גזע ישי קסז

העונש שנתן להצילו בנפשו דהותר דמו של הרוצח לכל אדם הוא דאתינן למילף ולהכי כי מייתי לה מק"ו דחי לה שפיר מהאי כללא דאין עונשין מן הדין ואיצטרי' למילף לה מהיקשא. ועוד קשה דכיון דמהיקשא דרוצח לנערה המאורסה ילפינן דרודף אחר חבירו להורגו חובה נמי איכא להצילו בנפשו א"כ לישתוק קרא מוהוכה דכתיב גבי רוצח דהא מהיקשא דנערה המאורסה ילפינן דאפילו חובה איכא להצילו בנפשו והא תו למה לי קרא דוהוכה דכת' רחמנא גבי רוצח. ומצאתי להרב מהר"מ ן' חביב ז"ל בקו' תוס' יוה"ך לדף פ"ב דח"י ע"ב שהקשה קושיא זו הב' ע"ד התוס' ותי' וז"ל זל דהך קרא לחודיה הוה אמינא דהוי רשות ומהנך תרי קראי שמעינן דחובה להציל א"ד ז"ל יע"ש. וכוונתו דאי לאו קרא דוהוכה כי הוה ילפינן מהאי הקישא דנערה המאורסה לא הוה שמעי' מהאי היקש' אלא דהוא רשות וכן אי לא הוה אלא קרא דוהוכה. אבל השתא דאיכא תרתי דחדא מינייהו מיותר ילפינן מכח היתור דחובה נמי איכא

ונראה דבהכי ניחא נמי מאי דקשיא לן ע"ד התוספות ממאי דדחינן להא דבעי למילף לה מק"ו וכי עונשין מן הדין כנז'. ולפי מאי תריץ יתיב הר' מהר"מ ן' חביב ז"ל לקושייתו מיתרצא נמי שפיר קושיין הנז' והוא דמאי דבעי למילף מק"ו הכי קאמ' דילפינן לרוצח ק"ו מנערה המאורסה דהותר דמו וכיון דזה שהותר דמו ילפינן לה מק"ו הא תו ל"ל קרא דוהוכה דכתיב גבי רוצח ועל כרחין דקרא דוהוכה למימרא דחובה איכ' דאי לענין עקר התר דמו אתיא בק"ו מנערה המאורסה ודחי שפיר וכי עונשין מן הדין כלומר דמהא דאיכא למילף מק"ו ליכא למשמע מידי דיהא חובה נמי להציל ממאי דכתי' גבי רוצח והוכה דלעולם אימא לך דאינו אלא רשות ואפ"ה איצטריך למכת' והוכה גבי רוצח אע"ג דאיכא ק"ו מנערה מאורסה משום דאילו מהק"ו לא הוה מצינן למילף אפילו רשות לכל אדם להציל משום דאין עונשין מן הדין. להכי איצטריך רחמנא למכת' בפירוש והוכה גבי רוצח להענישו עונש זה דהותר דמו ורשות ביד כל אדם להצילו בנפשו. ואכתי חובה לא שמענו ומסקינן אלא כדרבי דיליף לה מהיקשא כלומר דהיקשא הוי ככתוב בפירוש ועונשין מהיקשא וכיון דמהיקשא ילפינן שפיר דהותר דמו הו"ל קרא דוהוכה דגבי רוצח מיותר וע"כ דלחובה אתא

האמנם עיקר האי תירוצא דתריץ מר הרב מהר"מ חביב ז"ל לקושי' דיליה לפום ריהטא אינו מחוור דנראה דגם בלאו קרא דוהוכה שפיר ילפינן מהאי היקשא דנערה מאורסה דחובה נמי איכא להצילו בנפשו. דהא נערה מאורסה גופה דניתן להצילה בנפשה ע"כ דחובה נמי הוא על כל אדם להצילה בנפשו דהא כתיב צעק' הנערה ואין מושיע לה למימרא דמשום דהיא בשדה. ואין שם אדם אשר ישמע צעקתה ויבא ויושיע לה אנוסה היא ופטורה לאפוקי בעיר דלאו אנוסה היא וחייבת וא"כ ע"כ דחובה היא על כל אדם להצילה דאי לא הוי אלא רשות גם בעיר דיש שם בני אדם מצויים אפשר שתהיה אנוסה דגם כי צעקה והרב' מושיעי' יש שם כיון דאינו אלא רשות אפשר שלא ירצו שום אדם להושיע' ולהצילה כיון דליכא חיובא להצילה. אלא מדאמר רחמנא דדוקא בשדה היא אנוסה מטעמא דצעקה הנערה ואין מושיע לה הא בעיר לא שייך כלל שתהיה אנוסה ע"כ דחובה איכא על המושיעים להושיעה ולהצילה ולכן כל שהיא בעיר אם תצעק יש לה ודאי מושיע כי חובה היא על כל אדם אשר ישמע צעקתה לבא ולהושיע ולהצילה.. וכיון דהא דנערה מאורסה חובה הוה ואיתקש רוצח לנערה מאורסה הרי ילפינן מהאי היקשא חוב' נמי להציל את הנרדף בנפשו של רוצח הרודף. והדרא קושיית הר' דוהוכה דכתב רחמנא גבי רוצח למה לי. וכן נמי קשיא מאי דאקשינן אנן בעניותין מהא דדחי למאי דבעי למילף מק"ו וכי עונשין מן הדין

תו קשיא לי מהא דדרשי' התם לעיל דע"ב ע"ב ת"ר דמים לו בין בחול בין בשבת אין לו דמים בין בחול בין בשבת יע"ש. וכיון דאין לו דמים פי' בין בחול בין בשבת ממילא מבואר דכל אדם ניתן להצילו בנפשו בין בחול בין בשבת דהא. אין לו דמים אוהוכה קאי וכיון דוהוכה בכל אדם הוה ממילא נמי הא דסיים עליה אין לו דמים דרצ"ל בין בחול בין בשבת אכל אדם נמי קאי ואם כן מוכח דוהוכה בכל אדם חובה הוה דחייב כל אדם להצילו בנפשו דלהכי שפיר גם בשבת ניתן להצילו לכל אדם בנפשו. אמנם אי לא הוה הא דוהוכה אלא רשות איך הותר גבי רשות חלול שבת. אלא מדהותר חלול שבת כדכתיב אין לו דמים בין בחול. בין בשבת מוכח דוהוכה בכל אדם חובה הוה ואיך כתבו התוספות דמוהוכה בכל אדם ליכא למשמע אלא רשות ויש ליישב בדוחק ועדיין צל"ע

דבר הנלמד מהך סוגיא דמאי דכתב רחמנא. גבי נערה המאורסה כי כאשר יקום איש. על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה היקשא הוא דהקיש רחמנא רוצח לנערה המאורסה ונערה המאורסה לרוצח וכדקאמר בא ללמד ונמצא למד