גזע ישי קפג

עם פרתו קרינן ביה בעליו עמו ממש ואף ע"ג דאין מה שגופו קנוי וידו כיד רבו משוי למה שעושה ע"י כעשהו בעצמו ממש. כי בעליו עמו דכת' רחמנא אינו לחייב לגוף הבעלים גופייהו שיהו עם הפרה אלא כל שהוא ברשותו וקנוי לו לעולם ונשאל עם פרתו במקומו בכלל בעליו עמו דכת' רחמנא הוה וקרינן ביה בעבדו נמי בעליו עמו ממש. וההיא דיד פועל כיד ב"ה דפ"ק דב"מ טעמא אחרינא הוא וכדכתיבנא לעיל והוא ברור לפענ"ד. ומאי דמייתי עוד הר' מח"א ז"ל מהירוש' דפ"ב דפאה לא שמיה מתיא כלל כי התם אם קצרוה גוים אף שאינן פועלים ושכורים אלא בלא שכר קצרוה לישראל קרינן ביה קצירך דלא שייך שם שליחות כיון שאף בנקצר השדה שלא מדעת בעל השדה קצירך קרינן ביה וחייב בפאה ועיין להרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פ"ב דפאה משנה ז' וז"ל ומ"ש קצרוה כושיים כשיקצרוה לנפשותם או לעשות היזק אבל אם ישכור אותם או קצרו לבעל השדה הוא חייב בפא' ע"כ יע"ש. הנה שכתב אבל אם ישכור אותם או קצרו לבעל השדה וכו' אשר מפורש יוצא מדבריו דאף בקצרו גוים לבעל השדה והם אינם שכיריו דישראל ופועליו כיון דלבעל השדה קצרו קרינן ביה קצירך וחייב והיינו משום דלא שייך התם שליחות כי היכי דנימא ביה אין שליחות לגוי וכאמור ועיין בסי' שאח"ז

כללא דמילתא דאין שליחות לגוי כלל ואפילו בפועל גוי וכן אפי' בעבד כנעני לרבו במילתא דרמיא עליה דרבו לעשותו איהו בעצמו ואין העבד שייך בה ודלא כהרב מח"א ז"ל וגם דלא כהר' מהריט"א ז"ל דאסיק דבמחלוקת היא שנויה בין רש"י ושאר הפוסקים ז"ל דהא ליתא כי הדבר בא מפורש מסוגיא ערוכה דמנחות וליכ' מאן דמצי לאפלוגי בה וגם רש"י ז"ל הכי ס"ל וככל מאי דכתיבנא וברירנא כנלע"ד. ותו לא מידי

פ"ב אין שליחות לגוי. היינו במידי דבעינן שליחות דכי עשהו שלא מדעת בע"ה לא הועיל כלום עד שיעשהו הבע"ה שליח לעשותו. אבל במידי דלא בעינן שליחות דאף כי עשהו שלא מדעת בע"ה מה שעשה עשוי גם ע"י גוי שפיר דמי דבכה"ג לא אימעיט גוי משליחות דאין כאן משום שליחות. כ"כ הרשב"א ז"ל בתשו' והביאה הרב"י ז"ל ביו"ד ס"סי ק"ך והכשיר מטעם זה טבילת כלים ע"י גוי משום דלגבי טבילת כלים לא בעי שליחות דמנא תיתי ואלו הטבילו ישראל שלא מדעת הבעלים עלתה לו טבילה וכל היכא דלא בעי שליחות אפי' טבילת נכרי למה לא תעלה ע"כ מ"ש ודברי הרשב"א ז"ל אלו הלא המה בח"ג שנדפס מח' סי' רנ"ה. ועיין עוד שם סי' רנ"ט שהאריך לחזק דבריו בראיות מסוכה שעשאה גוי דכשרה לב"ה דלא בעו סוכה לשם חג וגם סוכת גנב"ך כשרה. וכן כתיבת הגט דלכ"ע גוי היה כשר בו אלא משום דבעי כונה בכתיבתו וגוי אדעתא דנפשיה קעביד וכדאיתא בפ' המביא תניין ואע"ג דאינה מתגרשת אלא בגט ועם כל זה בשליחות בלחוד הוא דפסול לפי שאין שליחות לגוי. ואלה דברים ברורים הם בעיני ושחיט' הגוי דנבילה מגזירת הכתו' הוא דכתי' וזבחת ואכלת ובא בקבלה מה שאתה זובח אתה אוכל. וגוי ג"כ היה מתיר את הכרי אלא משום גזירת הכתוב דכתיב גם אתם ודרשי' מה אתם בני ברית אף שלוחכם ב"ב ולמאן דדריש הכי אפילו העבד תורם של ישראל אלא דלמ"ד דדריש מה אתם ישראל וכו' העבד אינו תורם מגזירת הכתוב. ומצות בפסח שאסרו ללוש אותן גוי היינו נמי משום דכתי' ושמרתם את המצות בעינן שימור לשם מצה וגוי אדעתא דנפשיה קעביד. ותפילין ומזוזות שכתבן גוי היינו משום דחיישי' לשמות שבהן שמא לא כתבן לשמן ע"כ יגנזו וכן ס"ת ועוד דתפילין ומזוזות וס"ת פסולין משום דכתיב וקשרתם וכתבתם ודרשי' מי שישנו בקשירה ישנו בכתיבה. ובציצית גם כן פסל ר"ת בשעשאתן אשה לפי שאינה במצות ציצית וכל שאינו בועשו להם ציצית אינו כשר בעשייתן ואם עשאן אפי' ע"י ישראל שלא בכונה פסולין דבעינן כונה ומילה נמי פלוגתא בע"ז ובפרק התכלת אם כשרה בגוי. ולא מצאתי מצוה שיפסל בה מגע גוי אלא באותן המקומות המיוחדין שגזר בהם הכתוב אי נמי שצריכין כונה או שליחות את"ד הרשב"א ז"ל יע"ש באורך. ועיין להר' מח"א בהלכות שלוחין ס"סי י"א ובה' מכירה קנין מעות ס"סי ט"ו ועיין לעיל בסוף סי' הקודם ועמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' כלל י"ח סי' י"ב

פ"ג אין שליחות לגוי. לא אינהו לדידן ולא אנן לדידהו כדמסקינן בפרק א"נ דע"א ע"ב. והנה במנחות דס"א ע"ב גרסי' ת"ר בני ישראל מניפין ואין הגוים מניפין בני ישראל מניפין ואין הנשים מניפות א"ר יוסי מצינו שחלק הכתוב בין קרבן ישראל לקרבן גוי לקרבן נשים בסמיכ' יכול נחלוק בתנופה לא מה לי חלק בסמיכה שהסמיכ' בבעלים נחלוק בתנופה שהתנופ' בכהנים א"כ מה ת"ל בני ישראל מניפין ואין הגוים מניפין בני ישראל מניפין ואין הנשים מניפות. ופירש"י יכול נחלוק בתנופה שלא יהא קרבן נשים וגוים