גזע ישי קנד

רבנן לחנכו להקטן במצות ובכלל כל המצות הוה נמי האי מ"ע דתקיעת שופר הרי הוא כפירשו בפירוש באיסור שבות זה דתקיעת שופר דבמקום מצות חנוך לקטן שהגיע לחינוך לא גזרו ואסרו שבות זה דתקיעה. משא"כ בההיא דהדביק פת בתנור אע"ג דאיכא מצוה להציל לחבירו מן העביר' היינו כי יכול להצילו בלתי שיצטרך לחטוא הוא שום חטא אפי' שבות דרבנן. אבל אם יצטרך לעבור עבירה אפילו דרבנן כדי להציל את חבירו מן העבירה ליכא שום חיו' עליו להצילו אלא אדרבה איסורא עביד במה שעובר על שבות דרבנן בשביל להציל את חבירו מן העבי' דאע"ג דישראל ערבים זה בזה מ"מ יותר הוא מפסיד כשהוא עובר עביר' בהצלתו ממה שמרויח במה שלא תעשה העבירה ע"י חברו. זולתי אם תהיה העבירה שעושה חבירו שלא ע"י פשיעה לפי תי' אחד דהתוס' ז"ל דאז כיון דאיכא נמי מלבד חלק הזכות דהוא זוכה לעצמו במה שמצילו מצד הערבנות דהוא ערב דישראל ערבים זב"ז. גם כן זכות שהוא מזכה להציל לחבירו דמצוה איכא לזכותו ולהצילו כיון דלא פשע דאזי תרבה לו הזכייה שזוכה בהצלתו את חבירו יותר מההפסד שמפסיד כהחטא שחוטא בעבור הצלתו וע"כ אומרים לו עמוד וחטוא חטא קל כדי שיזכה חבירך באיסורא רבה. א"נ כשהיא מצוה רבה או מצוה דרבים לפי תי' האחר של התוס' דכיון דהוה בשביל שיזכה חברו במצוה רבה דהוה כמצו' דרבים גם איהו זכייתו רבה על ההפסד שיפסיד בחטאו חטא קל כדי שיזכה חברו במצוה דרבים דזכות דרבים גדול מאוד ולכן אומרים לו חטוא בשביל שיזכה חבירך במצוה רבה או דרבים. וכן כשבא לחבירו החטא ע"י כההיא דעירו' דניחא ליה לחבר דליעבד איסורא זוטא וכו' כפי תירוץ הראשון של התוס' כיון שע"י בא להע"ה העבירה כי מצילו שלא יחטא מרויח יותר מן ההפסד שיפסיד בהחטא שיחטא בעבור הצלתו באיסורא זוטא ולכן ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא זוטא כי היכי דלא לעביד הע"ה איסורא רבה וזה ברור ודלא כהרא"ם ז"ל דלחלק יצא בין הצלה לזכות. כנלע"ד ותו לא מידי

ע' אין אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך. היינו דוקא כשפשע חבירו כההיא דהדביק פת בתנור דפ"ק דשבת שפשע להדביק סמוך לחשיכה ואע"ג דהוי שוגג איבעי ליה לאסוקי אדעתיה. אבל כשלא פשע חבירו כההיא דחציו עבד דכופין את רבו לשחררו דהחציו עבד לא פשע וכן ההיא דר"א דשחרר עבדו כדי להשלימו לעשרה וההיא דעשה דהשלמה כדי שיזכה המחוסר כפורים לעשות פסחו. וכן ההיא דעירובין דלא פשע הע"ה אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך. כ"כ התוס' ז"ל לחד תירוצא בפ"ק דשבת ובעירובין דל"ב ע"ב ד"ה ולא ליעביד ע"ה כ"ו ובחגיגה דף ב' ע"ב ובגיטין דל"ח. וראיתי להר' הגדול מהרימ"ט ז"ל בחי' לפ"ק דשבת שכת' על האי חלוקא דחלקו התוספות בין פשע ללא פשע וז"ל ועוד פירשו התוספו' לשון אחר דדוקא היכא דפשע קאמר וכי אומרים וכו' משמע דטעמייהו דהיכ' דפשע א"א לאד' אחר חטא בשבילו אבל קשה פושע גופיה העושה תשו' אמאי לא שבקינן ליה לרדות קודם שיבא לידי איסור סקילה דאטו משום שפשע יוסיף על חטא' פשע מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום. וי"ל דכך הם דברי התוס' דדוקא היכא דפשע מעיקרא א"א לו לעשות איסור קל דמה מועיל בתקנתו דאכתי יש עליו עונש שמים על הפשיעה ואעפ"י שירדה סוף סוף איהו מיהת לאיסורא איתכוון דהו"ל כמי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועולה בידו בשר טלה וצריך כפרה כ כדאמרי' פ"ק דקידושין ואי משום גמר האפיה אינו נענש בב"ד של מעלה דאנוס הוא בכך וממילא נעשית א"ד ז"ל יע"ש. והנה מאי דכת' הר' ז"ל וי"ל דכך הם דברי התוספות דדוקא היכא דפשע מעיקרא א"א לו לעשות איסור קל כו' אין כונתו על עיקר דברי התוס' דכתבו לחלוק זה דפשע בהא דא"א לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך דכונתם דמשום שזה שהדביק פשע ואם יחטא חברו בשבילו אינו מועיל בתקנתו כו' דהא ודאי כי לגבי הא דא"א לו לאדם אחר עמוד וחטוא בשבילו דעליה אמרו התוספות לה"ט דפשע כוונתם דכשזה פשע מעיקרא אפילו שיהיה לו תועלת במה שיחטא זה האחר בשבילו דיצילו מלחטוא לעתיד אפ"ה כיון דתחלתו בפשיעה א"א לו לאדם אחר עמד וחטוא בשבילו כדי להצילו מהעבירה ועונשה דלעתיד וכדמפורש יוצא מדברי התוס' ז"ל במאי דהוקשה להם על חלוקם הלזה מהא דשרי בחציה שפחה לשחררה כשנהגו בה מנהג הפקר. אלא כונת הר' מהרימ"ט ז"ל דכך הם דברי התוס' לענין הפושע גופיה העוש' תשובה דבעי רב ביבי דהנה לפי טעם זה דכתבו התוס' דלהכי לאדם אחר א"א לו לחטוא בשבילו ולרדותה משום דפשע המדביק. א"כ גבי הפושע גופיה העושה תשובה דינא הוה דיהא שרי ליה לרדותה ומאי קא מבעיא ליה לרב ביבי אי שבקינן להמדביק גופיה לרדות' פשיטא דשבקינן ליה הגם דפשע מעיקרא כיון שעכשיו שב בתשובה ובעי לרדותה קודם שתאפה דאטו משום שפשע