גזע ישי קנט

רבה דאכילת טבל. אלא מוכח דפשיטא ליה להש"ס דלא אתמר להא דא"א לו לאדם עמוד וחטא כדי שי"ח רק כה"ג דהדביק פת בתנור דפ"ק דשבת דפשע המדביק אבל היכא דלא פשע אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וכדחילקו התוספות שם בפ"ק דשבת ולכן פריך שפיר שבת נמי פשיטא טלטול מדרבנן הוא כלומר ואומרים לו לאדם עמוד וחטוא באיסור קל כדי שיזכה חבירך באיסורא רבה היכא דלא פשע. ובכן יפה אמר חנ"ן הר"ן ז"ל ולא קשיא עליו להאי קושיא דהקש' עליו הרשב"ץ ז"ל דא"א לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך דהרי מוכח להדיא מן הש"ס דיומא הנז' ממאי דפריך שבת נמי פשיט' טילטול מדרבנן הוא דפשיט' ליה להש"ס דהיכא דלא פשע אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבירך. ותמיהא לי טובא על הרשב"ץ ז"ל דלפי מאי דאיהו מותיב ליה להר"ן ז"ל מהא דאמרי' פ"ק דשבת גבי רדיית הפת דא"א לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך מה יענו שפתי קדשו להאי סוגיא דיומא דפריך בשבת נמי פשיטא. ולפי דברי הרשב"ץ ותיובתיה על הר"ן איך פריך בשבת נמי פשיט' אדרבה איפכא איכא למיפרך שבת וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך וכדפרכי' התם פ"ק דשבת גבי איסור דרבנן דרדיית הפת וכאמור

איברא דגם על התוס' זל דחדתו לן להאי חלוקא דבין פשע ללא פשע וכתבו ואתי שפי' הא דאתי פסח שיש בה כרת ודחי עשה דהשלמה וכו' וכן בפרק בתרא דעירובין כהן שנמצא בו יבלת חבירו חותכיה לו בשיניו אע"ג דהוי שבות יע"ש בדבריהם בפ"ק דשבת. איכא לאקשויי דאמאי לא מייתו מהאי סוגיא דיומא שכתבנו כי ממנה מוכרח דהש"ס פשיטא ליה להאי חלוקא דהיכ' דלא פשע אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבירך כאמור ומדובר. ומה גם כי מכל הני דוכתי דמייתו התוספות ליכא למשמע דהיכא דלא פשע אומרים לו לאדם וכו' אלא במצות דכה"ג דפ"ו וק"פ ועבודה דמייתו מנייהו התוספות דהוו מצוה רבה דחשיבי כמצוה דרבים וכמו שכ"כ התוספות ז"ל בב"ב די"ג ע"א ד"ה כופין ובפסחים דכ"ח ע"ב ד"ה כופין יע"ש וא"כ י"ל דדוקא בדאיכא תרתי דהוה מצוה רבה וגם לא פשע הוא דאומרים לו לאדם אחר עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך במצו' רבה ולא פשע. אבל כי בציר חד מהני תרי תנאי אין אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כדי שי"ח ואף בדלא פשע כיון דלא הוה מצוה רבה כפ"ו וק"פ ועבודה דחשיבה כמצוה דרבים. אמנם מהך סוגיא דיומא דכתיבנא איכא הוכחה דפשיטא ליה להש"ס דאפי' בשאר מצות דלאו מצוה רבה דחשיבה כרבים כל דלא פשע אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך. וא"כ הו"ל להתוס' ז"ל לאתויי מתוך סוגיא דיומא ללמדנו דכל דלא פשע אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כשי"מ אפילו בשאר מצות דלאו מצוה רבה הוה להחשב כמצוה דרבי' דהעיקר תלוי בזה באם פשע או לא פשע

כי על כן נלע"ד לפום ריהטא ללמד דעת מהא דלא מייתו התוס' ז"ל מהך סוגיא דיומא ולא הזכירוה כלל בשום דוכתא בכל הני דוכתי דדברו ז"ל בהאי עניינא דאין אומרים לו לאדם חטוא כדי שי"ח דס"ל להתוס' כהאי סברא דסבר לה מר הרדב"ז ז"ל בישנות סי' ק"ל בטעמא דהאי מילתא דאמור רבנן בחולה בשבת דצריך לו בשר דשוחטין לו בשבת אעפ"י שאפ' להאכילו נבילה דאין בו אלא איסור לאו ואמ' מר הרדב"ז ז"ל דהיינו טעמא כי אין דיחוי שבת מוטל על החולה אלא על כל ישראל העומדים עליו וכיון שכן אינם רשאים להאכילו בידים דבר איסור כדי להקל חלול שבת מעליהם שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וכו' יע"ש. הנה דאמר הרדב"ז ז"ל כל בתר איפכא מהאי סברא דסברי הר"ן והרשב"ץ ז"ל דהם ז"ל סברי דדיחוי שבת מוטל על החולה לא על כל ישראל העומדים עליו ולכן אמרו דא"א לו לאדם מישראל חטוא אפי' חטא קל בשביל שיזכ' החולה חבירו ולא יאכל איסור חמור אמנם הרדב"ז זל אמ' איפכא דדיחוי האיסור. לא על החולה הוא מוטל אלא על ישראל העומר עליו ולהחולה הוא דא"א לו שיחטא חטא קל כדי שיזכה חבירו הישראל העומד עליו. והנה לפי סב' הרדב"ז ז"ל ליכא למשמע מידי מהך סוגיא דיומא שכתבנו אם בלא פשע אומרים לו עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך משום דכי מאכילין להחולה טבל כדי שלא יעשה הישראל העומד עליו איסור טלטול מדרבנן דתקון הטבל. הרי אנו אומרים להחולה עמוד וחטוא חטא חמור דאיסור אכילת טבל דאורייתא כדי שיזכה חבירו הישראל ולא יעשה איסורא זוטא דטלטול מדרבנן דתקון הטבל ועמוד וחטא באיסורא רבה בשביל שיזכה חבירך באיסורא זוטא פשיטא דליכא למימר כלל ולהכי פרכינן התם ביומא שפיר בשבת נמי פשיטא טלטול מדרבנן הוא ואיך אפש' לומ' להחולה עמור וחטוא באיסורא רבה דאכילת טבל דאורייתא כדי שיזכה חבירו הישראל העומד עליו באיסורא זוטא דטלטול מדרבנן דזה לא אמרו אדם מעולם ופשיט' דבשבת נמי מתקנינן ליה וספי' ליה חולין והתוס'