גזע ישי קסב

דוהתנחלתם שיעבור העבד על לאו דלא יהיה קדש אטו אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך א"ד ואנכי הרואה תמהני עליו שהרי כתבו התוס' פ"ק דשבת ד"ד ד"ה וכי דע"כ לא אמרינן א"א לאדם חטא כדי שיזכה חבירך אלא דוקא היכא דפשע כי ההיא דהדביק פת לתנור אבל היכא דליכא פשיעה אומרים לאדם חטא והביאו ראיה מדאמרי' בריש תמיד דאתי עשה דפסח ודחי עשה דהשלמה הרי שהכהנים קא עברי עשה דהשלמה כדי שיקיים מחוסר כפורים עשה דפסח ה"נ דכוותא כיון דליכ' פשיעה א"ד ז"ל יע"ש. ואני אומר דעל תמיהתו הוא דתמהני כי דברי הרב מ"ל ז"ל נאמנו מאוד דעיני קדשו שפיר חזו להני מילי דהתוס' ז"ל דפ"ק דשבת דחלקו להאי חלוקא דבין פשע ללא פשע והביאו ראיה מההיא דפ' תמיד נשחט דעובר הכהן בעשה דהשלמה כדי שיקיים מחוסר כפורים עשה דפסח ואפ"ה שפיר קא מותיב להרב צידה לדרך ז"ל מהיכי תיתי שכדי שיקיים האדון מ"ע דוהתנחלתם שיעבור העבד על לאו דלא יהיה קדש אטו אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך. כלומ' דאע"ג דהיכא דלא פשע אומרי' לו לאדם חטוא וכו כמ"ש התוס' ז"ל היינו דוקא כה"ג דכהנים דקא עברי בעשה דהשלמה כדי שיזכה המחוסר כפורים במ"ע דהיא יותר גדולה וחמורה מהאי עשה דהשלמה דמ"ע דק"פ גדולה וחמורה מעשה דהשלמה דיש בה כרת עד שמפני גודלה וחומרה הוא דאתיא ודחיא לעשה דהשלמה אע"ג דבעלמא קי"ל דלא אתי עשה ודחי עשה דמאי אולמה האי עשה מהאי עשה וכדאמרי' התם בפרק תמיד נשחט. וכיון דמחוסר כפורים יזכה במ"ע דק"פ דהיא גדולה וחמורה מהחטא שעושה הכהן בשבילו להכי אומרי' לו להכהן עמוד וחטוא באיסורא זוטא כדי שיזכה המחוסר כפורים באיסורא רבה כיון דלא פשע. אבל לומר לאדם שיעבור באיסור לאו כדי שיזכה חבירו במצות עשה כהאי דהעבד יעבור על לאו דלא יהיה קדש כדי שיזכה האדון בעשה דוהתנחלתם פשיטא דליכא למימ' כלל אפי' שהאדון לא פשע דאין המ"ע דוהתנחלתם גדולה וחמורה מהלאו דלא יהיה קדש כי היכי דיהיה שייך למימ' לו להעבד חטוא באיסורא זוטא כדי שיזכה חברו האדון באיסו' רבה דאין העשה דוהתנחלתם איסורא רבה מהאי. איסורא דלאו דלא יהיה קדש דאדרבה הלאו דלא יהיה קדש חמור מהעשה דהא דקי"ל דעשה דחי ל"ת לאו משום דעשה חמיר מהל"ת דאדרבא הלאו הוא חמיר מעשה וכדאמרינן בפ"ק דיבמות ד"ז ע"א אטו עשה דוחה ל"ת לאו ל"ת חמיר מיניה וקאתי עשה ודחי ליה וכו' יע"ש. ובפי' רש"י ז"ל שם. וכיון שכן אע"ג דאפ"ה עשה דחי' ל"ת מ"מ לענין שאחר יחטא בלאו כדי שזה יזכה ב עשה פשיטא דליכא למימר דאטו אומרים לו לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך בחטא דומה לו ו כ"ש לחטו' בלאו דהוא חמור מעשה כדי שיזכה חבירו בעשה דליכא למימר בשום ענין בין שזה פשע או לא פשע וזה פשוט וברור ויפה אמר חנ"ן הר' מ"ל ז"ל אטו אומרי' לו לאדם חטוא וכו' ולחנם תמה עליה הרב שער המלך ז"ל כנלע"ד

ע"ג אין אומרים לו לאדם עמוד וחטא כדי שיזכה חבירך. היינו דוקא בכה"ג דפת בתנור דפ"ק דשבת דאיסור בא מאליו. כגון אפיה שאין הדבקה איסור חמור ולכן א"א לו לאדם אחר לעבור עליו אפי' איסור קל. אבל כשזה יודע בחבירו שחוטא בידים כההיא דעירובין דהחבר יודע בע"ה שחוטא בידים נוח לו להחבר לעשות הוא איסור קל להיות זה ניצל מעבירה חמורה. כ"כ הר' המאירי ז"ל שם בפ"ק דשבת בשם חכמי לוניל שתירצו להקושיא דהקשו התוס' שם מההיא דעירובין דניחא ליה לחבר לעביד איסורא זוטא ולא ליעבד ע"ה איסורא רבה וז"ל וחכמי לוניל תירצו שכל שחבר יודע בע"ה דחוטא בידים נוח לו לעשות הוא איסור קל להיות זה ניצל מעבירה חמורה אבל איסור הבא לע"ה מאליו כגון אפיה דאין הדבר איסור חמור אינו עובר עליו אפילו איסור קל ע"כ יע"ש

ע"ד אין דנין בשבת ויו"ט גזירה שמא יכתבו פסק דין כדאיתא בביצה דל"ו ול"ז ע"א יע"ש ברש"י ד"ה שמא יכתוב. והנה התוס' ז"ל שם דל"ו ע"ב ד"ה והא מצוה קא עביד הקשו אהא דאמר פ' דיני ממנות דל"ה לפיכך אין דנין לא בע"ש ולא בעיו"ט דהיכי לעביד לדייני' במעלי שבתא ולקטליה בשבת אין רציחה דוחה שבת ואמאי לא משני משום דאין דנין בשבת. ותירצו דניחא ליה להש"ס למימר טעמא לאסור מה"ת ולא לאסור אלא מדרבנן וכן הקשה נמי הנמוק"י ז"ל בסנהדרין שם ותירץ כן. ועוד תירצו התוס' בביצה דהא קאמר טעמא משום שמא יכתו' וכיון דישבו כבר בדין מעיו"ט וכתבו דברי המזכין ודברי המחייבין מבעוד יום כדקאמר התם א"כ לא שייך למגזר וכ"כ שם בסנהדרין דל"ה ע"א ד"ה ליגמריה לדיניה בשבתא יע"ש

ולפענ"ד בהורמנותייהו דרבנן התוספות ז"ל אמינא ליישב עיקר קושייתם והוא דהנה בש"ס ירושלמי דסנהדרין עלה דהך