גזע ישי קעד

בפ"ק דסנהדרין עלה הא דאמר רבא מלקו' במקו' מיתה עומד כתבו לפרש בפי' השני משום דזימנין מתים ע"י מלקות כדתנן באלו הגולין ד"ח ומת זה תחת ידו פטור יע"ש. וא"כ אפש' לומ' דלהכי אין להב"ד לענוש אפילו עונש מלקות בשבת מהאי טעמא דמלקות במקום מיתה עומדת משום דאפשר שימות על ידי המלקות ויהיה שם חלול שבת. נראה דהא ליתא חדא דהרי דחו שם התוס' ז"ל. להאי פירוש' ממאי דפרכינן התם אי הכי אומדנא ל"ל וכתבו דפי' הקונ' עיקר שפי' מלקות במקום מיתה עומדת דכיון דעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא למות ומיתה זו קנס עליו הכתו' והרי הוא כאחת מן המיתות וכו' יע"ש. ועוד דאפי' להאי פירוש' דבעו לפרש התוס' ז"ל משום דזימנין מתים כו' ליכא למיסר לב"ד לענוש עונש מלקות בשבת משום חלול שבת דכיון דעל הרוב לא מיית אע"ג דזימנין מיית אף אם יארע שמת לא עבדי הב"ד חלול שבת משום דהו"ל דבר שאינו מתכוון ולא פסיק רישיה דקי"ל דמותר

שבתי וראיתי בתשו' הגאונים ז"ל סימן י' שאלה מי שעבר עביר' בשבת או בחול אם מלקין אותו בשבת ומי שנתחיי' חרם או שמתא כגון דאכפריה לשמעון וכתבו עליו פתיחא אם מחרימין אותו בשבת או ביו"ט דינא היכי הוי. תשו' אין מלקין בשבת או ביו"ט דמלקות במקום מיתה עומדת אבל תרם או שמת' מחרימין ומשמתין בשבת עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שהגאונים ז"ל כך כתבו דאין מלקין בשבת מה"ט דמלקות במקום מיתה עומדת וכדכת' הר' יד אהרן ז"ל. והנה אי כוונת הגאונים דאין ב"ד עונשין עונש מלקות דאורייתא מה"ט דמלקות במקום מיתה עומדת. איכא לאקשויי על הגאונים ז"ל דמה טעם הוא זה דמשום שמלקות במקום מיתה עומדת יהא מוזהרין ב"ד דבר תורה שלא לענוש מלקות בשבת כיון דעיקר האזהרה דל"ת אש שלא יענשו ב"ד בשבת אינו אלא משום חלול שבת. ועונש מלקות אע"ג דהוה כמיתה כיון דליכא בה חלול שבת למה יהיו אסורין ב"ד להלקות בשבת וככל מאי דאקשי' לעיל על דברי הר' יד אהרן ז"ל. אבל י"ל דהגאונים ז"ל מאי דכתבו דאין מלקין בשבת מה"ט דמלקות במקום מיתה עומדת כוונתם דמדרב' גם מלקו' אין עונשין דכיון דבד' מיתות הוזהרו הב"ד מקרא דל"ת אש דלא יהו עונשין בשבת אסי' לב"ד מדרבנן לענוש גם עונש מלקות משום דכמיתה הוה ויש לאסו' מדרב' משום גזירה דד' מיתות ממש דאית בהו חלול שבת. אבל מדאורייתא מצו שפיר ב"ד לענוש מלקות בשבת כיון דלית ביה חלול שבת. באופן דבהני מילי דאמר מר הר' יד אהרן ז"ל ליכא שום ישוב לדברי הרמב"ם ז"ל

ולכן נלע"ד להוסיף נופך משלי כדי לבא לכלל ישו' דברי הרמב"ם ואמינ' כטעמיה ודלא כוותיה והוא דס"ל להרמב"ם ז"ל דעונש מלקות נמי אף ע"ג דליכא במעשה המלקות שום מלאכה חשי' מעשה המלקות גופיה מלאכה גמור' כמיתה דשאר מיתות דכיון דרחמנא אחשביה לעונש מלקות למיתה דמלקות במקום מיתה עומדת וכדפי' רש"י ז"ל דכיון דעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא למות ומיתה זו קנס עליו הכתו' והרי הוא כאחת מן המיתות וכי היכי דסקילה בפני עצמה ושריפ' בפני עצמה והרג בפני עצמה הוי מלקות כאחת מן המיתות ע"כ יע"ש. חשיבה מלאכה כמיתה גמור' ואיכא משום חלול שבת. וכמו שפי' רש"י ז"ל כעין זה בפ"ב דביצה דכ"ז עלה דמתני' דחלה שנטמאה אסורה בטילטול דשריפת קדשים טמאין ביום טוב אסורין ואפי' לתתה לפני כלבו שאין בו מלאכה דרחמנא אחשבה להבערתן דכתי' באש תשרף הילכך מלאכה היא יע"ש. הרי דאעפ"י שהוא מבער את הקדשים במידי דלאו מלאכה היא כיון דאחשביה רחמנא לביעור זה דניתנה לפני כלבו כמו ביעור דע"י שריפה חשיבה גם ביעור זה מלאכה. הכי נמי הכא בעונש זה דמלקות כיון דאחשבי' רחמנ' למיתה חשיבה גם מיתה זו דמלקות מלאכה כשאר ד' מיתות וכי תידוק שפי' הא דידן עדיפ' למיחשביה מלאכה מה"ט דאחשביה רחמנא למיתה מההיא דביעו' קדשים טמאים ע"י נתינה לפני כלבו ועיין להר' שורשי הים ז"ל ח"ב דקע"ח ע"ג ד"ה איברא שעיקר דברי רבינו וכו' מ"ש ע"פ דברי רש"י דביצה הנז'. ודידן עדיפא מההיא דמליח' קדשים דמיירי בהו הר' ז"ל דהכא המלקות במקום מיתה עומדת דמיתה זו קנס עליו הכתו' והוא כאחת מן המיתות וכדפי' רש"י ז"ל. ומעתה י"ל דגם הגאונים ז"ל דכתבו דאין לוקין בשבת מה"ט דמלקו' במקום מיתה עומדת כוונתם דמאורייתא אסיר לב"ד ללקות בשבת מה"ט כנלע"ד ברור ונכון בישו' דברי הרמב"ם ז"ל

המור"ם מן כל האמור דמאי דהוזהרו הב"ד שלא לענוש ד' מיתות בשבת מקרא דל"ת אש הוה משום חלול שבת וכן נמי מלקות משום דאחשביה רחמנא כמיתה דבמקום מיתה עומדת חשיבה מלאכה כמיתה גמורה ולהכי אין הב"ד עונשין גם מלקות בשבת דגם מלקות הוה בכלל האזהרה דל"ת אש מה"ט. והנה כי כן בעונש