גזע ישי קמט

כדי להצילו מהמרת הדת דגרע מאם מת כי אם מת ניהו דאינו מקיים מ"ע דשמירת שבת הנה גם כן אינו עובר על חלולו אבל אם המיר דתו לא זו בלבד דאינו תו בשמירת שבת אלא עובר על חלולו בקום עשה בידים וכיון דגם מאי דהותר פקוח נפש אפי' לקטן בן יומו לחלל עליו שבת אינו אלא מה"ט דכדי שיחיה ויקיים המצות וישמור שבתות הרבה. אם כן מינה נמי לענין להצילו מהמרה שרי מה"ט ועיין בתוספתא ספי"ז דשבת וא"כ אמאי צדד הרב ז"ל ואמר או דילמא מידי דהוה אפקוח נפש שמחללין על הקטן דאומרים חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה ה"נ כן ואסיק בצ"ע הא נראה ודאי דה"נ כן דזיל בתר טעמא. והנה הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' ממרים הלכה ד' כתב ויש לב"ד לעקור אף דברים אלו לפי שעה וכו שאפי' ד"ת יש לכל ב"ד לעקרו הוראת שעה וכו' וכן אם ראו לפי שעה לבטל מ"ע או לעבור על מצות ל"ת כדי להחזיר רבים לדת או להציל רבים מישראל מלהכשל בדברים אחרים עושין לפי מה שצריכה השעה כשם שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו כך ב"ד מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו כדרך שאמרו חכמים הראשונים חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שהביא הרמב"ם ז"ל ראיה דהב"ד מורים לעבור על קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו כל המצות מהא דאמרו חלל עליו שבת אחד וכו'. והשתא אם איתא דיש לחלק בין חלול שבת בעבור הצלה מהעבירות לחלול שבת בשביל פקוח נפש מאי מייתי הרמב"ם ז"ל לב"ד דיש להם להורות לעבור על קצ' מצות כדי שיתקיימו מהא דאמרו חלל עליו שבת אחד וכו' הא חכמים הראשונים ז"ל כי אמרו חלל עליו שבת אחד וכו' היינו גבי פקוח נפש אלא מוכח דהאי טעמא דחלל עליו שבת אחד וכו' אע"ג דעקרו נאמר גבי הצלה דפקוח נפש מ"מ כיון דמה"ט דחלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה הוא דנתן לחלל עליו השבת מינה נמי לענין להציל מלעבור על העבירות אף בליכא פקוח נפש אמרי' חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה ולכן מייתי הרמב"ם זל ראיה לב"ד המורים לפי שעה לעבור על קצת מצות כדי להחזיר רבים לדת וכו' מהא דאמרו חלל עליו שבת אחד וכו'. והנה כי כן ה"נ לענין קטן להצילו מהמרת הדת כיון דגבי להצילו בפקוח נפש אמרו חלל עליו שבת אחד וכו' אף שלעת עתה הוא קטן כן יומו ואינו בר חיובא במצות כלל אלא כדי שישמור שבתות הרב' כשיגדיל ה"נ מה"ט גופיה נתן להצילו מהמרת הדת בחלול שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה לכשיגדיל ועוד דהמרתו הדת רע לו ממות דעובר על חלול שבתות וי"ט ועל שאר כל העבירות שבתורה בקום עשה וכאמור

ונלע"ד עוד להכריח דגם להציל קטן מהמרת הדת אומרים לו לאדם חלל עליו שבת אחד כדי שיזכ' הקטן וישמור שבתות הרב' לכשיגדיל מהא דאיתא ביומא דפ"ה ע"ב מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת וכו' נענה ר"א ואמר ומה מילה שהיא אחד מרמ"ח אברים שבאדם דוחה את השבת ק"ו לכל גופו שדוחה את השבת ופרש"י ומה מילה שהוא תקון אחד מאבריו של אדם לפי שחייבין עליה כרת לאחר זמן כך שנויה בתוספתא דשבת ע"כ. והכי איתא בתוספתא ספי"ו דשבת ר"א אומר מילה דוחין עליה את השבת מפני מה מפני שחייבין עליה כרת לאחר זמן והרי דברים ק"ו אם על אבר אחר ממנו דוחה שבת דין הוא שידחה השבת על כולו אמרו לו ממקום שבאת מה להלן ודאי ולא ספק אף כאן ודאי ולא ספק ע"כ. והני מילי דר"א דקאמ' מילה דוחין עליה שבת מפני מה מפני שחייבין עליה כרת לאחר זמן צריכין ביאור. והנה הרב מהר"ם ן' חביב ז"ל בס' יום תרועה בחי' ליומא לדפ"ה כתב ומ"מ יש לי גמגום על ק"ו זה דר"א מכח דהמילה היא באבר אחד ופקוח נפש הוא בכל הגוף ולא ידעתי למה קרא את המילה אבר אחד והלא אם לא ימול ויתחייב כרת לאחר זמן הוא מת בכרת והמיתה היא בכל הגוף ופקוח נפש הוי דיש לו מכה גדולה באבר אחד ואם לא יעשו לו רפואה באותו שבת ימות וא"כ למה המילה קרי לה אבר אחד והחולי קרי ליה כל הגוף א"ד ז"ל יע"ש. אשר מדבריו אלה מבואר דהוא הבין כונת דברי ר"א במאי דאמר מפני שחייבין עליו כרת לאחר זמן דכיון דלכשיגדיל ולא ימול עצמו מיד כשיגיע לכלל חיוב עונשין יתחייב כרת וימות מיתת כרת בקצור שנים ולכן כדי להצילו מהמיתה העתידה לבא עליו לאחר זמן דהיינו לאחד שיגדיל ויבא לידי חיוב מילה ולא ימול עצמו דוחין עליו שבת עכשיו ומלין אותו הן בעודנו קטן בן ח' ימים והיינו דכת' הרב ז"ל דיש לו גמגום על ק"ו זה דר"א דלא ידע למה קרא את המילה אבר אחד וכו'. ולדידי אי אפשר ומר כונה זו בדברי ר"א דאם כונת ר"א הכי הוה כדסבר הרב ז"ל נמצינו למדין מהני מילי דר"א דכי הגדיל הקטן ולא מל עצמו נתחייב מיד הן בעודנו חי חיוב כרת ומת מיתת כרת ואלו הרמב"ם זל כתב פ"א דה' מילה הלכה ב' דאינו מת מיתת כרת כי אין חיוב כרת בא עליו עד אחר שימות ולא