גזע ישי קצג

והרשב"א ז"ל. גם מאי דתמיה ליה עוד להגאון ז"ל ע"ד הר"מ מהא דקי"ל נכסי הגוי הרי הן כמדבר. תימא לי על תמיהתו דשאני התם דהגוי כי מכר וקבל דמי מקחו הרי הוא מקנה להישראל הזה שממנו קבל הדמים ולהכי שפיר שייך התם לומ' דכי מטו זוזי לידיה מסתלק כיון דקבל הדמי' משא"כ בגוי דנותן מעותיו לישראל כדי שיזכה בהם לישראל אחר דהוא המלוה שלו ורוצה לפרוע לבע"ח ולהפטר ממנו דנמצא כי בעת שהגוי נותן הדבר ההוא לישראל זה כדי שיזכה בו ליש' ב"ח אינו מסתלק עד שיזכה בהם הישראל המלוה שלו לפרעון חובו וכמו שכתבו התוספות ז"ל בפ' א"נ שם בפירוש דאין הגוי מפקירן וכו' יע"ש. גם תלמידי הרשב"א ז"ל בשם רבם הרשב"א ז"ל כתבו מלתא בטעמא דא"א לומ' שהגוי מסתלק בעודם בידו הילכך ישראל זה א"א לזכות בהם אלא מחמת הנכרי וכיון דאין יכול לזכות בהם מדין שליחות שוב א"א לו לזכות בהם וכמ"ש בשמם בב"י יו"ד כתבנו דבריו לעיל והדבר ברור דהכי ס"ל להר"מ ז"ל כדברי התוספות ותה"ר בשם רבם ז"ל הנז' ולכן כת' שפיר בנדונו לה"ט דאין שליחות לגוי וזה פשוט וברור והגאון ז"ל נראה דאשתמיט מיניה דמר להני מילי דהתוספות בפרק א"נ וגם דברי מרן בב"י יו"ד בשם תה"ר בשם רבם ז"ל הנז'. וגם מרן ז"ל בב"י ביו"ד שם נראה דדעתו כהאי סברא דתה"ר בשם רבם יע"ש. וכן מוכח מדבריו בש"ע ביו"ד שם דלא פסק להני מילי דכת' הטור ז"ל ע"ד ר"ת ז"ל: ומאי דלא מייתי מרן ז"ל בש"ע ח"מ שם להאי דינא דרי"ו בשם הר"מ ז"ל ובב"י הביאו. נלע"ד ברור דמפני רוב פשיטותו הוא דלא הוצרך לכותבו אחר שכבר פסק שם דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה חברו ואפילו כשחבירו עשאו שליח לתפוס לו וגם קי"ל הלכה רווחת דאין שליחות לגוי. ובכן יפה עשה הסמ"ע ז"ל שהביא שם לדין זה דהר"מ ז"ל. ודלא כהגאון יהונתן ז"ל דהעלה דליתא לדין זה דהר"מ ז"ל וזכה ראובן בהיין אלא דינא יתיב דלא זכה ראובן כדפסק מהר"מ ז"ל אף למאי דקי"ל דישראל מגוי קונה במשיכה ומהני טעמי קמייתי דאמר ר"מ ז"ל דאין שליחות לגוי ועוד דהתופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה חבירו. כן נראה ברור לענ"ד

כללא דמילתא דאין שליחות וזכיה לגוי כלל ואף לזכות הגוי לישראל ע"י ישראל לא מהני משום דהו"ל ישראל המקבל מיד הגוי שלוחו של הגוי לזכות להישראל אחר ואין שליחות לגוי. וכמ"ש התוס' והרשב"א ז"ל בפרק א"נ ות"הר בשם רבם ז"ל וכן הוא נמי דעת מרן ז"ל בב"י יו"ד סימן קס"ח ובש"ע שם כאמור לעיל. וכן מוכח מדברי הרמב"ם וב"הת ז"ל דאין ישראל זוכה מידו של גוי בשביל חבירו והכי נמי הוה דעת הטור וה"הר ככל מאי דברירנ' לעיל כונ' דברי הטור ות"הר והרמב"ם וב"הת ז"ל ודלא כהרב מח"א ז"ל שכתב דדעת הרמב"ם וב"הת והטור ז"ל דישראל זוכה מידו של גוי בשביל ישראל חבירו. אמנם לדעת הריטב"א בשם רבו ז"ל מזכה הוא הגוי לישראל ע"י ישראל וכבר כתבנו לעיל שסברתם תמוה. ועמ"ש הרב מח"א ז"ל בה' שלוחין סי' כ"ג כי לפי מ"ש שם יש מקום ליישב דברי הריטב"א בשם רבו ז"ל. אלא שיש לי להשיב על דברי הרב מח"א ז"ל בכל מ"ש שם ואין כאן מקום להאריך עוד בזה והנלע"ד כתבתי ותו לא מידי

פ"ז אין זכיה לגוי. אע"ג דאין זכיה לגוי ואין ישראל זוכין לו מ"מ שעבודא אית ליה אם הלוה הגוי מעות לישראל על המשכון שהוא לו ביד ישראל אחר. דהשתא בגופו של ישראל יש לו שעבוד בממונו לא כ"ש. ולכן ראובן שלוה מעות מגוי ושעבד לו המשכונות שביד שמעון בעד המעות שלקח ממנו ונתרצה שמעון בכך נכנסו המשכונות שהם ביד שמעון בעד חובו בשעבודו של גוי ולא כל הימנו שמעון עכשיו לעכב המשכונו' בחובו מאחר שנכנסו בשעבודו של הגוי ברצון שמעון דאע"ג דאין זכיה לגוי ואין ישראל זוכין לו מ"מ שעבודא אית ליה. כ"כ הר' הגדול מהרי"מט ז"ל בתשו' ח"ב חח"מ סי' פ"ד. ולדידי האי ק"ו דדן מר הרב ז"ב דהשתא בגופו של ישראל יש לו שעבוד בממונו לא כ"ש. איכא למיפרך עליה והרי הוא כמובן ואין להאריך

פ"ח אין שליחות לגוי. היינו מדינא דאוריי' אבל לחומרא מדרבנן יש שליחות לגוי. כן הוא דעת רש"י ור"ח ז"ל בפ' א"נ דע"א ע"ב אבל ר"ת ז"ל חולק בזה. וסובר דאין שליחות לגוי כלל ואפי' לחומרא מדרבנן וכמ"ש התוס' ז"ל שם ד"ה כגון שנשא ונתן ביד יע"ש. והנה לדעת רש"י ז"ל ודעמיה דלחומרא יש שליחות לגוי כתב הריב"ש ז"ל בתשו' סי' רע"ו דטעמא דהאי חומרא הוה כיון דכ"ע ידעי דשלוחו של אדם כמותו ולא כ"ע ידעי דרשת מה אתם בני ברית וכו' אמרי רבנן דלחומר' יש שליחות משום דמאן דחזי סבר דישראל מישראל שקיל רבית שהגוי נעשה שליח לישר' י"עש וכ"כ עוד בסי' ש"ה תוך התשובה יע"ש. ולפי זה ממילא אתה למד דלא שייך למימר להאי מילתא