גזע ישי קעא

שגם המג"א ז"ל סיים על תירוצו הראשון דצ"ע. ולדידי לא ניתן ליאמר כלל להאי תירוצא משום דאינו מוכרח שיעשה חבורה דאפשר שילקה ולא יהיה חבורה וכיון שכן אף אם אירע שיעשה חבורה ליכא חלול שבת משום דהו"ל דבר שאינו מתכוון ולאו פסיק רישיה הוא כיון דאינו מוכרח שיהיה שם חבורה ודבר שאינו מתכוון קי"ל דמותר. וגם על תירוצו השני אסיק בתיובת' וצ"ע מהש"ס דסנהדרי דל"ה ואע"ג דבש"ס ירושלמי הביאו הרמב"ם ל שם בס' המצות קאמר בכל מושבותיכם ר' אלעאי בשם ר' ינאי אומר מכאן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת יע"ש והוא בירוש' דסנהדרין פ' אחד דיני ממונות עלה דמתני' דלפיכך אין דנין לא בע"ש ולא בעיו"ט יע"ש. אשר נראה לכאורה מלישנא דירוש' דמקרא דבכל מושבותיכם דרשינן שאין דנין כלל וכתירוץ השני שתירץ המג"א ז"ל. הנה כי דייקינן שפיר ע"כ לומר דכונת הירושלמי במאי דקאמר מכאן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת היינו שלא יהו דנין דיני ד' מיתות ב"ד דהיינו שלא יענשו עונשי מיתה בשבת. דהא כל עיקר הלמוד אינו אלא ממאי דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ונאמר להלן והיתה זאת לכם לחוקת משפט בכל מושבותיכם מה להלן בב"ד הכתוב מדבר אף כאן דכתי' לא תבערו אש בכל מושבותיכם בב"ד הכתוב מדבר וכדאיתא בירוש' דסנהדרין שם וכיון שכן הא לא למדנו מלמוד זה אלא דין דמיתה דהיינו עונש. שריפה למי שנתחייב שריפה שלא ישרפוהו הב"ד בשבת כדקאמ' קרא לא תבערו אש בכל מושבותיכ' דהיינו שהב"ד לא יבערו אש במושבותם מושב ב"ד לשרוף למי שחייב עונש שריפה ומינה נמי לשאר ד' מיתות ב"ד דאית בהו משום מלאכה דומיא דעונש דמיתת שריפ' אמנ' שלא ידונו הב"ד כלל בשבת ליכא למשמע כלל מהלמוד הזה. אלא ע"כ דמאי דקא' הש"ס ירוש' מכאן לבתי דינין שלא ידונו בשב' כוונתו לו' שלא ידונו עונשי ד' מיתות בשבת משום דאית בהו חלול שבת דומי' דעונש זה דשריפ' דבא עליה האזהר' לב"ד מקר' דלא תבערו אש בכל מושבותיכ' וכן מוכח נמי מהש"ס ירוש' דשבת פ' כלל גדול דגרסי' התם אמר ר' ירמיה הבערה לצורך יצאת ללמד על בתי דינין שלא יהו דנין בשבת ומאי טעמא נאמר כאן בכל מושבותיכם ונאמר להלן ויהיו אלה לחוקת משפט בכל מושבותיכם מה מושבותיכם שנאמר להלן בב"ד הכתוב מדבר אף מושבותיכם הנאמר כאן בב"ד הכתוב מדבר י"עש הנה דקאמ' דהבערה לצורך יצאת ללמד על בתי דינין שלא יהו דנין בשבת וכיון דממה שהבער' בכלל שאר כל המלאכו' הוה ויצאת מכללן הוא דיליף דלצורך יצאת ללמד על בתי דינין שלא יהו דנין בשבת. מבואר דמשום חלול שבת דהבערה הוא דיצאת הבערה ללמד שלא יהו ב"ד דנין בשבת ומאי דקאמר שלא יהו דנין בשבת היינו שלא יענשו הב"ד עונש שריפה בשבת וקאמר מ"ט כלומר דמנ"ל למימר הכי דהבערה לצורך זה דללמד על בתי דינין שלא יהו דנין בשבת יצאת נאמר כאן בכל מושבותיכם וכו' דמג"ש דמושבותיכם גמרינן דהבערה לצורך זה שלא יהו הב"ד שורפין את מי שנתחייב שריפ' בשבת יצאת. וכן מפורש יוצא נמי מהמכילתא הביאה הרמב"ם ז"ל בס' המצות שם לא תבערו אש שריפה בכלל היתה ויצתה ללמד מה שריפה מיוחדת שהיא אחת ממיתת ב"ד ואינה דוחה את השבת אף כל שאר מיתות ב"ד לא ידחו את השבת. אשר מזה מבואר דמשום חלול שבת שלא ידחה מ"ע דמיתת ב"ד את השבת הוא דבאה האזהרה זו דלא תבערו לב"ד שלא יהו עונשין עונשי מיתות בשבת. והדבר. ברור דהא גופה כונת הש"ס ירוש' דשבת פ' כלל גדול דקאמ' הבערה לצורך יצאת ללמד על בתי דינין שלא יהו דנין בשבת וכו' וכוונתו כדאמר בברייתא דהמכילתא הנז'. באופן דהדבר פשוט וברור דגם מאי דקאמ' בש"ס ירושלמי דשבת וכן בסנהדרין שלא יהו בתי דינין דנין בשבת הכוונה שלא יענשו הב"ד עונשי מיתות שיש בהן חלול שבת בשבת וכמו שכן מוכרח מעצמו מהלמוד הזה דקא למד לה הירוש' וכאמור

כי ע"פ הבא"ר אני תמה מאוד על הרב מג"א ז"ל דעלה על דעתו לתרץ בתירוצו השני דאפשר דמרבוי דקרא דבכל מושבותיכם נ"ל שאין דנין כלל והביאו להרב ז"ל למימר הכו האי. לישנא דירושלמי דראו עיני קדשו בספר המצות להרמב"ם ז"ל שם שהביאו בסוף דבריו ובגמרא. דבני מערבא בכל מושבותיכם ר' אלעאי בשם ר' ינאי אומר מכאן לב"ד שלא יהו דנין בשבת וקאמר הרב מג"א ז"ל דאפשר דכוונת הירושלמי כפשט לשונו דנ"ל מרבוי דבכל נפשותיכם שאין דנין כלל אלא דהוקשה לו על האי תירוצא מהש"ס דילן דסנהדרין דל"ה דמשמע דוקא בדבר שיש בו חלול שבת. ואני תמה עליו דאיך אעיקרא עלה ע"ד. דעת עליון למימר הכי בכונת הני מילי דהש"ס ירושלמי דהא גם מהאי דרשא דדריש הש"ס ירוש' מוכרח דבדבר שיש בו חלול שבת הוא דאין דנין שהרי עיקר תלמוד הוא משום דהבערה בכלל היתה ולמה יצתה אלא לצורך יצתה ללמד על בתי דינין: שלא יהו דנין בשבת כלומ' דיני מיתות ומאי דדריש