גזע ישי קנה

יוסיף. על חטאתו פשע כו' כדהקשה הר' מהרי"מט ז"ל בקושייתו על חלוק זה של התוס'. לזה כת' הר' ז"ל דכך הם דברי התוס' כלומ' דכוונת התוספות דלאדם אחר א"א לו לחטוא בשבילו כיון שהוא פשע ואף שיהיה לו לזה תועלת ותקון במה שיחט' חבירו שיצילו מעבירה ועושה לעתיד. ולהפושע גופיה הכא במדביק דקא בעי רב ביבי אי שבקינן ליה לרדותה היינו משום דכיון דפשע מעיקרא אפשר דאין אומרים לו להפושע והדביק גופיה שיעשה בעצמו איסור קל דמה מועיל בתקנתו דאכתי יש עליו עונש שמים על הפשיעה ואעפ"י שירדה ס"ס איהו מיהת לאיסורא איתכוון דהו"ל כמי שנתכוון לאכול בשר חזיר כו' ואי משום גמר האפיה אינו נענש בב"ד של מעלה דאנוס הוא בכך וממילא נעשית ככל מ"ש הר' ז"ל בתירוצו זה נראה פשוט וברור בכוונת דברי הר' ז"ל

האמנם לפענ"ד מאי דתריץ יתי' הר' ז"ל לקושייתו דמה מועיל בתקנתו דאכתי יש עליו עונש שמים על הפשיעה ואעפ"י שירדה לבסוף משום דאיהו לאיסורא איתכוון דהו"ל כמי שנתכוון לאכול בשר חזיר וכו'. בהורמנותיה דמר אמינא דאין זה מן הישוב כי אף שכשהדביק לאיסורא איכוון דהיינו שתאפה הפת בשבת מ"מ השתא הכא דחזר בו ממחשבתו ורודהו קודם שתאפ' הנה הוא בטל מחשבתו דמעיקר' ועקר לה למחשבתו שלא תהיה נעשית מחשבתו ואין זה ענין להא דנתכוון לאכול בשר חזיר כו' דמייתי מינה הר' ז"ל דהתם גמר כל מחשבתו כי חשב שהוא בשר חזיר ואכל אדעתא דהכי אף שאחר שגמר אכילתו נמצא שבשר זה שאכל לאו דאיסורא הוה אלא דהתירה מ"מ איהו. מיהת כי אכלו אדעתא דהוא בשר חזיר אכלו דהוה ניחא ליה באיסורא ולא חזר בו כלל ממחשבתו בעת אכילתו וגם אח"כ אלא דממילא נמצא דמה שאכל דהיתרא הוה ולהכי שפיר צריך כפרה כיון דחטא במחשבתו ופעל ועשה מעש' דאכילת איסור לפי דעתו ומחשבתו ולא חזר ממחשבתו הרעה בנתיים אלא גמר מעשה מחשבתו. משא"כ הכא דהדביק הפת בתנור בשבת דכי הדביקו לאיסורא דאפיה בשבת נתכוון כי בא לעשות תשו' קודם שיבא לידי האיסור כפי מחשבתו בעת שהדביקו ורודהו כדי. שלא תעשה מחשבתו שפיר מועיל בתקנתו שלא. יהיה נענש גם על הפשיעה דמעיקרא דזה דומה למי שנטל בשר חזיר לאוכלו ונתנו לתוך פיו וחזר בו מיד והוציאו מפיו דודאי דאין צריך כפרה על מה שמעיקרא חשב לאכול איסור ונתנו לתוך פיו כיון שהרי חזר בו ובטל מחשבתו. ועוד די"ל דלא זו בלבד דאין עליו עונש שמים על הפשיע' דמעיקר' אלא גם שכרו הנה אתו דישב ולא עשה עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה ואוקמוה בש"ס דקדושין ד"מ ע"ב שבא עבירה לידו ופירש הימנה וה"נ הכא שאחר שהדביק חזר בו ורדהו קודם שתאפה בא עבירה לידו ופי' הימינ' חשיב. ואף שנאמר דשאני ההיא דישב ולא עשה עבירה דמיירי שבא העבירה לידו בלא פשיעתו דמעיקר' כה"ג דההיא מטרונית' דתבעיה לר' פלוני דמייתי התם הש"ס מ"מ גם עונש שמים א"ל דאין עליו על הפשיעה דמעיקר' דהרי חזר בתשו' ובטל מחשבתו דמעיקרא

ומאי דקשיא ליה להר' מהרימ"ט ז"ל על חלוק זה דהתוס' ז"ל בין פשע ללא פשע דא"כ הפושע גופיה העושה תשובה אמאי לא שבקינן ליה לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה כו'. לפענ"ד אעיקרא לא קשיא להאי קושיא כלל דאף ע"ג דזה הפושע בא לעשות תשובה אפ"ה מבעיא ליה לרב ביבי אם העמידו חכמים דבריהם בהאי איסורא דרדיית הפת שאפי' במי שהדביק פת בתנור בשבת וחזר בו ובא לעשות תשובה ולרדותה קודם שתאפה דאע"ג דמה"ט דפשע מעיקרא דא"א לו לאדם אחר שיחט' בשבילו כל לגבי הפושע גופיה ליכא למיסר מה"ט מ"מ אפשר דאף לגבי הפושע גופיה לא התירו משום דחכמים העמידו דבריהם בזה שלא להתיר איסור זה דרדיית הפת אפי' שיבא עי"כ לידי איסור סקילה ואי הוה הכי ממילא נמי דאחר אינו מותר לרדותה בשבילו מה"ט דחכמים העמידו דבריהם באיסור זה דרדיית הפת ולאו משום שזה פשע הוא דא"א לו לאדם אחר שירדנו בשבילו דגם אי לא הוה ה"ט דזה פשע לא הותר לאחרים דאפילו להמדביק גופיה לא התירו. או דילמא לא העמידו דבריהם באיסור זה ודוקא לאחר א"א לו שירדנו בשבילו משום שזה פשע אבל להמדביק גופיה התירו והתוס' ז"ל דכתבו לה"ט דפשע דמשו"ה הוא דאמר רב אשי וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך. היינו לפי מאי דאמר רב שילא דבעיית רב ביבי הוה אם התירו לאחרים ואתקיף ליה רב אשי וכי אומרים לו לאדם חטא כו' כלומר דאי אפשר כלל לומר דבעיית רב ביבי הוא אם התירו לאחרי' דפשיט' הוא דלאחרי' לא התירו משום דא"א לו לאדם אחר חטא כו' וכתבו התוס' דטעמא דפשיטא ליה לרב אשי הכי דא"א לומר דרב ביבי בעי אם התירו לאחרי' משו' דהא פשיטא דלא התירו דא"א לו לאדם חטא וכו' משום דזה פשע ולכן פשיטא דא"א לו לאדם אחר שיחטא בשבילו וע"כ דרב ביבי בעי אם התירו