גזע ישי קעב

מבכל מושבותיכם היינו דמג"ש דמושבותיכם מושבותיכם גמרינן דהבערה לצורך זה יצתה וא"כ ליכא למילף מלמוד זה אלא לדבר שיש בו חלול שבת דוק' ככל האמור לעיל וכן מבואר יוצא נמי מדברי הרמב"ם ז"ל שם בס' המצות דגם הירוש' על דיני מיתות קאמר שכתב וז"ל מצוה שכ"ב הזהיר מענוש הגדרים על החוטא ולהעביר הדינין עליהם ביום השבת והוא אומרו לא תבערו אש וכו' ביום השבת רצה בזה שלא ישרף מי שנתחייב שריפה וה"ה לשאר מיתות ב"ד ולשון מכילתא ל"ת אש שריפה בכלל היתה ויצתה ללמד מה שריפה מיוחדת שהיא אחת ממיתות ב"ד ואינה דוחה שבת אף כל שאר מיתות ב"ד לא ידחו שבת והנה אמרו הבערה ללאו יצתה ואינה הלכה אבל לחלק יצתה וכו' ובגמרא דבני מערבא בכל מושבותכ' ר' אלעאי בשם ר' ינאי אומר מכאן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב ז"ל דהאזהרה דל"ת אש הוה שלא ישרפו למי שנתחייב שריפה וה"ה לשאר מיתות וכדאיתא במכילתא שריפה בכלל היתה וכו' והוקשה לו להרמב"ם ע"ז מהא דאמרי' דהבע' לחלק יצתה כלומר הרי דמה שיצתה הבערה לצורך זה דלחלק יצתה וא"כ מנ"ל תו למימר דלצורך זה דשלא יענשו ב"ד ד' מיתות בשבת יצתה. לזה כתב דבגמרא דבני מערבא תירצו לזה במ"ש בכל מושבותיכם מכאן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת כלומר דמג"ש דמושבותכם מושבותכם ילפינן דהבערה גם לצורך זה דשלא ישרפו ב"ד למי שנתחי' שריפה בשבת יצתה זהו כונת הרמב"ם ז"ל וכ"כ הרב החינוך ז"ל סוף פ' ויקהל מצוה קי"ד וז"ל מצות ל"ת אחת והיא שלא יעשה הדיין דינים בשבת כלומר שמי שנתחייב מיתה בב"ד לא ימיתוהו בשבת שנא' ל"ת אש וגו' ובא הפירוש עליו בזה שלא ישרפו ב"ד בשבת. מי שנתחייב שריפה וה"ה לשאר מיתות ויש לנו לדרוש ממנו זה שהרי לגופיה אינו צריך שהרי כבר כתוב במקום אחר ל"ת כל מלאכה והבערה לצורך מלאכה היא אלא ללמד ענין בפני עצמו נכתב ופירשו בו שבא ללמד את זה שאמרנו וז"ל המכילתא ל"ת אש שריפה בכלל היתה ויצתה ללמד מה שריפה מיוחדת שהיא אחת ממיתת ב"ד ואינה דוחה את השבת אף כל שאר מיתות ב"ד לא ידחו את השבת ועם כל זה שלמדנו בפסוק זה יש לדרוש בו מה שדרשו בו עוד גם כן הבערה לחלק יצאת וכו' ובגמ' דבני מערבא אמרו בכל מושבותיכם ר' אילא בשם ר' ינאי מכאן לב"ד שלא יהו דנין בשבת א"ד ז"ל יע"ש. הנה שגם החינוך ז"ל כתב ככל דברי הרמב"ם ז"ל ומייתי גם איהו ז"ל בסוף דבריו להני מילי דהירוש' וכוונתו לתרץ בהני מילי דירוש' למאי דהוקש' לו מהא דדרשו גם כן מהאי קרא דל"ת אש דלחלק יצאת וכדכתיבנא בכוונת דברי הר"מ במז"ל וזה פשוט. באופן דמבואר יוצא מדברי הרמב"ם ז"ל בס' המצות והרב החינוך ז"ל דבדבר שיש בו חלול שבת הוא דבאה האזהרה לב"ד שלא ידונו בשבת גם להש"ס דירוש' והוא מוכרח מעצמו מהש"ס ירושלמי גופיה כאמור. וא"כ איך אסיק אדעתיה הרב מג"א ז"ל למימר בכונת הירוש' דמרבוי דקרא דבכל מושבותיכם נ"ל שלא יהו דנין כלל בשבת ורצה לתרץ בהכי קושייתו על הרמב"ם ז"ל

והיותר תמוה אצלי מאי דחזיתיה להגאון אליה רבא ז"ל ססי' של"ט סק"ב שכ' וז"ל ירושלמי בכל מושבותיכם מכאן לב"ד שלא יהו דנין בשבת ס' החינוך פ' ויקהל ולמג"א אישתמיט זה והטעם בס' החינוך שרצה השי"ת לכבד יום זה שימצאו בו מנוחה הכל החוטאים והחייבים משל למלך גדול שקרא בני המדינה יום אחד לסעודה וכו' עכ"ד הגאון אליה רבה ז"ל יע"ש. הנה דהשיג הגאון על המג"א מהירוש' דכתב החינוך והכי אמר מר דאישתמיט ירוש' זה להמג"א. וכונתו דבהירוש' הזה בא מבואר דמבכל מושבותיכם נפקא לן שלא יהו דנין כלל בשבת והטעם אמר בס' החינוך שרצה הש"ית לכבד יום זה שימצאו בו מנוחה הכל וכו'. ותמהני טובא על הגאון אליה רבה ז"ל חדא דהא הרב מג"א ז"ל דברי הרמב"ם ז"ל דבספר המצות בפומיה ומכח מה שמבואר בדבריו בס' המצות דדוק' בדבר שיש בו חלול שבת אסור להב"ד לענוש בשבת הוא דהוקשה לו על הרמב"ם דכתב בס' היד דגם מלקות אין עונשין בשבת והרי הרמב"ם שם בס' המצות ג"כ הביא להירוש' הזה כאשר הביאו בספר החינוך ושפיר חזו עיני קדשו של המג"א מלהירוש' הנז' ולא אישתמיט מיניה דמכח האי לישנא דהירוש' הוא דכתב לתרץ בתירוצו השני דאפשר דמרבוי דקרא דבכל מושבותיכם נ"ל דאין דנין כלל אלא שהוק' לו על תירוץ זה מהש"ס דילן דסנהדרין וא"כ מאי האי דאמר מר הגאון אליה רבה ז"ל דירוש' זה דכתב ס' החינוך אישתמיט להמג"א ז"ל. ועוד דגם מהירוש' הזה מבואר יוצא דבדבר שיש בו חלול שבת דוקא הוא דאין ב"ד דנין בשבת וכדמוכח מהירוש' בדוכתיה בסנהדרין ובשבת פ כלל גדול ככל מאי דכתיבנא וברירנא לעיל וכן מבואר יוצא נמי מדברי ס' החינוך זל דדוקא בדבר שיש בו חלול שבת הוא שהזהירה אזהרה זו דל"ת אש שלא ידונו ב"ד בשבת ומאי דמייתו הרמב"ם