גזע ישי קסט

לענין מיתה דלא אשכחן דבעיא מעשה ונפקא מינה לחייבו מיתה ע"י ב"ד על הרציחה גופה ומשום חלול שבת וצריך להתיישב בדבר א"ד ז"ל יע"ש

ולפענ"ד נראה פשוט דההורג בשבת ע"י שם אינו חייב מיתה ע"י ב"ד לא על ה הרציחה גופה ולא על חלול שבת. ואמינא לה ממשנה שלמה פרק הנשרפין דע"ז ע"ב דתנן התם שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש פטור השיך בו את הנחש ר"י מחייב וחכמים פוטרים. ואמרי' עלה בש"ס דע"ח ע"א לדברי ר"י ארס נחש בין שיניו הוא עומד לפיכך מכיש בסייף ונחש פטור לדברי חכמים ארס נחש מעצמו הוא מקיא לפיכך נחש בסקילה והמכיש פטור. ופרש"י שיסה גירה השיך שאחז הנחש והוליכו והשיך הנחש בבשרו בין שיניו עומד והרי הוא כתוקע סכין בבטנו דלא גרמא הוא שהרי כלי משחיתו בידו מכיש בסייף כדין רוצח מעצמו מקיא בנשיכתו וכשהשיכו זה עדין אין בו כדי להמית לפיכך גרמא בעלמ' הוא אעפ"י שיודע שסופו להקיא מיהו לאו מכחו מיית וכו' יע"ש. ומינה אתה דן נמי להורג ע"י שם דפטור לכ"ע כיון דאינו אלא גרמא שהרי השם מעצמו הוא ממית ולאו מכחו של המזכירו מיית אלא שבמה שהוא מזכירו גורם שהשם יפעל פעולתו וימית ואין זו אלא גרמא בעלמא ופטור לכ"ע דע"כ לא פליג ר"י אלא בהשיך בו את הנחש משום דס"ל דארס נחש בין שיניו הוא עומד משא"כ בממית ע"י שם שהוא מזכירו והשם פועל מעצמו פעולת ההריגה והרי זה דומה ממש לשיסה בו וכו' דרישא דמתניתין דפטור לכ"ע וזה ברור. וכן נמי לענין חיוב משום חלול שבת הדבר ברור דפטור משום דהו"ל נטילת נשמה כלאחר יד שלא כדרך ההורגים דאין דרך הריגה בכך וכמ"ש הרב מג"א ז"ל סס"י שכ"ח סקנ"ג בשיסה בו את הכלב או את הנחש בשבת או השיך בו את הנחש דגם משום חלול שבת לא מחייב משום דהו"ל הריגה כלאחר יד יע"ש. והכי נמי הוה ההריגה ע"י שם וראיה לדבר מהא דתניא פ' חלק דף ק"א ע"א לוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת ופירש"י דאין בכך משום צד בשבת יע"ש כלומר דאין דרך צידה בכך עיין לעיל סימן א'. והכי נמי ההורג ע"י שם בשבת דפטור מה"ט דהו"ל הריגה לאחר יד דאין דרך הריג' בכך כנלע"ד

גם לענין האי איסורא דאין עונשין בשבת דהוזהרו הב"ד מקרא דלא תבערו נלע"ד דכי ענשו והרגו הב"ד למי שנתחייב מיתה ע"י שם בשבת לא עברו ב"ד על איסורא דאין עונשי בשבת דאע"ג דהאזהרה להב"ד שלא יענשו בשבת הוא שלא יצוו הב"ד לאחרים שיהרגוהו ואם צוו להרוג אדם בשבת אע"ג דהב"ד גופיה לא עבדו מעשה בידים רק דבור בעלמ' שדברו וצוו לאחרי' שיהרגוהו קא עברי הב"ד בלאו זה דלא תבערו וכמ"ש הרב החנוך ז"ל סוף פ' ויקהל יע"ש והוא פשוט. וא"כ היה נראה לכאורה דגם כי הרגו ב"ד בשבת ע"י שם שהזכירוהו ועש' השם פעולתו והרג לזה שנתחייב הריגה דעברו הב"ד על איסורא דאין עונשין בשבת דהרי הריגתם ע"י שם כצוו לאחרים להרגו דמי. מ"מ נלע"ד ברור דכי הורגין הב"ד ע"י שם לא עברו על האי אזהרה דאין עונשין בשבת משום דכיון דאזהרתן הוה משום מלאכה דלא תבערו אש בכל מושבותיכם. לא עברי על אזהרה זו אלא כשמצווין להרוג כדרך ההורגין אבל בהריגה דע"י שם דאין דרך עונש הרוגי ב"ד בכך גם אלאו דלא תבערו דאין עונשין בשבת לא עברו הב"ד כדקי"ל בכל איסור שבת דאין איסורן וחיובן אלא כשהן כדרכן אבל כשהן שלא כדרכן פטירי משום דהו"ל מלאכה דכלאחר יד דפטור אבל אסו' מדרבנן וה"נ הוה האי איסורא דאין עונשין בשבת דהוזהרו הב"ד מקרא דלא תבערו דכל דענשו והרגו ע"י שם בשבת וכיוצא בו דלאו כדרך הריגה הוה לא עברי הב"ד על אזהרה דלא תבערו וגו' דעונש הריגה דלאחר יד הוה. אלא דלדידי חזי לי דגם בחול לא מצו ב"ד להרוג למי שנתחייב מיתה מהד' מיתות ב"ד ע"י שם דלא מקיימי ב"ד בהכי מצות עשה דרמי עלייהו להרוג את מי שנתחייב מיתה באותה מיתה שחייב אם הרג הרג אם חנק חנק אם סקילה סקילה אם שריפה שריפה זולתי שאם אינם יכולין להרוג אותו באותה מיתה הוא דרבתה תורה שיכולין להמיתו באיזו מיתה שירצו אבל להמיתו ע"י שם אפשר דלא מצו להמיתו כיון דעיקר המצוה היא להרגו הריגה בידים ואין. כאן מקום להאריך בזה. ומ"מ לענין האי איסור' דאין עונשין בשבת נלע"ד ברור דלא עברי הב"ד על האי איסורא כי ענשוהו והרגוהו בשבת ע"י שם כאמור כנלע"ד. ותו לא מידי

ע"ז אין עונשין בשבת. נסתפקתי בעונש דמכניסין אותו לכיפה דאיתא בסנהדרין דפ"א ע"ב ופסקו הרמב"ם פרק י"ח מהלכות סנהדרין הלכה ד' וה' יע"ש. אי מצי ב"ד לענוש עונש זה ולהכניסו לכיפה ביום השבת. מי אמרי' דדוקא עונש דמיתות ב"ד דד' מיתות וכן מלקות דבמקום מיתה עומד הוא דאין עונשין בשבת אבל עונש זה דכיפה כיון דאין ההכנסתו