גזע ישי קעט

מצוה הוא ושלוחו ש"א כמותו. על ידי עבדו לא מהני כיון דלא שייך בה. הנה מאי דבעי רב עיליש בפ' השואל גבי שאלה בבעלים באומ' לעבדו צא והשאל עם פרתי תיבעי למ"ד שש"א כמותו ה"מ שליח דבר מצוה אבל עבדו דלא בר מצוה לא או דילמא אפי' למ"ד אין שש"א כמותו ה"מ שליח אבל עבד יד עבד כיד רבו דמי וא"ל רבא מסתברא יד עבד כיד רבו דמיא. על כרחיך אתה אומר דאין הכונה דמשום דיד עבד כיד רבו חשיב מה שעושה עבדו מדעתו כעשהו איהו בעצמו בידו ממש ולכן אע"ג דאין שלוחו כמותו עבדו כמותו וכדסובר הרב מח"א ז"ל עד שללמד יצא מהך סוגי' דעבד נעשה שליח לרבו אפי' בדבר דאין העבד שייך בה ואפי' גוי פועל לב"ה נעשה שליח מה"ט דידו כיד בע"ה. הא ודאי לא נתן ליאמר כלל דא"כ קשיא אהך סוגי' דפ' השואל מהך ברייתא וסוגיא דסתמא דתלמוד' עלה במנחות גבי סמיכה דהתם בסוגיא דמנחות מפורש יוצא דשליח דהוא בר מצוה עדיף מעבדו דלאו בר מצות ולכן אי כת' רחמנא חד ידו הו"א למעט עבדו דלאו בר מצוה אבל שליח דבר מצוה ושלוחו ש"א כמותו אימא ליסמוך ולא אמרי' דאדרבה עבדו עדיף משליח מה"ט דידו כיד רבו דמיא. ואלו הכא בהך סוגיא דפ' השואל גבי שאל' בבעלים אמרינן כל בתר איפכא דאפילו למ"ד דהכא אין שלוחו ש"א כמותו ע"י עבדו חשיב שפיר שאלה בבעלי' מה"ט דיד עבד כיד רבו דמיא אלא על כרחין דדוקא הכא גבי שאל' בבעלי' בלחוד הוא דשייך למימר דעבדו עדיף משליח מהאי סברא דיד עבד כיד רבו דמיא וקרינן ביה בעליו עמו ולאו משום דהליכת העבד עם הפרה אל השואל חשי' כהלך רבו בעצמו עם הפרה מה"ט דיד עבד כיד רבו דהא ודאי דעקר מעשיו של העבד ד בשליחו' רבו לא חשיב כעשהו רבו בידיו דאין טעם זה דידו כיד רבו משווי ליה לעיקר המעשה שעושה העבד בשליחו' רבו כעשהו רבו עצמו להמעשה ההוא בידיו. אלא פירושא דהך סוגיא הכי הוה דמיבעיא ליה לר' עיליש בהא דכת' רחמנא בעליו עמו אי בעליו דוקא הוא דקפיד רחמנא שיהא גוף הבעלים גופייהו עם הפרה בשעת שאלה להיות שאלה בבעלים אבל אם שולח במקומו עבדו שגופו קנוי לו וברשותו הוא לא סגי ליחשב בעליו עמו אע"ג דהרי הוא נשאל עם פרתו ושלח עמה עבדו דהוא ברשותו וקנוי לו דגוף הבעלים גופייהו קפיד רחמנא שיהו עמו ואי הכי הוה אפילו למ"ד דשש"א כמותו ה"מ שליח דבר מצוה דראוי לשליחות ושש"א כמותו והו"ל כהיו שם הבעלים גופייהו. אבל עבדו אע"ג דידו כיד רבו והוא קנוי לו לרבו הא קפיד רחמנא דיהו גוף הבעלים גופייהו ולא סגי במה שיהיה מי שהוא ברשותו וקנוי לו גופו ולשליחות רבו לא מהני בהאי מילתא כדי שיהא כמותו מדין דשש"א כמותו משום דלאו בר מצוה דגבי שליחות כתי' גם אתם וכו' ועבד אין דיני שואל נוהג בו וגם משאיל דאין לו משלו כלום וכד פי' רש"י וכיון דלא שייך בהאי מילתא אינו נעשה שליח. או דילמ' מאי דכת' רחמנא בעליו עמו לאו דוקא דבעי שיהו גוף הבעלים גופייהו עם הפרה אלא כל ששולח למי שהוא ברשותו וקנוי לו גופו לעולם כעבד כנעני דידו כיד רבו דהוא ברשותו דגופו קנוי לו לעולם סגי לענין שיחשב בהכי שאלה בבעלים דקרינן ביה בעליו עמו אע"ג דבמה ששולח עבדו במקומו לא חשיב הליכת העבד ומעשיו כהלך ועשהו רבו בעצמו ממש לא קפיד רחמנא שגוף הבעלים גופייהו יהו עם הפרה אלא שיהו מי שהם ברשותו וקנויין לו עמו במקומו דבהכי סגי ליחשב בעליו עמו כיון שהוא נשאל עם פרתו ושלח למי שהוא ברשותו וקנוי לו גופו קנין עולם וקרינן ביה בהכי שפיר בעליו עמו ואפי' למ"ד אין שש"א כמותו משום דכתי' בעליו וממעט שליח היינו דוקא שליח דהליכתו הוא מדין שליחות שש"א כמותו והכא כת' רחמנא בעליו למעט שליח דאינו כמותו אבל עבדו שפי' דמי דהא לאו מטעם שליחו' ומשו' שש"א כמותו אלא דבכלל בעליו עמו דקרא הוה נמי מי שהוא ברשותו דהוא קנוי לו דידו כיד רבו לענין זה שיחש' כשהוא נשאל עם פרת רבו במקום רבו בעליו עמו דבמה ששולח עבדו דהוא קנוי לו במקומו סגי וקרינן ביה בעליו עמו אף שאין בעליו גופייהו עם הפרה וגם מה שעושה עבדו במקומו לא חשי' כעשהו איהו בעצמו דלא בעינן שיעשה מעשה זה הוא בידו אלא כל שזה שעושה במקומו מעשה זה הוא ברשותו דקנוי לו סגי ליחשב שאלה בבעליו דהוא בכלל בעליו עמו דכת' רחמנא. וא"ל רבא דהכי מסתבר כהצד הזה דיד עבד כיד רבו והוא בכלל בעליו עמו דכת' רחמנא זהו כונת הך סוגיא דפ' השואל במאי דקאמר יד עבד כיד רבו דמיא. ועיין בשיטה מקובצת לב"מ שם עלה דהך סוגיא מ"ש בשם הראשונים ז"ל בביאורה יע"ש בדברי הריטב"א ז"ל שהביא שם. גם מאי דמייתי הר' מח"א ז"ל מהא דס"ל לר"ן ברפ"ק דמציעא ד"י דהמגביה מציא' לחבירו לא קנה חבירו שאני פועל דידו כיד בע"ה דמי. ואמר מר הר' ז"ל בפירושא דהך סוגיא דשליח שאני משום דאין אדם יכול לעשות שליח שיזכ' לו במקום