גזע ישי קמז

גופיה עשה מצוה בכך שהשלים המנין והאי חלוקא דמצוה רבה שאני למדוהו שם מההיא דפסחים דנ"ט דדחו כהנים עשה דהשלמ' כדי שיקיים הישראל מ"ע דפסח שיש בו כרת יע"ש. אמנם הרשב"א ז"ל בתשו' הביאה מרן ז"ל בב"י א"ח סס"י ש"ו נראה דלא ס"ל לחלק בין מצוה דלאו רבה למצוה רבה. אלא אף בשביל שיזכה חבירך במצוה רבה א"א לאדם עמוד וחטא כו' שהשיב לל"ו שאלו על אחד ששלחו לו בשבת שהוציאו בתו בחזקה מביתו ע"י ישראל מומר להוציא' מכלל ישראל אם ישים לדרך פעמיו בשבת פן יפחידוה להמר אם מותר לילך חוץ לג' פרסאות למ"ד דתחו' י"ג פרסאו' דאורייתא ואפי' להביא חותם מצד המלכות מי דחינן מספק זו את השבת כד כדדחינן בספק נפשות. והשיב ע"ז הרשב"א ז"ל הדבר צריך תלמוד ומ"מ כך דעתי נוטה שאין דוחין שבת על הצלה מהעבירות לפי שאמרו א"א לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך ואפילו איסורא זוטא לא שרינן ליה כדי להציל חבירו מאיסו' רבה דע"כ לא אמרינן בפרק בכל מערבין ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא זוטא כו' אלא כשאותו איסור בא לע"ה ע"י חבר אבל בענין אחר לא כדמוכח פ"ק דשבת בבעיא דהדביק פת בתנור ועוד צריך תלמוד עד שיעמד הדבר על בוריו עכ"ל והרב"י ז"ל כת' על דברי הרשב"א ז"ל אלו מ"ש התוס' לחלק בין מצוה רבה למצוה אחרת וכן בין היכא דחבירו זה שבא לידי עבירה פשע להיכ' דלא פשע וכת' והשתא אם לתירוצא דמצוה רבה הדבר ברור שאין לך מצוה רבה מלהצילה שלא יפחידוה עד שתמיר ואם לתירוצא דמחלק בין פשע ללא פשע ה"נ לא פשעה והילכך לחלל עליה שבת לפקח עליה שרי ומצוה נמי איכא ואי לא בעי למעבד כייפינן ליה כדאשכחן במי שחציו עבד שכופין את רבו כדי שלא יתבטל ממצות פ"ו כי רבה היא ואפילו לחלל שבת בדברים האסורי' מן התורה נראה דשפיר דמי דלגבי שלא תמיר ותעבור כל ימיה חילול שבת אמרי' איסורא זוטא הוי א"ד ז"ל יע"ש. וכן פס' בשולחנו הטהור שם

והנה ממאי דסיים מרן ז"ל מלתא בטעמא דלגבי שלא תמיר ותעבור כל ימיה חלול. שבת אמרי' דחילול שבת של זה איסורא זוטא הוי. מוכח דדוקא לחלל שבת כדי להציל לזה מהמרה דישאר לעולם בהמרתו. אבל אם אונסים לאחד שיעבוד ע"ז פעם אחת בלבד אין אומרים לו לאדם חטא בחלול שבת כדי שיזכה זה וינצל מעבירה גדולה דע"ז וכ"כ הר' מג"א ז"ל שם סקכ"ט דע"כ לא התיר מרן ז"ל אלא דוקא בנדון זה דהחששה היא שמא תמיר דתה ונמצא כל ימיה בחלול שבת ועובר על כל התורה כולה דכה"ג דוקא אומרים לאדם חטא בשבת אחד כדי לזכות לחבירו שישמו' שבתות הרבה אבל אם רוצים לאנוס נפש אחד מישראל שתעבור עבירה אחת ואפי' לעבוד ע"ז פעם אחת אין אומרים לאדם חטא בחלול שבת כדי שיזכ' חבירך ולא יחטא שהרי אמרו המחלל שבת כאילו עע"ז כדאיתא בעירובין דס"ח ועיין בחולין ד"ה ברש"י ד"ה האי תנא בו' ומה"ט כת' הר' המפה בסימן שכ"ח סעיף י' דמי שרוצין לאונסו שיעבור עבירה גדולה אין מחללין עליו את השבת כדי להצילו כלו' דדוקא בבאים לאנסו שיעבוד פעם אחד א"ד ז"ל יע"ש. ומאי דכת' הר' ז"ל טעמו ונמוקו עמו שהרי אמרו המחלל שבת כאילו עע"ז כו' לענ"ד אין זה בנותן טעם דאע"ג דהכי אמרו ז"ל מ"מ לענין עע"ז באונס קי"ל דיהרג ואל יעבור ואילו גבי חלול שבת יעבור ואל יהרג א"כ הרי מבואר דעע"ז אפי' פעם אחת חמיר מחלול שבת. וא"כ י"ל דאפי' באנסו לנפש אחד שיעבוד ע"ז פעם אחד אומרים לו לזה שיחטא בחלול שבת דהוה איסורא זוטא דהוה מעברות דיעבור ואל יהרג כדי שיזכה חבירו ולא יחטא חטאה גדולה דע"ז דהיא חמורה דיהרג בה ואל יעבוד אלא שמדברי מרן ז"ל בב"י מוכח כדברי הרב מג"א ז"ל דבשביל ע"ז פעם אחת א"א לו לאדם חטא בחלול שבת כדי להציל לזה מלעבוד עז פעם אחד כאמור לעיל

ואני מסתפק לפי מאי דמוכח מדברי מרן ז"ל וכ"כ הר' מג"א ז"ל דבשביל עע"ז פעם אחד אין אומרים לו לזה חטוא בחלול שבת להצילו לחבירו מעבירת ע"ז דפעם אחת כנז'. אם היינו דוקא לחטוא בחלול שבת דמלאכה גמורה דיש בו חיוב חטאת וסקילה א"א לו לאדם לחטוא בו. אבל לחטוא באיסור תחומין אפי' די"ג מיל למ"ד דהוא דאורייתא כיון דליכא באיסור. חלול שבת זה רק איסור לאו או עשה הו"ל איסור ע"ז דזה איסור' רבה ואומרים לו לאדם חטא איסור' זוטא דתחומין כדי שיזכה חברו וינצל מעבירה רבה. דע"ז. או דילמא בשום איסור דחלול שבת אפי' דתחומין אף ע"ג דליכא אלא איסור לאו בלבד אין אומרים לו לאדם חטא באיסור חלול שבת דתחומין. בשביל שיזכה חבירך וינצל מאיסור חמור דע"ז פעם אחד ולפום ריהטא נר' דבחילול שבת דאיסור תחומין כיון דליכא רק איסור לאו או עשה כל לגבי הצלת חבירו מאיסורא רבה דע"ז הו"ל כעשה דהשלמה דעובר הכהן כדי שיזכה המחוסר כפורים לעשה דק"פ דיש בו כרת משום דהו"ל מצוה רבה וכל כדי שיזכה