור רבנן גבי איסור רבית דלחומרא יש שליחות לגוי וכאמו' והוא פשוט וברור ולעיקר מה שגמגם הרב כ"מ ז"ל עמ"ש לעיל סס"י פ"א

פ"ט אין שליחות לגוי. כבר כתבנו לעיל בסי' הקודם דלדעת רש"י ור"ח לחומרא יש שליחות לגוי. והנה בתשובות הגאון פני יהושע ז"ל בחי"ד ססי' ג' הקשה להאי סברא דרש"י ז"ל מהא דאיבעיא לן בב"מ פ' הפועלים ד"ץ באומר לנכרי חסום פרתי ודוש בה אי אסור משום אמירה לגוי שבות מי גזרו רבנן אמירה לגוי שבות באיסורי לאוין כדגזרו באיסורי שבת או דילמא שבת דאיסור סקילה גזרו ביה רבנן ואסרו אמירה לגוי אבל בשאר איסורי תורה לא גזרו בהו שבות דאמירה לגוי יע"ש. וקשה דלמ"ד פ"ק דב"מ דכי אמרי' אין שליח לד"ע היכא דשליח בר חיובא הוא אבל היכא דשליח לאו בר חיובא מחייב המשלח א"כ מאי קמבעיא לן בפ' הפועלים אי שרי לומ' לגוי חסום פרתי וכו' הא גוי לאו בר חיובא הוא ומחייב שולחו ואסור. ואפי' אם ת"ל דהבעיא קאי לאידך מ"ד דאמ' שם בפ"ק דאין חלוק בין בר חיובא אלא בין אי בעי עביד אי לא בעי עביד ע"ש והרא"ש פסק כן מ"מ קשה למאי דקי"ל דאמירה לגוי שבות ואין חולק על זה בכל התלמוד תיפוק ליה דאיסור דאורייתא הוא כיון דגוי לאו בר חיובא הוא הוי איסור דאורייתא. וכי תימא דגוי שאני דלאו בר שליחות הוא ואין שליחות לגוי מ"מ הפוסקים שפסקו שיש שליחות לגוי לחומרא כדפליגי רש"י ור"ת ז"ל פ' א"נ א"כ אין כאן בעיא כלל כיון דהגוי לאו בר חיובא הוא והוא שליח לחומרא פשיטא דאסור מדרבנן א"ד ז"ל יע"ש שלא תי' כלום. והיא לפום ריהטא קושיא חזקה לדעת רש"י ור"ח ושאר הפוסקים דסברי דיש שליחות לגוי לחומרא

וחזיתיה להרב חיד"א ז"ל בספרו הבהיר מח"בר א"ח סי' רמ"ד סוף אות ד' דכתב לתרצה להאי קושיא דאיסור שבות חמיר ממאי דקי"ל דיש שליחות לגוי לחומרא ומשו"ה איבעיא לן התם אי איכא שבות א"ד ז"ל יע"ש. ולדידי אחר המחילה רבה מכבוד רבנותיה דאין כאן אפי' קצת ישוב. דלדבריו ז"ל מאי האי דמייתי התם הש"ס למיפשט מהא דתני' נכרי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר וכו' מעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא ודחי לה בדין הוא דאיסורא נמי ליכא ואיידי וכו' יע"ש. והא איסורא ודאי דאיכא