גזע ישי קפ

שחב לאחרים משא"כ בפועל דכיון דפועל גופו קנוי לב"ה לגמרי חשי' ידו כיד בע"ה ממש וכו'. לענ"ד אחר המחילה רבה דהא נמי לא שמיה מתיא כלל. דהדבר ברור דאין כוונ' הש"ס כדפריש לה מר דמשום דפועל גופו קנוי לב"ה לגמרי חשי' ידו כיד בע"ה ממש דהא ודאי ליתא כי אין מה שגופו קנוי לבע"ה למעשה ידיו שנשכר לו משוי ליה להיות לגמרי ידו כיד בע"ה ממש ויהיה מה שעושה הפועל בשביל בע"ה כעשהו הבע"ה להמעשה ההוא בידי עצמו ממש. אלא כונת הש"ס הכי הוה שאני פועל דידו כיד בע"ה פירוש דכיון דנשכר לו להבע"ה לכל המלאכות שיעשה כל היום ההוא הרי שעבד גופו לפירותיו שכל מה שירויחו מעשה ידיו יהיו של בע"ה דשכי' פועל הכי הוה שגוף הפועל הוא שמשועבד למה שנשכר כשוכר שדה וכרם מחבירו שהפירות הבאים הם לשוכר עיין בתשו' הרשב"א ח"ב סי' ע"ב ולהכי כיון שהשכירו לכל מלאכה שיעשה היום והגבהת מציאות בכלל כי מגבי' מציאה היא של בעל הבית מפני מה שכך נשתעבד לו להבע"ה בעת שנשכר לו שכל מה שיקנה וירויח ביום ההוא יהיו של הבע"ה וכי באת המציאה ליד הפועל מיד היא של הבע"ה כאלו באת המציאה לרשותו של הבע"ה מפני שגוף הפועל קנוי לו להבע"ה לפירותיו ומה שקנה הפועל קנה הבע"ה זהו כונת דידו כיד בע"ה כלומר דכי הגבי' הפועל להמציאה ובאה לרשותו דפועל וקנאה בהגבהתו כבאה המציאה מיד בעת שהגבי' הפועל ברשותיה דבע"ה דמי משום דהרי הפועל גופו ברשותו של הבע"ה הוא דהוא קנוי לו לפירותיו וכבאה המציאה בחצירו של הבע"ה דמי דקנתה לו חצירו. אבל לאו משום דכי הגביה הפועל כהגביה הבע"ה בידו ממש ולהכי הוא דהוה של הבע"ה כדסובר הר' מח"א ז"ל דודאי כי מצד עיקר מעש' ההגבהה דהפועל לא קנה הבע"ה כיון דאיהו לא הגביה בידו בעצמו אלא דמשום דהפועל גופו קנוי לו להבע"ה לפירותיו לכל מה שיקנה וירויח הפועל ביום ההוא והגבהת מציאות בכלל הרי כל מה שיבא ברשותו של הפועל ביום ההוא וקנאה כבא ברשותי' דהבע"ה דמי וכא מור. ועיין בב"ק פרק הגוזל בתרא דקי"ו ע"ב רבא אמר הכא בפועלין עסקינן וכר' ד אמר רב פועל יכול לחזור בו אפי בחצי היום וכמה דלא הדר ביה כברשותיה דבע"ה דמי וכי הדר ביה טעמא אחרינא הוא וכו' יע"ש והוא כעין האי דהך סוגיא דפ"ק דב"מ ובמקום דאמ' ר"ן בב"מ שאני פועל דידו כיד בע"ה קאמר רבא כברשותיה דבע"ה דמי והיינו כדפרישנא להא דאמר ר"ן שאני פועל דידו כיד בע"ה וזה ברור. ורב א הכא בב"מ כי שני ליה ר"ן הכי דשאני פועל דידו כיד בע"ה הדר פריך ליה והא אמר רב פועל יכול לחזו' בו וכו' כלו' ואם קניית גוף הפועל לפירותיו להבע"ה קניה אלימת' ליומיה הוה עד שידו כיד בע"ה דמה שיקנ' הפועל קונה בע"ה היאך יכול לחזור בו אלא מדיכול לחזור בו נראה דאין קנין הפועל להבע"ה קנייה אלימת' כל כך ומשני דמאי דמצי הדר ביה טעמא אחרינא הוה ולאו משום דאין קנינו קנין גמור אלא גזרת הכתוב משום כי לי בני ישראל עבדים וגו' הא כל כמה דלא הדר ביה ידו כיד בע"ה עיין. בשיטה מקובצת לב"מ שם בשם הריטב"א ז"ל ועיין בש"ס ירוש' פ"ק דב"מ הלכה ה' דגם ר"ל פריך עלה דהך ברייתא דפועל מציאתו לבע"ה כדפריך רבא לר"ן אמר ר"ל אדם שיש בו רשות לחזור בו תהא מציאתו לרבו יע"ש בפי' פני משה. ור"ן בש"ס דילן תירץ קושיא זו כנז' ורבא קבלה להאי שנוייא דשני ליה רבו ר"ן ואמר איהו נמי הכי שם בב"ק פ' הגוזל בתרא כתבנו דבריו לעיל. באופן דמאי דקאמ' ר"ן שאני פועל דידו כיד בע"ה הדבר פשוט וברור דפירושו כדכתיבנא ושפיר כת' הרשב"א ז"ל דאפי' כי הגביה הפועל לעצמו היא של הבע"ה והיינו משום דכל מה שקונה הפועל קנה הבע"ה מפני ששעבד גופו לפירותיו להבע"ה ולא משום דעיקר מעשה ההגבהה של ידי הפועל חשיב כעשאה הבע"ה בידו ממש ולהכי היא של הבע"ה כדסבר לה מר הר' מח"א ז"ל דהא ליתא אלא טעמא הוה כדכתיבנא. וכן נמי מ"ש מהרש"ך בשם ר"ח דאפוטרופוס שתופס בשביל היתומים הרי זה זכה משום דידו כידם היינו משום דהב"ד הפקירו ממונ' של היתומים ואוקמוהו בידם של האפוטרופוס. סוף דבר דמאי דכת' הר' מח"א ז"ל להוכיח מהך סוגיא דבפועל גוי יש שליחות משום דידו כיד בע"ה ואמ' לה בדדמי לעבד כנעני. אחר המחילה רבה דהא ליתא אלא דאפי' עבד כנעני גופיה אינו נעשה שליח לרבו במילתא דאיהו לא שייך ביה וכדמפורש יוצא להדיא מהך סוגיא דמנחות גבי סמיכה ומאי דמייתי הר' ז"ל מהני תרי סוגיי דפ"ק דב"מ ודפ' השואל גבי שאלה בבעלים לא שמיה מתיא כלל ככל האמור

כי על הבא"ר נוראות נפלאתי הפלא ופלא על הר' המופלא מהרי"ט אלגאזי ז"ל בספרו הבהיר הלכות יו"ט דע"א ע"א דללמד יצא מהך סוגיא דמנחות הנז' כל בתר איפכא דבפועל גוי יש שליחות מה"ט דפועל ידו כיד בע"ה ואמר לה בדדמי לעבד דידו כיד רבו וגבי עבד נראה דאף