גזע ישי קפא

במילתא דאין העבד נעשה שליח לאחרים לרבו נעשה שליח כיון דידו כיד רבו ממש. ויש ללמוד סברא זו מההיא דאמרי' פרק המביא תניין דכ"ג אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתור' גיטין וקדושין. ולפי זה איכא למידק מההיא דאמרי' במנחות דצ"ג ת"ר ידו ולא יד עבדו ידו ולא יד שלוחו ידו ולא יד אשתו וכו' צריכ' אי כתב רחמנא חד הו"א למעוטי עבד דלאו בר מצות אבל שליח דבר מצוה ושלוחו ש"א כמותו אימא ליסמוך וכו'. וקשה דל"ל קרא למעט עבדו ואשתו דאינם נעשים שליח ת"ל דמסברא אמרי' הכי דהא סברא אלימתא היא דכל מילתא דלא שייך ביה לא מתעביד שליח והכא אשה ועבד דליתנהו בתורת סמיכ' בקרבן דידהו דהא נתמעטו מדכתי' בני ישראל סומכים ולא בנות ישראל ועבד כאשה. וליישב זה עכ"ל דע"כ לא אמר ר"י דאין העבד נעשה שליח אלא בעבד שאינו שלה דכיון דמטעם שליחות הוא מסתברא דבמידי דלא שייך בגוויה לא מיתעביד שליח. אבל בעבד שלה דגופו קנוי וידו כידה מתעביד שליח קבלה דידה הואיל ואלימא מילתא דעבד דגופו קנוי וידו כידה דחשיב ממש כאלו קבלתו היא בעצמה. ומשו"ה איצטריך קרא למעט אשתו ועבדו מסמיכ' דעבדו ואשתו ידו כידם ואי לאו קרא דמעטינהו הו"א דנעש' שליח אף דליתנהו בתורת סמיכה והביא עוד ללמד דיש לחלק בין עבדו לעבד של אחרים מההיא דפ' השואל גבי שאלה בבעלים דע"י עבדו חשיב שאלה בבעלי' מה"ט דיד עבד כיד רבו ומינה נמי לפועל דידו כיד בע"ה כדאמרי' בפ"ק דב"מ ושכ"כ גם הרב מח"א ז"ל בהלכות שלוחין סימן י"א והעלה שם. דישראל העושה מעקה ע"י פועל גוי דיברך עליו מטעם דפועל גופו קנוי לבע"ה וחשיב כמתקן הישראל עצמו ואף דאין שליחות לגוי מברך עליו והביא ראיה מההיא דמציאת פועל לבע"ה וההיא דהשואל דיד עבד כיד רבו יע"ש את"ד הר' מהר"יטא ז"ל יע"ש. הנה שהר' ז"ל אזיל כל בתר איפכא ומייתי מהך סוגיא דמנחות להוכיח דעבד נעשה שליח לרבו אף במילתא דלא שייך ביה מטעמא דיד עבד כיד רבו והוסיף עוד להוכיח חילוקו זה מהך סוגיא דפרק השואל גבי שאלה בבעלים לפי מאי דפי' רש"י ז"ל שם. ותמהני טובא על הרב ז"ל איך לא השגיח בעינא פקיחא במה שלפניו בהך סוגיא דמנחות דקתני תנא דברייתא ברישא ידו ולא יד עבדו והדר תני ידו ולא יד שלוחו וקאמר עלה הש"ס לפרושי להצריכותא דאי כת' רחמנא חדא הו"א למעוטי עבדו דלאו בר מצוה אבל שליח דבר מצוה אימא ליסמוך אשר מזה מפורש יוצא כל בתר איפכא מהאי סברא דסבר מר ללמד מינה לחלק בין עבדו לעבד של אחרים לשליחות במילתא דאין העבד שייך ביה. אלא דפשיטא ליה להתנא דהך ברייתא וסתמא דהש"ס עליה דשליח עדיף מעבדו משום דלא שייך בסמיכה. דאי ס"ל להאי סוגיא דעבדו אף דלא שייך בה עדיף משליח מטעמא דידו כיד רבו וכדקאמר רבא התם בפרק השואל גבי שאלה בבעלים עד שמפני כן הוא דאיצטריך רחמנא למכתב ידו יתירא למעוטי לעבדו וכדאמ' מר הר' מהריט"א ז"ל א"כ איך קתני תנא ברישא ידו ולא יד עבדו והדר קתני ידו ולא יד שלוחו אשר בזה להורות נתן דאי כת' רחמנ' חד ידו הוה ממעטינן עבדו דאינו נעשה שליח לרבו לסמיכה משום דלאו בר מצוה דסמיכה הוה אבל שליח דבר מצוה ושלוחו ש"א כמותו שפיר דמי וכדקא' הש"ס בפירוש הצריכותא. אדרבה איפכא הוה ליה לתנא למימר ידו ולא יד שלוחו בריש' והדר ידו ולא יד עבדו למימרא דאי כתב רחמנא חד ידו הו"א למעוטי שליח דהכא אין שש"א כמותו אבל עבדו דידו כיד רבו אימא ליסמוך וכדקאמר רבא התם בפ' השואל גבי שאלה בבעלים דאפילו למ"ד דבעליו ממעט שליח דאין שש"א כמותו עבדו שפיר חשיב שאלה בבעלים מה"ט דידו כיד רבו דמיא. אלא מדקתני ידו ולא יד עבדו ברישא והדר תני ידו ולא יד שלוחו למימרא דאי כת' רחמנ' חד ידו הוה ממעטינן עבדו דלאו בר מצוה אבל שליח דבר מצוה שפיר דמי משום דשש"א כמותו וכדמפרש לה הש"ס מבואר להדיא דגם עבד לרבו אינו נעשה שליח במילתא דלא שייך בה דאין טעם זה דידו כיד רבו מעלה ומוריד להכשירו להעבד לשליחות לרבו במילתא דרמיא עליה דרבו למעבד לה ואיהו לא שייך ביה. והתם בפרק השואל גבי שאלה בבעלים דאפי' למ"ד התם דאין שש"א כמותו עבדו חשיב שאלה בבעלים לאו משום דמה"ט דידו כיד רבו חשיב כעשהו רבו ממש וכאלו הוו הבעלי' גופייהו ממש עם הפרה. דאין טעם זה דידו כיד רבו משוי לה למה שעושה העבד בשליחות רבו כעשהו רבו עצמו בידו ממש. אלא התם טעמא אחרינא הוא וככל מאי דכתיבנא וברירנא לעיל אמנם היכא דצריך שיעשה עיקר המעשה רבו כה"ג דסמיכה או תקון המעק' כדי שיברך עליו דהמתקנ' הוא שמברך עליו. או אפי' בדבר שיכול לעשותו ע"י שליח ושלוחו כמותו כההיא דגט אשה. אין עבדו נעשה בהם שליח לרבו כל דאיהו לא שייך בההיא מילתא. ומאי דהוקשה לו להרב ז"ל בהך