גזע ישי קסח

דהיינו אף למד דתרוייהו ילפי מהדדי וכמו שפרש"י ז"ל ד"ה וכי מה למדנו מרוצח כו' והתוס' ז"ל ד"ה הרי זה בא ללמד וכו' יע"ש. ולפ"ז הרי אתה למד ממילא נמי מהאי היקשא גופיה גם לענין האי מילתא דניתן להצילה לנערה מאורסה בנפשו אפי' בשבת דומיא דרוצח דכתיב גביה בפירוש אין לו דמים בין בחול בין בשבת כדדרשינן לה לעיל שם דע"ב ע"ב ומינה נמי לנערה מאורסה מכח היקשא דהקיש רחמנא בקרא דכי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וכו' דכי היכי דהוקשו נערה מאורסה ורוצח זה לזה לענין דחובה להציל ולענין יהרג ואל יעבור ה"נ הוקשה נערה מאורסה לרוצח לענין זה דניתן להצילה בנפשו בין בחול בין בשבת דאין היקש למחצה

ונלע"ד ברור דלזה כיוון רבינו יונה זל בחי' לסנהדרין הנדפס מח' ונקרא בשם סם חיים והביא דבריו הר' חיד"א ז"ל בספ' מחזיק ברכה בא"ח סי' של"ט אות ה' וז"ל עלה דהך מתני דואילו שמצילין אותן בנפשן פי' מצילין הנרדף בנפשו של רודף כדאמרי' בגמרא מה נערה מאורס' ניתן להצילה בנפשו וכו' אלמא הצלה אנרדף הוא והא דקאמר גבי מחלל שבת אין מצילין אותם בנפשו איכא למימר דאיידי דתנן מצילין ברישא תני נמי הצלה ולאו משום דשייכא הצלה בשבת ובע"ז והתם ודאי אית לן לפרשי' דבדידיה קאמר דאין מצילין אותן מן העבירה בנפשו. ואיכא דק"ל גבי מחלל למאי איצטריך למיתני שאין מצילין בנפשו פשיטא דמחלל הוי איהו אי קטיל ליה. ולאו מילתא היא דהא איכא תנא דס"ל דמחלל שבת ניתן להצילו בנפשו ואעפ"י שמחלל שבת ואין ה"נ גבי כל הני דמצילין אותן בנפשו משמע דלא מפליגינן בין חול לשבת כי היכי דגבי בא במחתרת לא מפליגינן בין חול לשבת א"ד רבינו יונה ז"ל יע"ש. הנה שכתב דאה"נ גבי כל הני דמצילין אותם בנפשן משמע דלא מפליגינן בין חול לשבת ואמר לה בדדמי לבא במחתרת כי היכי דלגבי בא במחתרת לא מפליגי'. וכתב ע"ד הרב חיד"א ז"ל שם וז"ל ומ"ש רבינו יונה כי היכי דגבי בא במחתר' אין כוונתו לדמויינהו אהדדי ולהביא ראיה משם דהא אם באנו לבית הספק אין ראיה מהתם דהתם בא להרגו ואין דבר שעומד בפני פקוח נפש וכן רודף אחר חבירו להרגו כתב הרב מ"ל דפשיטא דמחללין שבת להצילו ואכתי עלה ונסתפק ברודף אחר אחת מכל העריות כמבואר בדבריו. אמנם כוונת רבי' יונה דמשמע ליה דהני שוו לבא במחתרת דהתם פשיט' דאפי' בשבת וכן אינך סבר רבי' יונה דדינייהו הכי ולא שהרב מביא ראיה מהתם ונקטיה לומר כי היכי דהתם מפורש בברייתא דע"ב בין בחול בין בשבת ה"ה הכי נמי ואין לחלק ביניהם א"ד ז"ל יע"ש. וכל ישר הולך עיניו שפיר יחזו את כל הדחק הלזה בדברי רבינו יונה ז"ל דאמר לה להאי מילתא דגם בכל הני דמצילין אותם בנפשן דלא מפליגינן בין חול לשבת הוה מסברא דנפשיה דלדידיה משמע ליה מסברא דדינייהו הכי ומאי דכת' כי היכי דגבי בא במחתרת וכו' לאו לראיה מייתו לה אלא דנקטיה לומר דכי היכי דהת' מפורש וכו' ואין לחלק ביניהם. והא ודאי קשה לאומרו כי מאחר שהחילוק הרי הוא מבואר והוא נראה לעין הכל מה כחו של רבינו יונה ז"ל למימ' מסבר' דנפשי' דאין לחלק ביניהם. ותו דהא ודאי ממאי דקאמר משמע דלא מפליגינן וכו' כי היכי כו' מוכח דמשמע ליה הכי מכח הא דלא מפליגינן גבי בא במחתרת ומאי דדחיק נפשיה הרב חיד"א ז"ל ליישב דבריו אלה הם דברים דחוקים מאוד. האמנם לפענ"ד הדבר ברור שכוונת רבינו יונה ז"ל בדבריו אלה להביא ראיה מהא דאתמר גבי בא במחתרת דבין בחול בין בשבת דמינה נמי משמע לכל הני דמצילין דלא מפליגינן בין חול לשבת והוא מכת מאי דאמרי' בש"ס דה וקשו רוצח ונערה מאורסה להדדי וילפי מהדדי כדכתיב כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וגו' דכיון דהוקשו אהדדי א"כ ה"נ נמי לענין זה דניתן להצילה לנערה מאורסה בין בחול בין בשבת ילפי' נערה מאורסה מרוצח מהקש זה דכי היכי דגבי רוצח לא מפליגינן בין חול לשבת כדדרשינן גבי בא במחתרת ה"נ גבי נערה מאורסה וכל אינך לא מפליגינן וכדכתי' אנן בעניותין להוכיח כן והיא גופה כוונת רבינו יונה זל כנלע"ד ברור. ותו לא מידי

ע"ו אין עונשין בשבת. נסתפק הר' מעשה רקח פכ"ד מהל' שבת הלכה ז' אם יש איסור בהריגה ע"י שם בשבת למי שנתחיי' כמו שמצינו במרע"ה כשהרג את המצרי ואם גם זה בכלל דאין עונשין בשבת. ואפש' שזה תלוי במחלוק' רשד"ם והגאונים אי שרי לשמת או להחרי' בשבת דהיא היא ע"י דבור אלא שזה לשעתו וזה לאחר זמן. ומאי דנלע"ד שהוא בכלל אין עונשין בשבת ודאי דסוף סוף עונש מיתה הוא ומקרי אב מלאכי לחייבו אם יהיה בעדים והתראה שהתרו בו אל תזכיר את השם וכו' דלפי הנראה הוצאת הנפש היא ותולדה דשוחט הוא ומה לי ע"י סייף וכיוצא מה לי ע"י שם מכ"ש דקי"ל עקימ' שפתים הויא מעשה אפי' לענין מלקות דבעינן מעשה מכ"ש