גזע ישי קנז

ניחא להו בתירוץ זה אין זה הכרח דאיכא למימר דהתם לא תירצו הכי משום דמשמע להו דמצות פ"ו לאו מצוה רבה כל כך היא כמצוה דרבי' ומשו"ה לא תירצו התם הכי אבל במצוה דרבים וכיוצ' דמצוה רבה היא אזלי ומודו התוספות דאומרים לא לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך את"ד ז"ל יע"ש ובדקנ"ג ע"כ. ועיין בתוס' דפסחים דפ"ח ע"ב ד"ה כופין את רבו כי לא תירצו שם אלא להאי תירוצא דמצוה רבה שאני יע"ש

והנה הרשב"ץ ז"ל בח"ג סס"י ל"ז הקש' עמ"ש הר"ן ז"ל בחולה שצריך לו בשר בשבת ויש בשר נבלה דשוחטין לו בשבת ואין מאכילין אותו נבילה דלגבי חולה אין איסו' נבילה יותר קל מאיסו' שבת דניהי דנבלה איסו' לאו ושבת איסו' סקילה איכא חומרא אחרינא בנבלה לפי שהאוכלה עובר בלאו על כל כזית וכזית שבה אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד לאו הוא דאיכא דמעשה שבת מותרין ומשו"ה לאוין הרבה דנבלה לא מיקרו איסור קל לגבי חד לאו דשבת ואע"ג דהוי איסור סקילה א"ד הר"ן ז"ל. והקשה ע"ד הרשב"ץ ז"ל דאפי' לפי דבריו שאומר שהרבה זתים בלאוין הרבה חמיר טפי מאיסור סקילה בלאו אחד אפ"ה ליכא מ"ד דליעביד ראובן איסורא אפילו זוטא כי היכי דליזכי שמעון וכדאמרי' בפ"ק דשבת גבי דביקת פת בתנור וכי אומרים לו לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך או כדי שלא ימות חבירך כו' וההיא דחבר כבר תירצו בתוס' שלא נאמר אלא בדבר שבא האיסו' לע"ה ע"י החבר אבל בענין אחר אין אומרי' לו לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך או כדי שלא ימות חבירך וא"כ מפני רבוי לאוין התולה באיסו' נבילה לא היה ראוי לנו להתיר לאחרים אפי' לאו אח' א"ד זל יע"ש. ולפום ריהטא יש לתמוה על הרשב"ץ ז"ל דמאי מקשה על הר"ן ז"ל מהא דאמרי' פ"ק דשבת א"א לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכ' חבירך ושההיא דאמרי' בעירובין ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא זוטא כו' כבר תירצו בתוס' שלא נאמר אלא בדבר שבא האיסור לע"ה ע"י החבר אבל בענין אחר אין אומרים לו לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך. הא בתוס' ז"ל תירצו עוד תירוץ אחר וחלקו בין היכא דפשע להיכא דלא פשע וא"כ י"ל דהר"ן ז"ל הכי ס"ל כהאי תירוצא דפשע ולכן שפיר כתב דכיון דאיסו' שבת דשחיטה לגבי איסור נבילה לחול' איסו' קל הוה מה"ט דבאכילתו הנבלה איכא כמה לאוין וזה החולה לא פשע אומרים לו לאדם חטוא באיסו' קל דשחיטה בשבת לצורך החולה כדי שיזכה החולה ולא יעבור על כמה לאוין דנבלה. ומאי קא פריך הרשב"ץ ז"ל על הר"ן ז"ל מתירוצא קמא דתירצו התוס' ז"ל לההיא דניחא ליה לחבר כו' וכת' דהיא קושיא גדולה כיון דהתוס' תירצו עוד תירוצ' אחרינ' דחלקו בין היכא דפשע להיכא דלא פשע. וכבר ראיתי להר' קול אליהו ז"ל ח"א חא"ח סימן י"ז שכתב לתרץ קושיא זו של הרשב"ץ בהאי חלוק' דחלקו התוס' בין פשע ללא פשע יע"ש. אלא דיש לתמוה מאוד על הרשב"ץ איך מקש' כל כי האי קושיא על הר"ן ומייתי מאי דתירצו התוס' בתירוצא קמא אחר דהא ודאי דעיני קדשו שפיר חזו מאי דקמיה בדברי התוס' בשבת שם להאי תירוצא אחרינ' דבין פשע ללא פשע וא"כ מאי מקשה על הר"ן והכי אמר מר דהיא קושיא גדולה כאשר פתח דבריו שם וז"ל אבל יש לנו עליו שני קושיות גדולות וכו'. גם הרב. קול אליהו ז"ל שם ד"ח סע"ד תמה על הרשב"ץ זל שהביא תחלת דברי התוס' ולא הביא סופם יע"ש

אשר על כן נלע"ד דהרשב"ץ ז"ל הכי קא קשיא ליה דהנה אנן קחזינן דאמר רב אשי התם בפ"ק דשבת גבי דביק' פת בתנו' בפשיטו' גמור ובלשון תימא וכי אומרי' לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך. ולא אשכחינן בשום דוכתא דאמרו דאומרים לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבירך זולתי בההיא דעירובין גבי חבר דאמ' לע"ה צא ולקט תאנים מתאנתי דאמרי' ניסא ליה לחבר וכו' ויש לומר דשאני התם משום דע"י החבר בא הדבר להע"ה וכמו שכן תירצו התוספות בתירוצם הראשון שם בשבת. וכיון שכן דיש לומ' הכי אע"ג דאיכא למימ' נמי כהתירוץ האחר שתירצו התוספו' שם וחלקו בין פשע ללא פשע וכתבו דניח' בהכי ההיא דחציו עבד וחציו בן חורין דכופין את רבו לשחררו וכן הא דפסחי' דעבר הכהן בעש' דהשלמה כדי שיזכה המחוסר כפורים במצות ק"פ וכן ההיא דכהן שעלתה לו יבלת דחבירו כהן חותכה לו בשיניו. מ"מ לענין דינא כיון דיש לומ' כהתירוץ הראשון לההיא דניחא ליה לחבר דליעבד איסורא זוטא וכו' וליכא שום הכרח להכריח דעיק' לדינא כהאי תירוצא אחרינא דחלקו בין פשע ללא פשע כי מאי דכתבו דבהכי ניחא ההיא דחציו עבד וכו' וההיא דעשה דהשלמה וכהן שעלתה לו יבלת אינו מוכרח די"ל דהני שאני דמצוה רבה נינהו וכמצוה דרבים חשיבי וכמו שתירצו כן התוספות לכל הני בתירוצם האחר בפ' תמיד נשחט דפ"ח ע"ב ובבתר' די"ג. וכיון דאי. לנו הכרח למימר דהאי תירוצא דפשע הוה עיקר לדינא אין לנו להכריע מסברתנו ולמסמך על חלוק זה דפשע לעשות מעשה בידים לומ' לאדם עמוד וחטוא באיסו' חלול שבת דשחיטה