גזע ישי קעו

וכאמו' לעיל. ומ"מ הדבר צריך עדין תלמוד לפענ"ד

ע"ט אין בשול אחר בשול. היינו דוקא בשול אחר בשול אבל בשול אחר צלי או צליה אחר בשול איכא כמ"ש הטור בא"ח סי' שי"ח בשם הר"א ממיץ ז"ל ועמ"ש הב"י שם באורך. וחזיתיה להרדב"ז ז"ל בחדשות ח"ה סי' שני אלפים רי"ד שכת' וז"ל ראיתי כתו' בשם הר"א ממיץ דאף על גב דאין בשול אחר בשול יש בשול אחר צלי כדאמרינן בפרק כ"ש צלאו ואח"כ בשלו חייב ומסתמא כשם שיש בשול אחר צלי כן דין צלי אחר בשול והעלה לבסוף וחוששני לו מחטאת ותמהתי עליו דהא תרוייהו קתני בברייתא צלאו ואח"כ בשלו או בשלו ואח"כ צלאו חייב ואם היתה גרסתו כגרסת הספרים שלנו מאי מסתמא דקאמ' הא תרוייהו תננהו ומ"מ אין דינו מחוור דאמרי עלה בגמ' טעמא דא"ק ובשל מבושל מ"מ ומשו"ה חייב אם אכלו אבל בעלמא דליכא רבויא אין צלי אחר בשול ולא בשול אחר צלי לחייבו חטאת או כרת אבל איסורא איכא ומ"מ אם לא היה מבושל כל צורכו יש אחריו צלייה וכן אם לא היה צלי כל צרכו יש אחריו בשול וזל הרמב"ם פ"ט המבשל על האור דבר שהיה מבושל כ"צ או דבר שא"צ בישול כלל פטור הא אם לא נתבשל כל צרכו חייב א"ד ז"ל י"עש. ומאי דתמה הר"זל על הר"א ממיץ ז"ל שכ' ומסתמא וכו' דבברייתא תרוייהו תנינהו לפע"ד תימא לי על תמיהתו דהא ודאי דמהא דקתני בברייתא בשלו ואח"כ צלאו חייב ליכא למשמע מינה כלל שיהיה גם צלי אחר בישול דאכתי איכא למימר דאין צלי אחר בשול וה"ט דחייב משום דבשלו ואדרבה איכא למשמע טפי ממאי דקתני בישלו ואח"כ צלאו חייב דאין צלי אחר בשול ולהכי אתי שפיר דחייב אע"ג דצלאו אחר הבישול ואי יש צלי אחר בישול אמאי חייב הא הצליה דאח"כ בטליה להבשול דמעיקרא. ולהכי שפיר דקדק בלישניה הר"א ממיץ ז"ל וכת' דמסתמא דכשם דיש בשול אחר צלי כך יש צלי אחר בשול ואע"ג דקתני בשלו ואח"כ צלאו חייב דק"פ שאני דבעינן כי אם צלי אש מתחלתו והא בשלו קודם. באופן דאי לאו משום הא דמסתמא דכשם וכו' שכת' הרא"מ ז"ל ממאי דקתני בברייתא ג"כ בשלו ואח"כ צלאו ליכא למשמע כלל דיש צלי אחר בשול ושפיר דייק הרא"מ ז"ל למימר מסתמא סוף דבר כי דברי הרדב"ז ז"ל בתמיהתו על הרא"ם ז"ל נפלאו ממני. אך מאי דכת' עוד הר' ז"ל דאין דינו של הרא"מ מחוור דאמרי' עלה בגמ' טעמא דאמ' קרא ובשל מבושל מ"מ אבל בעלמא דליכא רבוי אין צלי אחר בישול וכו' נראה דשפיר קאמ' וע"ש ברש"י ז"ל ד"ה שאני הכא דרבייה קרא ובשל מבושל וכו' וגזירת הכתוב היא בפסח יע"ש. הנה שפי' דגזירת הכתוב היא גבי פסח ועיין במ"ש מרן הב"י ז"ל בא"ח סי' שי"ח ע"ד הסמ"ק ואין כאן מקום להאריך. ועמ"ש ע"פ דברי הרא"מ ז"ל אלו הר' מהר"י ח'גיז ז"ל בהקדמתו לספרו עץ חיים על המשניות דס' מועד במלאכת האופה סימן י' ועיין מה שכתבתי על דבריו לקמן במערכת הפ"א בענין פת של גוים בס"ד

פ' אין שליחות לגוי. מסקינן בפ' א"נ דע"א ע"ב דבכל התורה כולה אין שליחות לגוי יע"ש. והנה הר' מהרי"א ז"ל בספרו הבהיר ארעא דרבנן סי' ה' כת' וז"ל ועיין בהגהות מיימו' פ"ה מה' מלוה ולוה כת' בשם רבו רבינו מאיר ז"ל שבכל התורה יש שליחות לגוי ודבריו צ"ע א"ד ז"ל יע"ש. ואחר המחילה רבה אין דבריו אלה אלא מן המתמיהין כי מעולם לא זו היא שעלה אפילו במחשבתו של ר"מ ז"ל למימר דבכל התורה כולה יש שליחות לגוי אלא אדרבה הכי אמר מר התם דלפי המסקנא אין שליחות לגוי ואפי' לחומרא וכדעת ר"ת ז"ל והילך לשונם של הג"מיי זל דפ"ה מה' מלוה ולוה אבל ר"ת פסק שאין שליחות לגוי אף לחומרא והא דר"פ קאי אף על הסיפא שאין אסור אלא בנשא הישראל ונתן ביד הישראל האחר ומורי ר"מ זצ"ל כת' התם בחידושיו וז"ל אבל בכל התורה כולה יש שליחות מכאן נראה להביא ראיה לר"ת דלמסקנא לא אסרי' כלל לחומרא אלא מדינא דהא להאי לישנא לא אשכחן לאסור בסיפא כיון דיש שליחות לגוי בכל התורה בין אנן לדידהו בין אינהו לדידן וה"נ נימא לאידך שנויא דנשא ונתן ביד דלא אסרי' מדרבנן לחומרא בלא נשא ונתן ביד כלל עכ"ל א"ד הג"מיי בשם רבינו מאיר ז"ל בחידו' וכונת ר"מ זל מבוארת דעל מאי דקאמ' התם רב אשי לתרוצי לריש' וסיפא דברייתא דהקשה שם הש"ס דשני רב אשי דדוקא בתרומה אין שליחות לגוי אבל בכל התורה יש שליחות לגוי כלומ' ולהכי שפיר קתני רישא ואם העמידו אצל נכרי מותר כת' ר"מ ז"ל בחי' על הני מילי דאמר רב אשי אבל בכל התורה כולה יש שליחות לגוי דמכאן ראיה לר"ת דלמסקנא דמסקי' דהא דרב אשי בדותא היא ואין שליחות לגוי בכל התורה כולה דילפי מתרומה דאפי' מדרבנן לחומר' אין שליחות אלא מדינא דאין שליחות לגוי כלל כלל דכי היכי דלפי האי שנויא דרב אשי דבכל התורה כולה יש שליחות לגוי לא אשכחן לאסור בסיפא מדרבנן כיון דיש שליחות לגוי לפי דברי רב אשי כל התורה כולה בין אנן לדידהו בין אינהו לדידן