גזע ישי קמו

התירו לו לרדות אעפ"י שאין איסורו אלא משום שבות ואעפ"י שהוא עצמו זוכה בה כשמציל את חבירו מן העבירה וכל ישראל ערבים זה בזה ושמא יש לחלק בין זכות להצלה כו'. וכת' על דבריו אלה הר' נחפה בכסף ז"ל ומה שהקשה מפ"ק דשבת נלע"ד לתרץ ע"פ דברי ריב"א שכת' בד"ה וכי אומרי' וכו' וז"ל ואמר ריב"א דאפי' כו' דהתם עדין לא נעשה האיסו' כו' אבל הכא המעשה של איסו' כבר נעשה וכו' יע"ש ועפ"ז יתייש' קושית הרא"ם ג"כ דשאני ההיא דשבת שכבר נעשה האיסור ולכן א"א לו חטא אעפ"י שזוכה להציל חבירו לפי שהאיסור כבר נעשה ואינה אלא הצלה פורתא אבל הכא שזוכ' לקטן זכיה גמורה ולא נעשה איסור אינו נקר' חוטא כיון שהוא עצמו זוכה א"ד ז"ל יע"ש. ואני תמה על הר' ז"ל דאיך ע"פ דברי ריב"א יתיישב קושי' הרא"ם ג"כ. הא דברי ריב"א ז"ל לא נאמרו אלא למאי דלא פשיט רב ביבי בעייתו אם התירו לו להמדביק עצמו לרדותה מההיא דאמרי' בעירובין דניח' ליה לחבר דליעבד איסורא זוטא ולא לעביד ע"ה איסור' רבה דכיון דהתם מפני מה שע"י החבר בא האיסו' להע"ה הותר להחבר למעבד איסורא זוטא כ"ש הכא דהותר להמדביק גופיה למעבד איסורא זוטא כדי להציל עצמו מאיסורא רבא. ולזה כת' רי"בא דלא מצי למפשט מהתם משום דשאני התם דעדיין לא נעשה האיסו' כו' כלומ' ולהכי מפני שע"י בא האיסו' להע"ה הותר לו למעבד איסור' זוטא דלא לעביד הע"ה איסור' דבא על ידו אבל הכא המעש' של איסו' כבר נעשה כו'. וא"כ הרי מוכח מדברי התוס' במה שתירצו לקושייתם ומה שסיימו במאי דאמר ריב"א ז"ל דדוקא לגבי העושה האיסו' גופיה הוא דאיכא למימר להאי חלוקא דאמר ריב"א ז"ל. אמנם לשיעשה חבירו איסורא זוטא בשביל שיזכה חבירו וינצל מאיסורא רבה ליכא לחלק חלוק זה אלא אפילו שעדיין לא התחיל זה באיסור אין אומרי' לו לחבירו חטא חטא קל כדי שלא יתחיל זה איסורא רבה. ואי לאו משום דאיכא התם בההיא דעירובין דניחא ליה לחבר למיעבד איסורא זוטא כו' להאי טעמא שכתבו התוס' בתירוצם דע"י החבר בא הע"ה לידי האיסו' לא היה מותר להחבר למעבד איסורא זוטא כדי להציל להע"ה מלהתחיל לעשות איסורא רבה והיינו דלא תירוצו התוס' ז"ל לעקר קושייתם על הא דאמר רב אשי דאין אומרים לו לאדם חטא כו' מההיא דעירובין דניחא ליה לחבר כו' דשאני התם דעדין לא נעשה האיסור כו' ורב אשי לא אמרי דא"א כו' אלא בכה"ג דהדביק פת בתנור דהמעשה של איסו' כבר נעשה כו' אלא תירצו דהתם ע"י החבר בא הע"ה לידי האיסור וסיימו ואמר ריב"א דאפי' להמדביק עצמו כו' והיינו משום דדוקא לגבי המדביק עצמו הוא דיש לחלק להאי חלוקא דאמ' ריב"א ז"ל אבל לענין דאין אומ' לו לחבירו עמוד וחטא דאמר רב אשי ליכא לחלק חלוק זה באופן דמאי דמייתי הר' ז"ל מדברי רי"בא ז"ל לענין לומר לחבירו עמוד וחטא כדי שיזכה חבירך אחר המחילה רבא דנראה דלא דק בזה כי מדברי התוס' ודברי ריבא ז"ל מוכח להדיא דלענין דא"א לו לאדם עמוד וחטא בשביל שיזכה חבירך ליכא למימר לחלוק זה. איברא דבחי' הר' המאירי לשבת הקשה עליה דר' אשי דאמ' דא"א לו לאדם חטא כו' מההיא דעירובין כדהקשו התוספות ז"ל וכת' בשם חכמי הצרפתים שתירצו כהתירוצא קמא דהתוס' הנז' וכת' עוד תירוץ אחר בשם חכמי לוניל אכתבנו לקמן סי' ע"ג ושוב כת' דיש מתרצי' שזו שהתירו בעירובין דוקא כשלא התחיל הע"ה באיסור אבל זה שהתחיל באיסו' אין מתירים לו לעשות בשבילו אף איסור קל אבל לעצמו מיהא התירו כל איסו' סופרים שלא יבא לידי איסו' תורה א"ד ז"ל יע"ש. הנה דיש מתרצים לעיקר הקושיא דתוס' ומחלקים להאי חלוקא דאמר מר הר' נחפה בכסף ז"ל. ומ"מ התוס' נראה ודאי דלא ס"ל לחלק להאי חלוקא ודלא כהר' ז"ל דלמד לומר לחלוק זה מדברי התוס' בשם ריב"א ז"ל וכאמו' ומדובר. ולעיק' קושיי' הרא"ם ז"ל עיין מה שכתבתי לקמן סי' ס"ט בס"ד

ס"ז אין אומרים לו לאדם עמוד וחטא ב בשביל שיזכה חבירך. היינו דוקא בשביל שיזכה חבירו במצוה דלאו מצוה רבה היא הוא דא"א לו לאדם חטא וכו'. אבל בשביל שיזכה חבירו במצוה רבה כמצוה פ"ו וכן בשביל מצוה דרבים יזכו בה אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך במצוה ה רבה או בשביל שיזכו הרבים במצוה דרבים. כ"כ התוס' ז"ל בשבת שם על מאי דהוקשה להם עלה דא"א לו לאדם חטא כו' מהא דתנן בפרק השולח דמ"א ב' מי שחציו עבד וחציו בן חורון כופין את רבו ועושה אותו בן חורין ואע"ג דאמר ר"י כל המשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו שאני פ"ו דמצוה רבה היא כדמשני התם בר"א שנכנס לב"ה ולא מצא שם עשרה ושחרר את עבדו והשלימו לעשרה מצוה דרבים שאני א"ד ז"ל יע"ש וכ"כ בפסחים דפ"ח ע"ב ובגיטין דל"ח ע"א ד"ה כל המשחרר עבדו כו'. וכ"כ עוד בבתרא די"ג ע"א ד"ה כופין את רבו אלא דשם כתבו דהא דר"א דשחרר עבדו והשלימו לעשרה משום דהתם ר"א