גזע ישי קע

לכיפ' עיקר העונש אלא היא הכנה להביא עליו את העונש דמיתה לעתיד כי ע"י שמכניסין אותו לכיפה דהוא מקום צר כפי קומתו ואינו יכול לשכב בו מקרבין לו מיתתו שימות אחר מעט ימים ע"י מה שיאכילוהו שם לחם צד ומים לחץ עד שיצרו מיעיו ויחלה ואחר כך מאכילין אותו שעורין עד שכריסו נבקעת. אין זה שמכניסין אותו להכיפה בכלל שאר העונשין דהוזהרו ב"ד שלא לענשו בהן ביום שבת ומצו שפיר הב"ד להכניסו לכיפה גם בשבת דכיון דבמה שעתה מכניסין אותו להכיפה לא נענש עדין אותו העונש שהוא חייב דהוה עיקרו המיתה העתידה לבא עליו אחר זמן ואין זה שמכניסין אותו להכיפה אלא רק התחלת הכנה להביא עליו עונש המיתה לאחר ימים מועטי' אין זה בכלל האזהרה דלא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. או דילמא כיון דגם זה שמכניסין אותו לכיפה מעונשי ב"ד הוה אע"ג דאין כניסתן אותו להכיפה עקר העונש הרי הוא כשאר כל עונשין דמיתות ב"ד דאין עונשין בשבת ולא מצו ב"ד להכניסו לכיפה בשבת דגם עונש זה הוא בכלל האי אזהרה דלא תבערו אש בכל מושבותיכם שלא יהו הב"ד עונשין שום עונש כלל בשבת

ולפום ריהטא נראה דעונש זה דכיפה מצו שפיר הב"ד לענוש בשבת כיון דליכא במאי דמכניסין אותו להכיפה ביום שבת שום מעשה דחלול שבת דהא לא עבדי בגופי' שום מעשה דמלאכה לא מיתה ולא חבורה דהא במאי דמכניסין אותו להכיפה לא מיית מיד ביום שבת ולא חבורה מחבר וכיון דליכא במעשה דכניסתו לכיפה שום דבר שיהא בו חלול שבת לאו בכלל האזהרה דלא תבערו וכו' הוה דאזהרה זו דלא תבערו אש וגו' שלא יענשו הב"ד בשבת הוה משום חלול שבת שעז העונש נעשה חלול שבת וכדמוכח בש"ס בשבת דק"ו ע"א בפלוגתא דר"י ור"ש בחובל ומבעיר דאמרי' התם מ"ט דר"ש מדאיצטריך קרא למישרי מילה הא חובל בעלמא חייב ומדאסר רחמנא הבערה גבי בת כהן ש"מ מבעיר בעלמא חייב ופרכינן ור' יהודה ומשנינן התם מתקן הוא כדרב אשי מה לי לתקן מילה מה לי לתקן כלי מה לי לבשל פתילה מה לי לבשל סמנין יע"ש. הרי מבואר מסוגיא זו דאזהרה זו דהבערת בת כהן לב"ד שלא ישרפוה בשבת משום איסור חלול שבת במלאכה דמבעיר נגעו בה. וכן מוכח נמי מסוגיא דריש יבמות ד"ו ע"ב וריש ד"ז יע"ש. ובתוספות שם ד"ה טעמא דכתב רחמנא וכו' ובתוספות דשבת שם ד"ה מה לי לבשל פתילה וכו'. וכיון שכן דכל עיקר האזהרה דלא תבערו וגו' להב"ד שלא יענשו בשבת הוה משום חלול שבת. א"כ עונש דליתא ביה שום חלול שבת כעונש זה דכיפה דלא עבדי הב"ד ולא אחרים ע"פ הב"ד במעשה זה דמכניסין אותו לכיפה שום מלאכה כלל וליכא חלול שבת לא הוה עונש זה בכלל האי אזהר' דלא תבערו דהיזהרו הב"ד שלא לענוש בשבת ושפיר מצו הב"ד לענוש עונש זה דלהכניסו לכיפה גם בשבת

איברא דלפ"ז גם עונש מלקות שרי להו להב"ד לענוש ולהלקות למי שנתחייב מלקו' בשבת כיון דליכא בעונש זה משום חלול שבת. ואלו הרמב"ם ז"ל פכ"ד מהלכות שבת הלכה ז' כתב אין עונשין בשבת אף על פי שהעונש מ"ע אינה דוחה שבת כיצד הרי שנתחייב בבית דין מלקות או מיתה אין מלקין אותו ואין ממיתין אותו בשבת שנאמ' לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת זו אזהר' לב"ד שלא ישרפו בשבת מי שנתחייב שריפ' וה"ה לשאר עונשין א"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב דגם עונש מלקות אין ב"ד עונשין בשבת מהאי אזהרה דלא תבערו וגו'. וקשה טובא לכאורה דהא מהש"ס דשבת ודריש יבמות מבואר דטעמא דהאי אזהרה דלא תבערו שלא יענשו ב"ד בשבת הוה משום חלול שבת כנז' וא"כ עונש מלקות דלית ביה חלול שבת לא הוה בכלל האזהרה זו ואיך כתב הרמב"ם ז"ל דגם עונש מלקות אין ב"ד עונשין בשבת מאזהרה זו דלא תבערו אש וגו'. וכבר עמד ע"ד הרמב"ם ז"ל בזה הרב מג"א ז"ל סי' של"ט סק"ג וז"ל כתב הרמב"ם פכ"ד אין עונשין בשבת וכו' כיצד הרי שנתחייב מיתה או מלקות וכו' וכתב המ"מ שמנאה הרמב"ם במנין המצות ע"כ ובאמת במנין המצות סי' שכ"ב משמע דוקא הדבר שיש בו חלול שבת אסור מדאורייתא וכן משמע בגמ' שבת דק"ו גבי הבערה ע"ש. ואפשר דבמלקות נמי איכא חלול שבת כגון שעושה חבורה וצ"ע. ואפשר דמרבוי דקרא דבכל מושבותכם נפקא לן שאין דנין כלל. וצ"ע בסנהדרין דל"ה משמע דוקא בדבר שיש בו חלול שבת וכן משמע בתוס' שם ודיני ממונות אין דנין גזירה שמא יכתוב א"ד ז"ל יע"ש. והנה לפי תירוצו הראשון שתירץ דאפשר דבמלקות נמי איכא חלול שבת כגון שעושה חבורה. דינא יתיב בעונש זה דכיפה דמצו שפיר ב"ד לענוש ולהכניס לכיפה בשבת כיון דליכא שום חלול שבת בעונש זה. אמנם למאי דתריץ בתירוצו השני דאפשר דמרבוי דקרא דבכל מושבותיכם נפקא לן שאין דנין כלל לא מצו ב"ד לדון שום עונש ואף עונש זה דכיפה בשבת. אלא שאין גם אחד מהני תרי תירוצי מחוורין וכמו