גזע ישי קצב

גם מדברי רי"ו ז"ל במשרים נתיב כ"ב קרוב לסופו בשם ר"מ ז"ל בתשו' מפורש יוצא דאין ישראל זוכה לחברו מידו של גוי מה"ט דאין שליחות לגוי שכת' וז"ל ראובן ששלח שלוחו ליקח לו יין מן הגוי בחובו וכן עשה ומשכו והגביהו על העגלה וכאשר הביאו לעיר נתנו לשמעון שהיה חייב לו כמו כן ועתה ראובן תובע היין משמעון כת' ר"מ בתשו' דאין שליחות לגוי ועוד דהו"ל שליח תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים אע"ג דא"ל זיל תפוס לי ועוד דדילמא קי"ל כר"ל דישראל במשיכה ולא מיד גוי אלא בכסף וכו' וקי"ל בע"ח מאוחר שקדם וגבה במטלטלין מה שגבה גבה א"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב טעמו הראשון שלא זכה ראובן בהיין במה שמשכו שלוחו מרשות הגוי בשבילו מטעמא דאין שליחות לגוי. והיינו כסברת התוספות ז"ל דפרק א"נ הנז' ממש דכוותייהו וכטעמייהו

איברא דראיתי להגאון מהר"ר יהונתן ז"ל בספר אורים ותומים סי' ק"ה דמייתי שם בתומים סק"ד להני מילי דרי"ו בשם הר"מ ז"ל וכת' ע"ד וז"ל ונראה ברור דהנך ג' טעמים צריכי אהדדי דאם נאמר היינו לצרוף דאי קונין מגוי במשיכה א"כ מה בכך דאין שליחות לגוי ישר' עשהו שליח ליקח משל גוי בשבילו ואי דהוי תופס לבע"ח ה"מ היכא דלא יהבי הגוי מדעתו אבל כי יהיב גוי מדעתו למה לא יקנה לישראל דאי לא תימא הכי ישראל שאמר לשלוחו קנה לי חטין מגוי וקנהו יהיה הפקר דהוי תופס לבע"ח ומה לי דקנהו בפשוט מהשוק או שלקחהו בחוב דל החוב מהכא הא קנהו בשליחות ישראל מגוי במשיכה ומי יוכל לבטל קניינו. ולכן צ"ל דתלתא טעמי בהדדי שייכי דקנין ליכא דלא מהני משיכה בגוי. ומשום דגוי א"ל להביא לראובן אין שליחות לגוי. ובשביל שישראל עשהו שליח לתפוס ואם כן דל קנין דליכא מ"מ תפיסה הוה וע"ז אמר שפיר דהוי כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וזה ברור. ואם כן לפ"ז דפסק המחבר לקמן סימן קכ"ח בפשיטות דישראל מישראל קונין בכסף א"כ לנכרי במשיכה ברור דהוי קנין וא"כ ליתא כל טעמיו של מהר"מ. ועוד אני תמה מאי שנא זה מהא דקי"ל נכסי הגוי כמדבר דכיון דמטו ליה זוזי מסתלק וישראל לא קנה עד דמטי שטר וא"כ הרי הוא הפקר. ועיין לקמן סי' קצ"ד בהגה"ה ס"ג דבמטלטלין בכסף ע"ש ובמ"ש הש"ך וא"כ כאן הגוי דנתן היין לישראל בפרעון חובו נסתלק מהיין וא"כ לו יהיה כדברי מהר"מ דישר' המשלח לא זכה בו מ"מ הגוי נסתלק וא"כ הרי הוא הפקר ואם כן זכה השליח למשלחו דבהפקר קי"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ואף כאן לנגד המשלח לא גרע מהפקר דהא הגוי נסתלק הימנו וא"כ הו"ל הפקר וזכה השליח בעבור הישראל. ואולי באותו נדון היה ישראל מחוייב להחזיר לו שטרו וכל כמה דלא החזיר לו לא סילק הגוי עצמו מיין והרי הוא עדיין בחזקת הגוי וצ"ע ועכ"פ יפה עשה המחבר שהשמיטו אף שהביאו בב"י כי לפי דקי"ל משיכה קונה בגוי ליתא לדין זה א"ד ז"ל יע"ש ובמ"ש שם באורים סק"ז. אמנם לדידי אחר המחילה רבה מכבוד רבנותיה לא צדק מר בכל דבריו דהנה מאי דכת' בכוונת דברי מהר"מ ז"ל לא נתן ליאמר כלל דלדבריו הו"ל להר"מ לומ' להאי טעמא דקנין ליכא דגוי אינו קונה במשיכה בראשונה ואחריו לטעמא דאין שליחות לגוי ואחריו לטעמא דתופס לבע"ח. ואלו הר"מ ז"ל פתח דבריו בהאי טעמא דאין שליחות לגוי והדר אמר לטעמא דתופס לב"ח ואמר לטעמא דגוי אינו קונה במשיכה באחרונה וא"כ מזה מבואר דה"ט קמא דאמר ברישא דאין שליחות לגוי הוי טעם בפני עצמו דאפילו אי קי"ל דגוי קונה ודאי במשיכה וכן נמי הוי הטעם השני דהו"ל תופס לב"ח וכו' אפילו אי קונה גוי במשיכה וזה ברור. ומאי דהוקשה לו להגאון ז"ל ע"ד הר"מ דאי קונין מגוי במשיכה אם כן מה בכך דאין שליחות לגוי ישראל עשהו שליח ליקח משל גוי בשבילו. אשר מכח קושיא זו הוא דאמר מר דהוא ברור דהתלתא טעמי בהדדי שייכי וכו'. תמה אני על גודל חכמתו ועוצם בקיאותו. דאין כאן מקום קושיא כלל דמה יתן ומה יוסיף מה שישראל עשהו שליח ליקח משל גוי בשבילו כיון דהקנין משיכתו דהשליח להיין מרשות הגוי לפרעון חובו תלוי נמי בדעתו של הגוי המקנהו לו וכי מקנהו לו הגוי להשליח בהמשיכה הרי דעתו של הגוי שיקנה השליח להיין במשיכתו בשביל ראובן ב"ח ואדעתא דהכי הוא דנותנו להשליח שימשכנו מרשותו בשביל ראובן ב"ח שיזכה בו ראובן ב"ח לפרעון חובו.. וא"כ ע"כ השליח כי מושך היין מידו של הגוי שליחותיה דגוי עביד וכיון דאין שליחות לגוי איך מצי לזכות ראובן ב"ח של הגוי המשלח במשיכתו של שלוחו מידו של גוי בשבילו. כיון דעקר קניינו בא מכחו של הגוי ודעתו דהוא המקנהו לו להשליח שיזכה בו בשביל ראובן משלחו וכמו שכ"כ נמי התוס' ז"ל בפ' א"נ בפי' כדברי הר"מ ז"ל וכ"כ הרשב"א ז"ל ככתוב בשמו בספר א"ז למציעא שם ואיך לא זכר שר לדברי התוספות