גזע ישי קפה

שיניף בעדו קשיא טובא דהא אין שליחות לגוי ויש ליישב בדוחק. ועיין לקמן בסימן שאח"ז. תו ק"ל טובא על מ"ש התוס' ז"ל בריש תמורה ד"ב ע"ב עלה דבעי רמי בר חמא גוי מהו שימיר וכו' אמר רבא ת"ש דתניא קדשי עכו"ם וכו' אין עושין תמורה וכו' דברי ר"ש א"ר יוסי בכולן אני רואה להחמיר וכו' קתני מיהא אין עושין תמורה וכתבו עלה תוס' ד"ה קתני מיהת אין עושין תמורה וא"ת ודילמא לר"י קבעי דאמר בכולן להחמיר ותירצו דע"כ לר"י לא אפשר לאוקומי הבעיא כיון דאית ליה דעושין תמורה דאפי' את"ל דהיינו ע"י ישראל ומיבעייא ליה לרמי בר חמא אם הגוי עצמו אפשר לעשותה הא לא מצית אמרת דע"כ אם ישראל מתפיסה צריך שיאמר הגוי כל הרוצה להמיר יבא וימיר ואם הגוי. עצמו אין עושה תמורה היאך אפשר לעשות שליח. א"ד ז"ל יע"ש. והשתא למה הוצרכו התוס' להכריח דא"א לומר דרמי בר חמא בעי לר"י וע"י ישראל קאמר דע"כ אם ישראל מתפיסה צריך דעת הגוי ושליחותו שיאמר כל הרוצה להמיר יבא וימיר ואם הגוי עצמו אין עושה תמורה היאך אפשר לעשותו שליח. הא בלא"ה אעיקרא לא מצית אמרת דר"י ע"י ישראל קאמר כיון דבעינן דעת הגוי ושליחותו שיאמר מיהא כל הרוצה להמיר יבא וימיר וזה כלל גדול בכל התורה כולה דאין שליחות לגוי אף אנן לדידהו וא"כ ע"כ דר"י בהגוי עצמו קאמ' למילתיה דהוא בעצמו עושה תמורה וצל"ע

פ"ד אין שליחות לגוי לא אינהו לדידן ולא אנן לדידהו. הרב מהר"י אלגאזי ז"ל בספרו ארעא דרבנן סי' ה' כת' שזה ימים חקר בזה עלה דההיא דאיבעיא לן בנדרים דל"ה ובכמה. דוכתי הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו או שלוחי דידן דלפ"ז דמן התורה אין שליחות לגוי ואפי' אנן לדידהו תפשוט דכהני שלוחי דרחמנא נינהו מהא דתניא פ"ק דחולין ובפ' אלו מנחות תניא איש איש לרבות העכ"ום שנודרים נדרים ונדבות כישראל. ואי אמרת שלוחי דידן נינהו היכי מצינן לאקרובי קרבנות הגוי' הא אין שליחות לגוי אלא ע"כ דשלוחי דרחמנא נינהו ושמא י"ל בדוחק דשאני התם דגלי קרא ורבי עכ"ום דעבדי שליחותייהו בקרבנות א"ד זל יע"ש. והנה הגאון בעל צאן קדשים זל במנחות דע"ב כת' ששמע מחכם אחד שהקשה קושיא זו וכת' איהו ז"ל לתרצה וז"ל ונ"ל ליישב בדרך אמת דתמן תנינא במס' ב"מ שם דרב אשי אמר כי אמרי' אין שליחות לנכרי ה"מ אינהו לדידן אבל אנן לדידהו ה"ל שליח וקאמר הא דר"א בדותא היא מ"ש אינהו לדידן דלא דכתי' אתם גם אתם וכו' אנן לדידהו. נמי מה אתם ב"ב וכו' ע"כ נמצא דמשו"ה דר"א בדותא משום דילפי' אין שליחות לנכרי מאתם דמשמע בין אינהו לדידן בין אנן לדידהו רק במס' קידושין דמ"א ע"ב קא מסיק לר"ש דס"ל דמירוח נכרי פוטר יליף דלא הוי נכרי שליח לתרומה מצד הסברא כיון דליתיה בתרומה דנפשיה ומידי דלא שייך ביה לא איתעביד עליה שליח ואתם גם אתם אתי לדרשא אחריתי ולפ"ז איכא למימר דר"א לאו בדותא היא דדוק' אינהו לדידן לא הוי שליח דבמידי דלא שייך ביה לא מתעביד עליה שליח אבל אנן לדידהו הוינא להו שליח ומ"ה גבי קרבן יכול הכהן לעשות שליחות נכרי להקריב קרבנו ולהיות שלוחו ומ"ה מיבעי שפיר כנ"ל ברור ונכון א"ד ז"ל יע"ש. ולענ"ד אחר המחילה רבה דאין זה דרך אמת ולא נכון כלל דהא מהך סוגיא דב"מ גופה מוכח דבהא דאין שליחות לגוי אפי' במילתא דהגוי שייך ביה ואף אנן לדידהו ליכא מאן דפליג עלה דכל אפייא שוין בזה מדטרח הש"ס שם לתרץ הברייתא ואם איתא דלר"ש דוקא אינהו לדידן לא הוי גוי שליח דבמידי דלא שייך לא מתעביד שליח אבל אנן לדידהו עבדינן שליחותיה דנכרי מאי קושיא נימא דהך ברייתא אתיא כר"ש דנכרי ליתיה בתרומה דנפשיה ולא יליף דאין שליחות לגוי מאתם גם אתם אלא מסברא דמשום דלא שייך בתרומה לא מתעביד בה שליח ולהכי דוקא אינהו לדידן לא מתעבדי שליח אבל אנן לדידהו הוינא להו שליח וכדאמר רב אשי ואמאי קאמר הש"ס דהא דר"א בדותא היא הא איכא ר"ש דהכי ס"ל ומאן דאמר כר"ש בדותא היא אתמהה. ואפי' תאמר דמשום דלא אמר רב אשי הא מני ר"ש היא אלא אמר סתם כי אמרי' אין שליחות לגוי ה"מ אינהו לדידן וכו' משמע דאליבא דכ"ע קאמר רב אשי הכי ואפי' לרבנן דר"ש ולהכי קאמר הש"ס דהא דרב אשי בדותא היא. מ"מ אמאי טרח הש"ס כולי האי לתרוצי לה להך ברייתא ולא משני דהך ברייתא כר"ש אתיא. וכ"ש דאתי שפיר טפי ולא צריכנא למימר דסיפא לחומרא דלר"ש גם סיפא מדינא הוא משום דהרי הוה מילתא דשייך ביה הנכרי בדנפשיה דהנכרי יש לו יד לזכות לעצמו ונעשה שליח גם איהו לישראל לר"ש לפי דברי הגאון צ"ק ז"ל. אלא מדטרח הש"ס כולי האי לתרוצה לה להך ברייתא ולא משני דאתיא כר"ש מוכח דלכ"ע אין שליחות לגוי כלל ואף במידי דהנכרי שייך ביה ובין אינהו לדידן ובין אנן לדידהו דכל אפייא שוין דאין שליחות לגוי כלל. וכן מפורש יוצא מדברי התוס' ז"ל בגיטין דכ"ג ע"ב דגם לר"ש אין שליחות לגוי כלל אף במידי דשייך ביה הגוי שכתבו שם ד"ה