גזע ישי קסד

בשבת כדהקשו התוס' ז"ל. ניחא נמי דברי הש"ס ירוש' הנז' דהנה כל חיליה דהאי שאלה דפתח לשאול מנין שצריכין שני ימים סמוכין ז"לז אינה אלא מכח הא דאמ' ר' אבהו דגם דיני ממונות אסור לדון בע"ש ואמר דמתני' דקתני לפיכך אין דנין לא בע"ש ולא בעיו"ט היינו מדינא דאורייתא דלפ"ז דהא דקתני לפיכך אין דנין לא בע"ש ולא בעיו"ט הוה מדינא דאוריית' והיינו משום דלא מצו למקטליה בשבת מבואר דצריכין שני ימים סמוכין זה לזה דמיד ביום שלאחריו ממש צריך שתהא ההריגה ולפיכך אין דנין דיני נפשו בע"ש ולא בעי"וט משום דאם ידונו בע"ש ויגמרו דינו בשבת צריכין להורגו בו ביום ואין הרצחה דוחה שבת ולזה שאל ומנין שצריכין שני ימים סמוכין כי היכי דלא יהו דנין מפני כן בע"ש ודילמא לא בעינן סמוכין ושפיר דנין גם בע"ש דגומרין דינו ביום שבת וקטלו ליה במוצאי שבת. אך אי לאו האי דאמ' ר' אבהו דגם דיני ממונות אסור לדון בע"ש לא היה מקום לשאול כלל דמנין שצריכין שני ימים סמוכין דאין ה"נ דלא בעי' שני ימים סמוכין ומאי דקתני לפיכך אין דנין בע"ש לאו משום ההריגה דאין הורגין אותו בשבת אלא משום הגמר דין דצריך שיהיה בשבת דאי אפ' לדייניה בע"ש ולגמור מור דינו במ"ש דאינשו הב"ד טעמייהו אע"ג דשני סופרי הדיינין עומדין לפניהם וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין ניהי דבפומא כתבין ליבא דאינשי אינשי וכדאמרי וכדאמרי' בש"ס דילן שם. וכיון דגמר הדין מיהא ע"כ צריך להיות ביום הסמוך לו והוא שבת להכי אין דנין בע"ש משום דיצטרכו לגמור דינו בשבת ואין דנין בשבת מדרבנן משום שמא יכתוב כדתנן בביצה זהו טעמ' דמתני דקתני לפיכך אין דנין לא בע"ש ולא בעי"וט ואין מקום לשאול להאי שאלה דשאיל מנין שצריכין שני ימים סמוכין זל"ז אלא לפי מאי דאמר ר' חזקיה בשם ר' אבהו דגם דיני ממונות אסור לדון בע"ש ומתני' דקתני דדוקא דיני נפשות אין דנין היינו מדינא דאורייתא וכנז' ולהכי כן פתח לשאול שאלתו הלזו מנין שצריכין שיהיו שני ימים רצופין וכדי לברר היטב שאלתו מייתי הא דר' חזקיה בשם ר' אבהו דאמר דגם דיני ממונות אין דנין בע"ש ומתני' דאורייתא קאמ' דאין דנין ד"נ בע"ש דלפ"ז הוה טעמא דמתני' דאין דנין ד"נ בע"ש משום ההריגה דיהיה בשבת ואין רציחה דוחה שבת שזו מנ"ל דצריכה שתהא ההריגה דוקא ביום הסמוך עד שלא יהו דנין מפני כן דבר תורה ד"נ בע"ש דילמא א"צ שני ימים סמוכין זה לזה ושפיר דנין גם ד"נ ד"ת בע"ש דידונו אותו ע"ש ויגמרו דינו בשבת ויקטלוהו במ"ש כנלע"ד ברור בכונת הש"ס ירושלמי

ע"ה אין עונשין בשבת. נסתפק הרב מ"ל ו"ל פכ"ד מה' שבת הלכה ו' בהא דקי"ל שהרודף אחר חבירו ניתן להצילו בנפשו ויש בו עשה דכתיב וקצותה את כפה ולא תעשה דכתיב לא תחוס עינך. וכן הרודף אחר אחת מכל העריות חוץ מבהמ' ניתן להצילו מן העבירה בנפשו אם היה זה בשבת מהו שנחלל שבת בשביל הצלתו מן העבירה והנה ברודף אחר חבירו להרגו פשיטא דמחללין שבת כדי להצילו דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ודמו של רודף כבר התירתו תור' ובשביל שהוא שבת פשיטא שלא נניחנו להרגו אך מאי דמספקא לי הוא ברודף אחר א' מכל העריות דאף שהתורה התירה דמו אפשר שלא נחלל שבת. ויש דוגמא לזה שהרי אף שהוא מ"ע להרוג מחוייבי מיתת ב"ד מ"מ הוזהרנו שלא לענוש בשבת וא"כ ה"נ ברודף אחר הערוה שניתן רשות להרגו הוא מדיני העונשים ואפ' שלא נחלל שבת בשביל זה ואליבא דר' יהודה דאית ליה דהאומר הניחו לו שלא יהרגנה דאין הורגין אותו ואמר התם דר"י ס"ל דהא דקאמ' רחמנא קטליה משום דמסרה נפשה לקטלה ואמרה תורה הצל דמה בדמו נראה דפשיטא דאף בשבת הורגין אותו משום דחשיב רודף אבל לרבנן דאית להו דאפגימתה קפיד רחמנא יש להסתפק אם הורגין אותו בשבת וצ"ע את"ד ז"ל יע"ש

והנה הרב שער המלך ז"ל שם היה רוצה לפשוט להאי ספיקא דאפי' בשבת ניתן להצילו מההיא דפרכי' פ' בן סורר דמ"ג אברייתא דקתני דעל חייבי כריתות נתן להצילו בנפשו ממתני' דקתני אלו נערות שיש להם קנס הבא על אחותו ודחיק ר"ח לאוקמה התם כגון שבא עליה שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה ורבא מוקי לה באומרת הניחו לו שלא יהרגנו ור"י היא וכו' יע"ש והשתא אם איתא אדרבה בפשיטות הי"ל לאוקמא אליבא דרבנן וכגון שבא עליה בשבת דלא ניתן להצילו בנפשו ושוב דחה הרב פשיטות זו וז"ל ואולם אחר העיון נראה דאין מכאן ראיה וזה דנרא' ודאי דעד כאן לא נסתפק הרב ז"ל אלא דוקא גבי אחרים אם מותר לחלל שבת כדי להצילו מן העביר' וכמדוקדק מלשונו ז"ל אמנם גבי נרדף עצמו פשיטא ודאי דמותר לחלל את השבת כדי שלא יעבירנו על דת וכיון שכן פריך שפיר התם ולא מצי לאוקמא כבא עליה בשבת משום דכיון דלגבי נרדף ניתן להציל עצמו בנפשו חשבינן ליה שפיר מיתה ותשלומין ואין אדם מת ומשלם וכו' ובר מן דין נראה דאין מכאן ראיה לספיקו של הרב ז"ל דהכא בשבת נמי