גזע ישי קעג

והחינוך ז"ל בסוף דבריהם להני מילי דהש"ס ירוש' הוא כדי לתרץ מאי דהוקשה להו על מאי דדרשו לקרא זו דל"ת אש דלצורך זה יצתה הבערה ממאי דדרשו ליה בדוכתא אחריתא דלחלק יצאת וכאמור לעיל. ואע"ג דיהיב הר' החינוך טעם לאיסו' זה שרצ' השי"ת לכבד יום זה שימצאו בו מנוחה הכל החוטאים והחייבים אין מזה ראיה והכרח דגם בדבר דליכא חלול שבת אין הב"ד דנין ועונשין בשבת כי הא ודאי דמכל מ"ש בביאור מקום מוצאו דהאי איסורא לעיל מבואר יוצא דדוקא בדבר שיש בו חלול שבת באה האזהרה להב"ד שלא ידונו בשבת וכן מבואר עוד בדבריו אח"כ שכת' ונוהגת מצוה זו בזמן הבית בזכרים שהם בעלי המשפט וחייבין להזהר לבל יעשו דין בשבת ואם עברו וצוו לשרוף בריה בשבת עברו על לאו זה וכו'. הנה שכתב דאם עברו וצוו לשרוף בריה בשבת הוא שעברו על לאו זה ואם איתא דמקרא דבכל מושבותכם נ"ל דאין דנין כלל וכמו שהבין הגאון אליה רבה ז"ל דברי הירוש' שהביא החינוך ז"ל אמאי כת' בתר הכי הר' החינוך דאם עברו וצוו לשרוף בריה בשבת עברו על לאו זה הא גם בעונש דליכא חלול שבת מוזהרים הב"ד מלאו זה והו"ל להר' ז"ל למימ' ואם עברו ודנו שום דין מדיני עונשין בשבת עברו על לאו זה אלא הדבר מבואר דלא עברי הב"ד על לאו זה רק באשר ידונו ויענשו עונש שיש בו חלול שבת כעונש שריפה והדומה לו משאר ד' מיתות שיש במיתתן חלול שבת ולהכי כת' הר' ז"ל ואם עברו וצוו לשרוף בריה בשבת עבר על לאו זה. באופן כי הא ודאי דגם להש"ס ירוש' לא הוזהרו ב"ד שלא לענוש בשבת אלא משום חלול שבת. ואין מקום כלל להאי תירוצא דבעי לתרץ המג"א ז"ל. והנה ראיתי להר' חיד"א ז"ל בברכ"י א"ח סי' של"ט אות ג' דאייתי בידיה דברי הר' מג"א ז"ל ומאי דהשיגו הגאון א"ר ז"ל מהירוש' דמייתי הרב החינוך ז"ל וכת' דאין ראיה מן הירוש' כלל די"ל דשלא יהו ב"ד דנין דיני מיתות קאמר יע"ש. ובס' מחזיק ברכה שם אות ד' כ' וז"ל בסה"ק ברכ"י כתבתי דמהירושלמי דפ' אחד דיני ממנות אין ראיה דאין עונשין בשבת דיכולים אנו לפרש דכונת הירושלמי לד' מיתו' דאיירי בהו ע"ש ועתה בא לידי ספר אמונת שמואל להגאון בעל ברכת הזבח וראיתי לו בסי' צ"ד שכ' דבירוש' פ' אחד דיני ממונו' מפורש דשום עונש אין דנין בשבת ע"ש ולי ההדיוט נראה דאין מהירושל' מופת חותך דשום עונש אין עונשין וכמ"ש בברכ"י ומ"מ ודאי פשט הירושלמי דאמר מכאן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת מוכח כמ"ש הר' הנז' א"ד ז"ל יע"ש. ולענ"ד דלא זו בלבד דליכא מהירוש' מופת חותך דשום עונש אין עונשין אלא אדרבה יש מופת חותך דהירושלמי ע"כ בדיני עונש ד' מיתות דיש בהן חלול שבת קאמר דאין ב"ד דנין בשבת וכדכתיבנא לעיל להכריח מהירוש' דשם ודשבת פרק כלל גדול והוא ברור ולכן אני תמה על הגאון אמונת שמואל ז"ל שכת' כל בתר איפכא דבירושלמי פ' אחד דיני ממונות מפורש דשו ם עונש אין עונשין וכמו כן קשה על הר' חיד"א ז"ל דכת' בברכ"י ובמחב"ר דאין ראיה מן הירוש' אלא שאפ"ה דעתו נוט' למ"ש הגאון אמונת שמואל משו' דפשט לשון הירוש' ודאי מוכח כדבריו. והוא תימא דהא ודאי שהוא מוכרח מהירוש' מצד הענין והלמוד דקאמר התם ובשבת פרק כלל גדול דמשום דהבערה לצורך זו יצאת הוא דילפי' דאין ב"ד דנין בשבת וא"כ מינה ע"כ דדוקא בעונשי ד' מיתות דאית בהו חלול שב' דומיא דהבערה הוא דהוזהרו הב"ד שלא לדון בשבת וככל מאי דכתיבנא לעיל

אשר על כן נלע"ד עקר בישו' דברי הרמב"ם ז"ל מ"ש הר' יד אהרן ז"ל סימן של"ט הגהב"י אלא ש דבריו כאשר המה בכתובים בדברי קדשו אין בהם מקום ישוב וצריך אני להוסיף נופך משלי ובכן יתיישבו דברי הרמב"ם ז"ל על נכון וז"ל הר' י"א ז"ל הרמב"ם פכ"ד כת' דאין עונשין בשבת אע"פ שהעונש מ"ע אינו דוחה שבת כיצד הרי שנתחיי' בב"ד מלקות או מיתה וכו' עי"ש ואף. ע"ג דמן הגמ' נראה דדוקא רציחה אינו דוחה שבת מ"מ כיון דמלקות במקום מיתה עומדת היינו מיתה היינו מלקות וכשם שהמעיטו מלא תבערו אש שאין מיתת ב"ד דוחה שבת מלקות נמי בכלל כנ"ל א"ד ז"ל יע"ש. וכאשר ירדוף הקור' בהני מילי דאמר מר הר' ז"ל יראה וישפוט משפט צדק דאין בדבריו אלו שום ישוב כלל דאף ע"ג דמלקות במקום מיתה עומדת וכדאמ' רבא בפ"ק דסנהד' ד"י ע"א היינו לענין שאר מילי אמנם לענין הא דהוזהרו ב"ד שלא לענוש ד' מיתות ב"ד בשבת מקרא דלא תבערו אש דהוה משו' חלול שבת דאיכא במיתתן מה יתן ומה יוסיף זה שמלקות במקום מיתה עומדת למימר מפני כן דהיינו מיתה היינו. מלקות וכשם שהמעיטו מל"ת אש שאין מיתות ב"ד דוחה שבת מלקות נמי בכלל הא מלקות אע"ג דהיא כמיתה מ"מ מיתה ממש שיהא בה חלול שבת ליכא וכי המעיטו מל"ת אש שאין מיתות ב"ד דוחה שבת היינו משום חלול שבת דאיכא בהו ואם כן מלקות דהיא מיתה דלית בה חלול שבת לא ממעיט מל"ת. אש דליכ' חלול שבת בעונש זה ואיברא דהתוס' ז"ל שם