גזע ישי קמה

כב"ה וב"ש במקום ב"ה אינה משנה אפילו כדי להחמי' על עצמו עובר ע"ד חכמים חשיב. אמנם במי שעובר עבירה דרבנן כדי להציל את חבירו מעשיית עבירה דאורייתא אף שהיא בשוגג גם מה שעובר זה העבירה דרבנן במזיד לאו עביר' רבנן במזיד חשיבה אלא כשוגג הוה וגם פחות משוגג וקרוב לאנוס תחשב כיון שכל כוונתו בעשייתו העבירה דרבנן אינו אלא כדי לזכות לחבירו ולהצילו ממעשה עבירה בשוגג בדאורייתא. ושפיר איכא ריוח טפי במה שמזכה לזה שמצילו מעשיית עביר' בשוגג מההפסד שיש במה שעובר עבירה דרבנן במזיד. באופן דהדבר פשוט וברור דליתא להאי חלוקא דאמ' מר הר' משפטי שמואל ז"ל ואין צורך להאריך עוד בזה

ס"ה אין אומרים לו לאדם עמוד וחט' בשביל שיזכה חבירך. היינו דוקא כשאין החטא בא לחברו על ידו כההיא דהדביק פת בתנור אבל אם החטא יבא לחבירו על ידו דהוא ה גורם לחבירו שיחטא כההיא דעירובין דל"ב דחבר שאומ' לו לע"ה צא ולוקט תאנים מתאנתי. אומרים לו לחבר שיחטא ויתרום שלא מן המוקף כדי שיזכה חבירו הע"ה שלא יאכל שלא מן המעושר. כ"כ התוס' ז"ל בשבת דף ד' ע"א ד"ה וכי אומרים לו לאדם וכו' בתירוצא קמא למאי דהוקשה להו עלה הא דא"א לו לאדם חטא כו' מהא דאמר רבי בעירובין דל"ב ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא זוטא ולא ליעביד ע"ה איסורא רבה יע"ש שסיימו ואמר ריב"א דאפילו למדביק עצמו אין לפשו' משם להתיר דהתם עדין לא נעשה האיסור ומוטב שיעש' איסור קל ולא יעשה איסו' חמו' על ידו אבל הכא המעשה של איסור כבר נעשה וממילא יגמר לא יעשה אפילו איסור קל בידים יע"ש ובחי' הרשב"א ז"ל לשבת שם

ויש להסתפק לפי מאי דמסיק הש"ס דלמדביק עצמו התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה. אלמא דגבי עצמו אפילו שהמעשה של איסור כבר נעשה וממילא יגמר התירו לו לעשות איסור קל בידים כדי שלא יגמר האיסו' חמור ממילא. אם גם לחבירו הותר לו לעבור על איסור קל בידים כדי שלא יעשה זה האחר איסו' חמו' על ידו ואפילו שזה האחר כבר התחיל במעשה האיסו' ונגמר ממילא כעין הא דהדביק פת בתנור בשבת. מי אמרי' דכי היכי דהתירו לדידיה גופיה לחטא בידים כדי שלא יגמר האיסור החמור שהתחיל ה"נ הותר לחבירו לעשות איסור בידים כדי שלא יגמר איסורו של זה שבא לו על ידו דכיון דעל ידו בא לו האיסור כאילו איהו גופיה עביד להאי איסור' דמי ושרי ליה לעשות איסו' קל בידים כדי שלא יגמר האיסור דהתחיל עשוהו חבירו על ידו. או דילמא דוקא להעושה האיסור גופיה הוא דהתירו אפילו בכה"ג דהאיסור יגמר ממילא אבל שחבירו יעשה האיסור קל בידים כדי שלא יגמר האיסור החמור שהתחיל חבירו על ידו לא התירו דאע"ג דהאיסו' החמור שהתחיל חבירו על ידו של זה נעשה מ"מ לאו כעשה איהו גופיה להאי איסורא חמירא חשיב כדי להתיר לו מפני כך לעשות איסור קל בידים כדי שלא יגמר האיסו' החמור שהתחיל בו חבירו. ונלע"ד דגם לחבירו אומרים לו חטא בכה"ג משום דאף דחבירו הוא שהתחיל במעשה האיסור מ"מ כיון דעל ידו הוא שבא לידי מעשה איסור זה יש לו גם כן חלק במעשה האיסור וכי חוטא בחטא קל כדי שלא יגמר האיסו' ההוא שהתחיל חבירו ע"י גם איהו זוכה שינצל מחלקו שיש לו במעשה האיסור ההוא שהתחיל חבירו וא"א לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו אמר רב אשי אבל בשגם הוא זוכה אומרים לו חטא בשביל שתזכה אתה וחבירך כנלע"ד לפום ריהטא. ועיין להר' המאירי ז"ל לשבת שכת' תירצו חכמי הצרפ' שלא נאמר שם אלא מפני שאם יחטא ע"ה נמצא חבר גורם לו אבל בזו שאינו גורם לא התירו וחכמי הדורות מוסיפי' בתירוץ זה שאף החבר אלו יחטא ע"ה נמצא הוא נותן מכשול ויש לו חלק כעבורה יע"ש. הנה שכת' שחכמי הדורות מוסיפי' לומ' בתירוץ זה שאף החבר במה שהוא נותן מכשול לפני הע"ה יש לו חלק כהעבירה. וכיון שכן נראה דאף בשזה התחיל בהעבירה הותר לזה לעשות איסור קל בידים כדי שלא תגמר העברה דיזכה גם הוא בזה וכדכתי'

ס"ו אין אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שיזכה חבירך. היינו דוקא בשכבר התחיל חבירו באיסור כה"ג דשבת דהדביק הפת בתנור שכבר נעשה האיסור ולכן אין אומרים לו חטא אעפ"י שזוכה להציל חבירו לפי שהאיסו' כבר נעשה ואינה אלא הצלה פורתא אבל היכא שזוכה לחבירו זכיה גמורה ולא נעשה האיסור אינו נקרא חוטא כיון שהוא עצמו זוכה להציל חבירו מן העביר' כ"כ הר' נחפה בכסף ז"ל בנימוקיו על חי' הרא"ם שעל הסמ"ג לה' שופר דקפ"ב ע"ג על מה שכת' הרא"ם ז"ל דבקטן שהגיע לחנוך מתעסקין עמו לתקוע לו בשבת דכיון שהוא מחויי' לחנכו במצות אינו נקרא חוטא באותה תקיעה שתקע בשביל מאחר שהוא עצמו זוכה באותה תקיעה שמקיים בו מצות חנוך. אך קשה מההיא דפ"ק דשבת שלא