גזע ישי קנח

כדי שיזכה החולה ולא יאכל נבלה דשמא לדינא אין אומרים בכל ענין לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך אלא דוקא בכה"ג דחבר דבא להע"ה הדבר ע"י דהחבר וכהתי' הראשון של התוס' או במצוה רבה דחשיב כמצוה דרבים וכיון דשמא בכל ענין אמר רב אשי התם בפ"ק דשבת א"א לו לאדם עמוד וחטוא איך כת' הר"ן ז"ל בפשיטות דמשום דאכילת החולה הנבילה חמיר מאיסו' שחיטה בשבת אומרי' לו לאדם שיחטא באיסו' שחיטה בשבת כדי שיזכה החולה ולא יאכל בשר נבלה דאיכ' כמה לאוין דמנ"ל להר"ן להכריע כ"כ בפשיטות כהאי תירוצא דפשע למנקט ליה לעקר לדינא ולמעבד עובדא לומ' לאדם לשחוט לחולה בשבת כדי שלא יאכל נבלה. הא אלז' דלענין דינא בכל ענין א"א לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך וכיון דאפש' דלענין דינא הכי הוה א"כ משום ספק זה דשמא בכל ענין א"א לו לאדם חטוא מוטב היה שידחה החולה עצמו איסו' נבלה לפקוח נפשו אף דהוא חמי' דאיכא כמה לאוין ולא יעשה אחר חטא דאיסו' שחיטה בשבת בשבילו כיון דשמא דינא הכי הוה דבכל ענין א"א לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך ואף דחברו לא פשע זהו כונת הרשב"ץ ז"ל בהקשותו על הר"ן ז"ל ושפי' קרי לה קושיא גדולה כיון דהא ודאי דאין לנו שום הכרח כלל משום דוכתא למנקט לעיקר לדינא כהאי חלוקא דחלקו התוס' בתירצא אחרינא בין פשע ללא פשע וכאמור. ועיין עוד להרשב"ץ ז"ל בת"ב סי' נ"ג שכת' דא"א לו לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך כדאיתא בפ"ק דשבת ומאי דאמרי' בעירובין ניחא ליה לחבר וכו' כבר תירצו התוס' שלא נאמר זה אלא באיסור שבא לידי הע"ה ע"י החבר וכו' והם הקשו והלא הכהן עובר על עשה דהשלמה להקריב קרבן מחוסר כפורים בע"פ אחר תמיד של בין הערבים כדי שלא יבא חבירו לידי איסו' כרת ואיכא למימר דשאני כהנים דשלוחי ישראל שוינהו רחמנא א"ד ז"ל יע"ש. הנה שמה שהקשו התוספו' מההיא דכהן דעבר בעשה דהשלמה אשר מזה רצו להכריח להאי חלוקא דפשע כת' הר' ז"ל דלאו קושי' היא דאיכא למימ' דשאני כהנים דשלוחי ישר' שוינהו רחמנא כלומ' וכאילו ישראל גופייהו עברי בעשה דהשלמה כדי שיזכו. וכבר כתבנו דגם התוספות גופייהו תירצו תירוצא אחרינא להני והוא משום דמצוה רבה נינהו באופן דהא ודאי דאין לנו שום הכרח כלל למנקט לעקר לדינא להאי חלוקא דחלקו התוס' לחד תירוצא בין פשע ללא פשע ושפי' קא מותיב הרשב"ץ על הר"ן ז"ל כדבר האמו' כנלע"ד ברור בכונת הרשב"ץ ז"ל

האמנם לענ"ד נראה לי להוכיח דפשיטא ליה להש"ס כהאי חלוקא דחלקו התוספות ז"ל בין היכא דפשע להיכא דלא פשע. ואמינא לה מהא דגרס' ביומא ביומא דפ"ג ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל טבל ונביל' מאכילין אותו נבילה וכו' טבל ותרומה תנאי היא דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה ב תימא אומ' תרומה ולא טבל אמר רבא היכא דאפ' בחולין דכ"ע לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה כי פליגי בדלא אפש' בחולין מ"ס טבל חמו' ומ"ס תרומה חמורה וכו' ופרכינן אפש' בחולין פשיטא ל"צ בשבת בשבת נמי פשיטא טילטול מדרבנן הוא ומשני' הב"ע בעציץ שאינו נקוב דרבנן ע"כ יע"ש. והשתא איכא לאקשויי דמאי פרי 'בשבת נמי פשיט' טילטול מדרבנן הוא. הא התם בפ"ק דשבת פשיט' לן איפכא דאין אומרים לו לאדם עמוד וחטוא אפי' באיסו' דרבנן דרדיית הפת בשביל שיזכה חבירו לא יעשה איסור' רבה דאורייתא דחלול שבת דאפיה דאיסו' סקילה כדאמרו' התם על דהוה בעי' למימר דבעיית רב ביבי הוה אם התירו לאחרי' וכי אומרי' לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך ומסקינן דרב ביבי בעי אם התירו לו להמדביק גופי גופי' לרדותה וכיון שכן הכא נמי דינא הוה דאין אומרים לו לאדם עמוד וחטוא אפי' באיסור טילטול דרבנן דתקון הטבל בשביל שיזכה החולה ולא יאכל טבל. וא"כ מאי פריך הש"ס בשבת נמי פשיטא טילטול מדרבנן הוא הא טובא אשמועינן רבא דאומרים לו לאדם לחטוא באיסו' טילטול דרבנן דתקון הטבל בשבת בשביל שיזכה חבירו החולה ולא יאכל איסו' טבל דאורייתא ואדרבה איפכא הו"ל למיפרך בשבת וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך וכדפרכינן בפ"ק דשבת גבי איסור דרבנן דרדיית הפת בשבת. וכדהקשה נמי הרשב"ץ ז"ל להר"ן ואע"ג דמאי דמקשה הרשב"ץ ז"ל על הר"ן הוה דאין אומרים לו לאדם עמוד וחטוא באיסורא זוטא דשחיטה בשבת כדי שיזכה החולה בכמה לאווין דנבילה הא כל חיליה אינו אלא מההיא דפ"ק דשבת דאמרינן הכי גבי רדיית הפת וא"כ גם איסו' דרבנן א"א לו לאדם חטוא בשביל שיזכה החולה ולא יאכל איסורי תורה דא"א לו לאדם עמוד וחטוא אפילו איסו' דרבנן כדי שיזכה חבירו באיסור' רבה דאוריי' כדאיתא התם בפ"ק דשבת. וא"כ היא גופה קשיא על הש"ס דיומא הנז' דפריך שבת נמי פשיטא דאדרבה איפכא איכא למיפרך שבת וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא באיסור טילטול דרבנן דתקון הטבל בשבת בשביל שיזכה חבירו החולה באיסורא