גזע ישי קנא

למיחש לדידה מחללין וכו' ואע"ג דתנן האשה המקשה לילד מביאין סכין ומחתכין אותו אבר אבר יצא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש דאלמא מעיקרא לית ביה משום הצלת נפשות ותנן נמי גבי תינוק בן יום אחד ההורגו חייב ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא וקרא נמי כתי' דמשלם דמי ולדות אפ"ה לענין שמירת מצות מחללין עליו אמ' תורה חלל עליו שבת א' שמא ישמור שבתות הרבה הילכך אפי' בהצלת עובר פחות מבן מ' יום שאין בו חיות כלל מחללין כדעת בעל הלכות ז"ל א"ד ז"ל יע"ש. הנה שאפי' על עובר פחות מבן מ' יום שאין בו חיות כלל וליכא ביה משום טעמא דפקוח נפש והצלת נפשות מחללין עליו שבת מה"ט דחלל עליו שבת כנלע"ד ותו לא מידי

ס"ט אין אומרי' לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך. היינו דוקא לענין להציל חבירו מן העבירה הוא דא"א לו לאדם עמוד וחטא בשביל שיזכ' חבירך לפי שבמה שניצול חבירו מן העבירה אין אני קורא בו שהוא זוכה בשום מצוה גם הוא אינו נקרא זוכה בה וכיון דכי יחטא אינו זוכה הוא עצמו בשום מצוה אין לו לחטוא בשביל להציל חבירו מן העבירה. אבל כדי שיזכה חבירו בקיום מצוה אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך בקיום מצוה משום דכיון דחבירו זוכה ומקיים המצוה גם הוא עצמו זוכה בה במצוה זו שכל ישראל ערבים זה בזה כן מבואר יוצא מדברי הרא"ם ז"ל בחי' על הסמ"ג לה' שופר עלה ההיא דקטן אין מעכבין אותו מלתקוע שכת' וז"ל אבל סיפא דמיירי בלא הגיע לחנוך אין מעכבין דאין ב"ד מצווין להפרישו כיון שאינו בר חיובא אבל אין מתעסקין לתקוע בשבילו כיון דלית בהו משום קיום מצוה שהרי אין הגדולים מחוייבי' לחנכן במצות דאעפ"י שזוכין בזה התינוקות שמרגילין עצמם במצות מ"מ כיון שאין הגדולים מחוייבים לחנכם ואינם מקיימים בזה שום מצוה אסור דא"א לו לאדם חטא אפי' בחטא של שבות בשביל שיזכה חבירך דהא בשבת בפ"ק אמרו ברדיי' הפת שאינה אלא משו' שבות א"א לו לאדם חטא וכו' אבל בהגיע לחנוך שהוא מחוייב לחנכו במצות אינו נקרא חוטא באותה תקיעה שתקע בשבילו מאחר שהוא עצמו זוכה באותה תקיעה שמקיים בה מצות חנוך. אך קשה מההיא דפ"ק דשבת שלא התירו לו לרדות וכו' ואעפ"י שהוא עצמו זיכה בה כשמציל את חבירו מן העבירה שכל ישראל ערבים זה בזה ושמא יש לחלק בין זכות להצלה מן העבירה דלגבי התעסקות התקיעות שחבירו זוכה בה גם הוא זוכה בהן ולגבי רדיית הפת שחבירו נוצל מן העבירה ואין אני קור' בו שהוא זוכה בשום מצוה גם הוא אינו נק' זוכה בה א"ד ז"ל יע"ש. הנה שהוקשה לו על מאי דכת' בטעמא דמתעסקין לתקוע לקטן שהגיע לחינוך לפי שכיון שהוא עצמו זוכה באותה תקיעה שמקיי' בה מצות חינוך אינו נק' חוטא באותה תקיעה. מההיא דרדיית הפת דפ"ק דשבת דלא התירו לו לרדותה בשביל שיזכה חבירו ואעפ"י שהוא עצמו זוכה בה כשמציל את חבירו מן העבירה שכל ישראל ערבים זב"ז ותירץ דשמא יש לחלק בין זכות להצלה וכו'. אשר מדבריו אלה מבואר יוצא דכדי שיזכה חבירו בקיום מצות עשה אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך דכיון דבחטא זה חבירו זוכה בקיום מצוה גם הוא זוכה במצוה ההיא ולאו חוטא הוא ואף דליכא לה"ט דאיהו מחייב לחנכו כדאיכא גבי מתעסק לתקוע לקטן שהרי לדבריו ברדיית הפת דא"א לו לרדותה אינו אלא מפני דהוא להצילו מן העבירה ואין אני קורא בו שהוא זוכה בשום מצוה גם הוא אינו נק' זוכה. אבל אי הוה התם במה שזה ירדה הפת יזכה חבירו בקיום שום מצוה גם הוא היה זוכה בה והיה מותר לו לרדותה בשביל שיזכה חבירו כיון דגם הוא יזכה במצוה ההיא וא"כ הרי מבואר מדבריו דאם במה שזה יחטא יקיים חבירו שום מצוה אומרים לו חטא בשביל שיזכה חבירך משום דגם איהו עצמו זוכה בה

והנה הרב נחפה בכסף ז"ל בחי' על הרא"ם דקפ"ב סע"ג כתב לתרץ עיקר קושית הרא"ם זל מההיא דרדיית הפת שני תירוצים והתי' הראשון כתבתיו לעיל סי' ס"ו יע"ש מה שכתבתי על דבריו. ותירוצו השני הוא במ"ש התוס' דדוקא היכא דפשע וכו' ה"נ נאמ' לחלק כין הא דמתעסק לההיא דשבת דדוקא בההיא דשבת שפשע א"א לאדם חטוא אע"פ שזוכה שמציל לחבירו אבל בהא דמתעסק עם קטן שהגיע לחנוך דלא פשע הקטן ולא מיקרי חוטא כמ"ש הרא"ם ז"ל וכו' והכי עדיפ' לי הך תירוצא מתירוץ הרא"ם דקשיא לי תרתי חדא דהרי בשבת אמרו א"א וכו' בשביל שיזכה חבירך הרי דקרו לחבירו זוכה וה"ק הרא"ם שאין אני קור' בו זוכה ועוד שהרי אמרו בש"ס דישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה ואוקמוה כשבאת עבירה לידו ופירש והא דרדיית הפת הוה ליה באת עבירה לידו ובא חבירו ומצילו הימנה דהו"ל כזוכה במצוה ועושה אותה וא"כ גם חבירו נק' זוכה בה ויש ליישב בדוחק א"ד ז"ל י"עש ולענ"ד בהורמנותיה דמר אמינא דהאי תירוצא דתריץ מר כמ"ש התוס' לחלק בין פשע ללא פשע לאו תירוצא