גזע ישי קעח

סברא דחדית לן הר' מח"א ז"ל דאפי' בדבר דמוטל על הישראל לעשותו בעצמו ולא מהני לעשותו ע"י שליח דאין שלוחו כמותו בהאי מילתא כי עושהו עז עבדו שפיר דמי משום דיד עבד כיד רבו וחשיב כעשהו רבו בעצמו בידיו כדמייתי לה מההיא דשאלה בבעלים דפ' השואל דאפי' למ"ד התם דאין שלוחו כמותו ע"י עבדו הוה שפיר שמירה בבעלי מה"ט דיד עבד כיד רבו דמיא ומינה למד להא דק"יל אין שליחות לגוי דבפועל גוי יש שליחו' מה"ט דיד פועל כיד בע"ה כדאמרי' בפ"ק דב"מ לר"ן דס"ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו. א"כ התם גבי סמיכה לפ"ז אי לא הוה כתב רחמנא אלא חד ידו לא הוה ממעטינן מיניה אלא שליח דאין שלוחו כמותו אבל עבדו לא ממעיט מיניה משום דיד עבד כיד רבו דמיא ולכן אע"ג דעבד לאו בר מצות סמיכה הוא שפיר סומך על קרבן רבו מדעת רבו משום דידו כיד רבו וכסומך רבו עצמו ידו על. קרבנו דמי. ואלו תנא דברייתא ממאי דקתני תחל' ידו ולא יד עבדו והדר תני ידו ולא יד שלוחו להורות נתן כל בתר איפכא מהאי סברא דאי לא כתב רחמנא אלא חד ידו הו"א למעט עבדו דלאו בר מצוה דכיון דלא שייך בה אינו נעשה שליח אבל שליח ישראל דבר מצוה לא הוה ממעטינן משום דשלוחו ש"א כמותו. אלמא דפשיטא ליה לתנא דהך ברייתא דליתא כלל להאי סברא דאמר מר הרב מח"א ז"ל דאפי' היכא דאין שלוחו של אדם כמותו עבדו שפיר הוה כמותו משום דידו כיד רבו וחשיב כעשהו רבו בעצמו אלא אדרבה עבדו גרע משליח ישראל היכא דלא שייך בהאי מילתא כההיא דמצות סמיכה ולהכי אי לא כתב רחמנא אלא חד ידו לא הוה ממעטינן אלא עבדו אבל שליח ישראל דבר מצוה הוא לא הוה ממעטינן וכתב רחמנא ידו אחרינא למעט גם שליח ישראל וכדמפרש לה נמי סתמא דש"ס להצריכות' דהך ברייתא וא"כ הרי לך ראיה מפורשת מהך סוגיא דמנחות דבמילת' דרמיא עליה דאיניש למעבד לה איהו בעצמו כי עביד לה ע"י עבדו ואין העבד שייך בה כה"ג דמצות סמיכה לא עביד ולא מידי ואי עביד לה ע"י שליח ישראל שפיר דמי משום דע"י שליח ישראל דבר מצוה הוא חשיב כעשהו הוא בעצמו דשלוחו ש"א כמותו. אבל ע"י עבדו כיון דלא שייך בה אינו נעשה שליח וכדאמרי' בגיטין דכ"ג דאין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מהאי סברא אלימתא דאינו בתורת גיטין וקדושין יע"ש. ומשום האי סברא גופה קאמ' בש"ס דמנחות דאי לא כתב רחמנא אלא חד ידו הו"א למעט עבדו דלאו בר מצוה כלומ' דכיון דאין העבד שייך בה אינו נעשה בה שליח לרבו כי מה שהוא עבדו מקנת כספו וידו כיד רבו אינו מעלה ומוריד למחשביה מפני כך כל מה שיעשה רבו על ידו כעשהו הוא בעצמו דאין במה שעושה העבד בשביל רבו מדעת רבו אלא כשליח דעלמא וכל דלא שייך בה אינו נעשה בו שליח לרבו. והא דאיצטריך ידו יתירא גבי סמיכה למעט עבדו ולא עוד אלא דק אמרי' דאי לא הוה כתי' אלא חד הו"א למעט עבדו דלאו בר מצוה אבל שליח דבר מצוה ושלוחו ש"א כמותו אימא ליסמוך והשתא כיון דאין העבד שייך במצות סמיכה ממילא מבואר דאינו נעשה שליח לרבו לסמוך על קרבנו מהאי סברא אלימת' דאינו בתורת סמיכה וכדאמרי' התם בגיטין דכ"ג מה"ט דאין העבד נעשה שלוח לקבל גט אשה וא"כ הא תו למה לי קרא דידו יתירא למעט עבדו ועוד ידו אחרינא למעט שליח הא למעט עבדו לא צריך קרא דמסברא ידעינן לה דאינו נעשה של יח כיון דאינו בתורת סמיכה וא"כ אי לא כתי' אלא חד ידו ע"כ דהוה למעט שליח כיון דלעבדו ל א צריך קרא למעטו. נלע"ד דמאי דאיצט' הכא קרא דידו יתירא למעט עבדו אף דלאו בר מצוה דסמיכה הוא היינו משום דכיון דבעיקר גוף המצוה דקרבן שייך גם העבד אע"ג דבפרט זה דמצות סמיכה על הקרבן ליתיה לעבד בה כשייך במצות סמיכה נמי חשיב לענין זה שיהא כשר להיות שליח לסמיכ' כיון דשייך בעיקר מצות הקרבן וסמיכה אינה מעכבת הכפרה ושיירי מצוה היא כדאמרי' במנחות דס"ב ע"א דסמיכה שיירי מצוה היא ופירש"י שיירי מצוה היא דלא מעכבה כפרה ולא עיקר מצוה וכו' יע"ש. להכי כתב רחמנא בפירוש ידו יתיר' למעט עבדו למימרא דאע"ג דבעיקר הקרבן איתיה לעבד מ"מ כיון דליתיה במצות סמיכה עצמה אינו נעשה בה שליח ושפיר קאמ' דאי כתב רחמנא חד ידו הו"א למעט עבדו דלאו בר מצוה כלומר דכדי שלא נאמר דגם עבד כשר לשליחות בסמיכה משום דשייך בעיקר הקרבנות כתב רחמנא ידו למעטו משליחות וזה פשוט וברור. באופן דמפורש יוצא מהך בריית' וסוגיא דמנחות דאין מה שיד עבד כיד רבו מעלה ומוריד כלל להכשירו להעבד לשליחות לרבו במילת' דרמיא עליה דרבו לעשותו הוא בעצמו ואין העבד שייך בה וכאמור ומדובר

ומאחר עלות מהך סוגיא דמנחות דאין העבד נעשה שליח לרבו במילתא דרמיא עליה דרבו והעבד לא שייך בה בהאי מילתא ואע"ג דע"י שליח ישראל מצי לעשותו משום דבר