גזע ישי קמח

חבירו במצוה רבה אומרים לו לאדם עמוד וחטוא וכו' וכמ"ש התוס' ז"ל וכ"ש לעבור על איסו' תחומין דליכא אלא איסור לאו או עשה כדי שיזכה חבירו ולא לעביד האי איסורא רבה דע"ז דאין לך עבירה ג גדולה וחמורה מעבירה זו דע"ז. אלא דמדברי הר' מג"א ז"ל משמע דאפי' בחילול שבת דאיסו' תחומין א"א לו לאדם חטוא כדי להציל חבירו מעביר' עז פעם אחד שהרי מרן ז"ל בש"ע כת' וז"ל מי ששלחו לו שהוציאו בתו בשבת להוציאה מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה ויצא אפי' חוץ לג' פרסאות ואי לא בעי כייפינן ליה ע"כ וכת' ע"ז הר' מג"א ז"ל חוץ לג' פרסאות אפי' למ"ד דהוי דאורייתא שרי דלגבי שלא תמר כו' ב"י וא"כ אם רוצים לאנסה לעבירה אחרת אפי' לעע"ז פעם אחד אין מחללין עליה שבת במלאכה דאוריי' דמחלל שבת כעע"ז כו'. וכיון דמרן ז"ל בש"ע באיסור חלול שבת דתחומין מיירי ועליה קאמר הר' מג"א ז"ל לדבריו אלו מוכח דאפי' להאי איסו' חלול שבת דתחומין די"ג מיל דהתיר מרן קאמר הר' מג"א דדוקא בכה"ג דהיא תמיר ותעביד כל ימיה חלול שבת הוא דאומרים לו לאדם לחלל שבת אפי' בתחומין די"ב מיל אבל אם רוצים לאנסה לעבירה אחרת אפילו לעע"ז פעם אחת אין מחללין עליה שבת באיסור תחומין די"ג מיל דאורייתא. ומיהו ממאי דכת' הר' מג"א ז"ל אין מחללין עליה שבת במלאכה דאורייתא אפשר דלהכי הוא דדקדק לומר במלאכה דאורייתא לאפוקי איסור תחומין אפי' די"ג מיל כיון דלאו איסור מלאכה הוה וליכא אלא איסור לאו מחללין בשביל הצלת חבירו מלעע"ז אפי' פעם אחד. ומיהו כיון דכל הטעם אינו אלא מפני דמחלל שבת כעע"ז כמ"ש הר' מג"א זל נראה דאפי' לחלל שבת באיסור לאו דתחומין כדי להציל חבירו מע"ז פעם אחד לא מחללינן דנראה כי גם הילול שבת בלאו דתחומין נמי כעע"ז הוא ואמינא לה מהא דאמרי' פ"ק דיבמות ד"ו ריש ע"א על לאו דמחמר דשאני לאוי דשבת דחמירי ופיר' רש"י ז"ל ד"ה וכי תימא שאני לאוי דשבת דחמירי דקי"ל עירובין דס"ט מחלל שבת כעע"ז ומשו"ה אפילו לאו גרידא לא דחי ומנייהו לא גמרינן ע"כ יע"ש. אשר מוכח מזה דאפי' חלול שבת בלאו דמחמד דליכא איסור סקילה וחטאת רק לאו גרידא הוה כעע"ז. ומינה נמי למחלל שבת באיסור תחומי רי"ג מיל למ"ד דהוא בלאו דאורייתא דהוא כעע"ז וכיון דהוא כעע"ז אין מחללין שבת אפי' באיסור תחומין כדי להציל לחבירו מלעע"ז פ"א

ועל דברי מרן ז"ל שכת' בש"ע ויצא אפי' חוץ לג' פרסאות. אני תמה דהנה לפי מאי דאמר מר טעמא דהאי שריותא דחלול שבת כדי להציל בתו שלא תמיר אפילו בדברים האסורים מ התורה דלגבי שלא תמיר ותעבור כל ימיה חלול שבת אמרי' איסורא זוטא הוי. אתה למד למוד מפורש לפי האי טעמא דלא זו בלבד דלחלל שבת באיסור דתחומין אפי' די"ג מיל דליכא אלא איסו' לאו אלא אפי' לחלל שבת במלאכה גמורה דאוריי' דיש בה איסור סקילה נמי שרי ומצוה לחללו. וא"כ אמאי כת' בשולחנו הטהור כי אם ההתר דיציאת חוץ לתחום והכי אמר מר ויצא אפי' חוץ לג' פרס' למימרא דאע"פ דג' פרסאות דאורייתא אפ"ה שרי ליה לצאת. והשתא מאי אירייא יציאת חוץ לג' פרסאות הא אפי' לחלל שבת במלאכה גמור' דאית בה חיוב סקילה נמי שרי ואמאי כת' ויצא אפילו חוץ לג"פ והו"ל למימר דעדיפא מינה דאפילו אם יצטרך לחלל שבת במלאכה גמורה דאיסורי סקילה נמי שרי ויש ליישב קצת. ועיין מ"ש הלבוש ס"ס ש"ו וסי' שכ"ח סעי' י"ב כי לפי דבריו אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בחלול שבת כדי להציל חבירו מעבירת ע"ז אפי' דפעם אחת כל שאינו יכול להציל הוא את עצמו אבל אם הוא יכול להציל את עצמו אלא שחושש שמא יתפתה אין אומרים לו לאדם חטא בחלול שבת להצילו לחבירו מעע"ז יע"ש. אלא שיש להשיב על עיקר דבריו וטעמו ועמדתי על דבריו במקום אחר ואין כאן מקום להאריך

ס"ח אין אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שיזכה חבירך. כבר כתבנו לעיל בסי' הקודם דכדי שיזכה חבירו במצוה רבה כפ"ו אומרים לו לאדם חטא כו' וכן נמי אומרי' לו לאדם עמוד וחלל שבת כדי להציל לחבירו מהמרת הדת וכמ"ש מר"ן ז"ל בב"י ובש"ע ככל האמו' שם

ונסתפק הרב מג"א ז"ל סימן ש"ו סקכ"ט כשזה שאונסין אותו להמיר הדת הוא קטן אם יעשה הגדול חטא בשביל שיזכה הקטן דהא אין מצווין להפרישו או דילמא מידי דהוה אפקוח נפש שמחללין על הקטן דאומרים חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה ה"נ כן והניחו בצ"ע יע"ש

ולפענ"ד תמיהא לי לפום ריהט' על עיקר האי ספיקא דהר' מג"א זל דאמאי הצריכו עיון דנראה כי מהאי טעמא דאומרי' גבי פקוח נפש אפ' על קטן בן יומו חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה כדאיתא בשבת דקנ"א ע"ב כ"ש דהותר מה"ט לחלל שבת על קטן