גזע ישי קסא

כדי שלח בין פשע ללא פשע אלא דבכל ענין א"א לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבירך זולתי בההיא דעירובין דניחא ליה לחבר למעבד איסורא זוטא ולא ליעביד ע"ה איסורא רבה מטעמא דבא הדבר להע"ה על ידו דהחבר וכמו שמבואר בדבריו בתשו' שהביאה מרן ז"ל בב"י א"ח ססי' ש"ו במי שהוציאו בתו מביתו ומתפחד שלא תמיד כתבתי דבריו לעיל סי' ס"ז יע"ש. וכיון דלדידיה בכל ענין א"א לו לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך אפי' למ"ד שבת דחויה היא אין לנו להאכילו להחולה נבילה כדי להקל מעלינו איסור שבת דא"א לו לאדם החול' עמוד וחטוא באיסורא זוטא דנבילה כדי שיזכה חבירו הישראל העומד עליו ולא יעשה איסורא רבה דחלול שבת בשחיטה וכמו שכתב הרדב"ז ז"ל מה"ט לשחוט לו לחולה בשבת ולא להאכילו נבילה אלא מבואר דהרשב"א ז"ל לא שמיע ליה כלומ' לא ס"ל כהאי סברא דהרדב"ז ז"ל דאין דיחוי האיסורין מוטל על החולה אלא על כל ישראל העומדים עליו. והנה כי כן ק"ל טובא גם על הרשב"א ז"ל מהך סוגיא דיומא דפריך בשבת נמי פשיטא טלטול מדרבנן הוא דהא מההיא דפ"ק דשבת אשר ממנה הביא בההיא תשובה דהביאה מרן הב"י ססי' ש"ו דבכל ענין אין אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך עד שמפני כן לא מלאו לבו להתיר חלול שבת בשביל להציל בתו מהמרת הדת משם מוכח דאפי' איסורא דרבנן כההיא דרדיית הפת א"א לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך באיסור' רבה דאיסור שבת דבסקילה. וא"כ איך פריך הש"ס התם בשבת נמי פשיטא טלטול דרבנן הוא. אדרבה איפכא הוא דאיכא למיפרך שבת וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך וכדפרכי' התם בפ"ק דשבת גבי איסור דרבנן דרדיית הפת אלא מדפרכי' בשבת נמי פשיטא ע"כ לומ' אחת משתים או דפשיט' ליה להש"ס כהאי חלוקא דחלקו התוס' בין היכא דפשע להיכא דלא פשע או דדיחוי האיסורין בחולה לא על החולה הוא מוטל אלא על כל ישראל העומדים עליו וכסברת הרדב"ז ז"ל דלפ"ז פריך שפיר בשבת נמי פשיטא כדברירנא לעיל. ואלו הרשב"א זל לא ס"ל לא כהאי סברא דהרדב"ז זל כמפורש יוצא מדבריו בתשו' סימן תרפ"ט כנז' ולא כהאי חלוקא דחלקו התוס' בהאי דא"א לו לאדם חטוא כדי שי"ח כמפו' יוצא מדבריו בתשו' שהביאה מרן ז"ל ססי' ש"ו כנז'. וא"כ מה יענו שפתי צדיק הרשב"א ז"ל להאי סוגיא דיומא הנז' דפרכי' בשבת נמי פשיטא. והנה עלה על דעתי קצת ישובי' ליישב דברי הרשב"א והרשב"ץ ז"ל אלא שלפי דעתי הם דחוקים מאוד ולא ראיתי לכותבן באופן דלפע"ד דברי הרשב"ץ וכן דברי הרשב"א ז"ל צריכין תלמוד

ע"ב אין אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כרי שיזכה חבירך. אפילו בדלא פשע דכתבו התוס' ז"ל לחד תירוצא דאומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירו כשלא פשע. הדבר פשוט דהיינו דוקא לומ' לאדם חטוא באיסו' זוטא כדי שיזכה חבירו באיסורא רבה הוא דאומרי' לו לאדם עמוד וחטוא וכו' כשחבירו לא פשע אמנם באיסורין שוין דאין איסורו של חבירו רבה על איסור של זה שחוטא בשבילו אלא דכי הדדי נינהו בחומרייהו דחומרו של חטא זה כחומרו של חטא האחר בכל ענין א"א לו לאדם עמוד וחטוא באיסור זה בשביל שיזכה חבירו באיסורא אחרינא שהוא שוה בחומרו להאי איסורא דזה חוטא בו בשבילו ואף שזה לא פשע. דהא התוס' זל כתבו להאי חלוקא דפשע לענין הא דכופין האדון לשחרר חציו עבד וחציו בן חורין משום מצות פ"ו וניחא להו בהכי הא דכהן עובר בעשה דהשלמה כדי שיזכה מחוסר כפורים בעשה דק"פ שיש בו כרת וכן כהן שנמצא בו יבלת דחותכה לו חבירו בשיניו כרי שיזכה במצות עבודה דבכל הני האי מצוה שיזכה בו חבירו היא חמורה יותר מהאיסור שזה חוטא בשבילו ובכה"ג הוא דכי לא פשע חבירו אומרים לו לחטוא בחטא קל בשבילו כדי שיזכה זה במצוה דהיא גדולה מהחטא שזה חוטא בשבילו אמנם לומ' לאדם עמוד וחטוא בחטא כדי שיזכה חבירו ולא יחטא חטא אחר דומה לו פשיטא דבכל ענין א"א לו לאדם עמוד וחטוא דמאי אולמי האי מהאי ולמה יחטא זה כדי שיזכה חבירו וזה פשוט מאוד

ותמהני על הרב שער המלך פ"ג מה' עבדים דל"ג ע"ב דמייתי מ"ש הרא"ם ז"ל על מה שפי' רש"י ז"ל בפי' החומש על פסוק אם אדוניו יתן לו אשה שהרשות ביד רבו למסור לו ש"כ והקשה עליו הרא"ם דמנ"ל שהוא רשות דילמ' חובה הוא וכו' והרב צדה לדרך הקשה לדברי הרא"ם הלזו דאם אית' שהוא חובה כדי לקיים מ"ע דוהתנחלת' אותם היכי אמרי בפ"ק דקידושין דכ"א שהיתר ש"כ לישראל הוא חידוש שחידשה תורה ואי כדברי הרא"ם מאי חידושיה הלא בכל התורה כולה אמרי' אתי עשה דחי ל"ת ה"נ נימא דאתי עש' דוהתנחלת' ודחי לאו דלא יהיה קדש. והרב מ"ל ז"ל תמה עליו דע"כ ל"ק הרא"ם שהיא חובה אלא לאחר שחידשה תורה להתיר ש"כ לע"ע אבל אם לא היה הכתוב מתיר מהיכא תיתי שכדי שיקיים האדון מ"ע