גזע ישי קמד

מלאוכלו מפני רוע מראיתו וכמעט היה נפשו קצה ממנו וע"י צביעתו נתקן וחזר ונראה טוב למאכל וכי תאוה הוא לעינים ואיכא משום איסור מתקן בשבת. כן נראה לפום ריהטא

אמנם אכתי אפשר לצדד ולומר דבנ"ד לכ"ע יש בו משום צובע מדאורייתא ואפילו לשמואל דפליג בשוחט ארב משום דהכא כיון דאוכל זה נפסדה צורתו כ"כ עד דנדמה כמאוס בעיני האדם ומימנעי אינשי מאכילתו ואם יאכלוהו הוה כאכילה ע"י הדחק וכדי לתקנו ולהסיר מעליו רוע המראה צריך לצובעו אפשר דכדבר שאינו אוכל כלל יחשב ושייך בו צביעה כשאר כל הדברים דלאו מידי דמיכל נינהו דחיי' הצובען משום מלאכה דצובע. וכעת לא מצאתי גילוי כדי להכריע בזה והדבר צ"ל תלמוד

ס"ד אין אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שיזכה חבירך. אפילו לומר לאדם עמוד וחטא חטא קל דרבנן כדי שיזכה חבירך ולא יעשה איסור חמור דחלול שבת במלאכה דאורייתא אין אומרים לאדם עמוד וחטא בשביל שיזכה חבירך כמבואר יוצא מהסוגיא דפ"ק דשבת דף ד' ע"א בהדביק פת בתנור אם התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת ואיסור סקילה יע"ש. והר' משפטי שמואל ז"ל סי' ק"ך דקנ"א ע"ב כת' דהאי מילתא דאמר רב אשי התם דאין אומרי' לו לאדם עמוד וחטא כדי שיזכה חבירך היינו דוקא בכגון שהדביק חבירו הפת בשבת בשוגג דהשתא אם נתיר לחבירו לרדותה יהיה יותר עונו ונפסיד יותר ממה שנרויח ונמצא זה חוטא בעדו בעד לזכות לחבירו כי לא הועיל בדבר בערך דעובר באיסור דרבנן דרדיית הפת במזיד בשבת דאיסור דרבנן במזיד חמירא מזכות השוגג דאורייתא יע"ש. וכן בע"ג שם כת' דע"כ לא אסרינן ליה לחבירו לחטוא בשביל שיזכה חבירו התם דוקא דאין אנו נהנין ומרויחין כלל בחטא חבירו ואדרבה יותר נעשה מהזכו' אשר נזכה לזה כו' וכן נ"ל סברא פשוט' בענין זה דמה לנו לומר לזה עבור במזיד בדבר דרבנן דחמירא בעד חיוב חטאת של זה כדי לפוטרו מממון דודאי אין בו איסור אחר רק חיוב הממון כדאמרי' בפרק כלל גדול מחלליה מות יומת מיתה של ממון הרי ביאר שזה עונש דשוגג לחייבו ממון כו' וטעמא דחייבו תורה ממון כדי שפעם אחרת ישים בדעתו ויתן אל לבו דאע"ג דר' עקיבא בכה כל ימיו על ההוא פסוקא דכתי' וה' יסלח לה אע"ג דשוגג הוא וכן ודאי יש להביא ראיה דאיסור יש בדבר מ"מ קלוש הוא עד שנצטרך להתיר לחבירו להצילו ממנו וזה ברור למבין א"ד ז"ל י"עש שהאריך מאוד להעמיד חלוקו זה דלא ליסתריה מסוגיא דהש"ס ומדברי התוס' ז"ל. וכל ישר הולך בעיניו יראה וישפוט משפט צדק דכל מה שכת' לייש' הסוגיא ודברי התוס' ז"ל דלא ליסתרו להאי חלוקא דידיה. הם שנויי דחיקי טובא. והאמת יורה דרכו כי דברי רב אשי בהני מילי דאמ' דא"א לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך הוה גם לעבור עבירה דרבנן כדי להציל לחבירו מעבירה חמורה דאורייתא במזיד אין אומרים לו לזה חטא ועבור עבירה דרבנן כדי שיזכה חבירך ולא יעבור עבירה חמורה דאורייתא במזיד. והני סברות דאסבר לן הר' ז"ל להכריח דר' אשי דוקא בהדביק זה הפת בשוגג קאמר. משום דאם נתיר לחבירו לרדותה יהיה יותר עונו ונפסיד יותר ממה שנרויח. וגם דהסברא פשוטה דמה לנו לומ' לזה עבור במזיד בדבר דרבנן דחמירא כדי לפוטרו ממון דודאי אין איסור אחר רק חיו' ממון. לדידי אחר המחילה רבה לאו סברות מוכרחות נינהו להכריח מכחם דר' אשי דוקא כשהדביק הפת בשוגג אמר למילתיה. דהא ודאי בהעובר עבירה אפילו בשוגג איסורא דאורייתא מיהא עושה רק שהתורה רצתה שיתכפר לו עונו כיון דשוגג הוא בהבאת קרבן חטאת. וכיון שכן ניהי דכשכבר עבר העביר' ליכא עליה רק עונש ממון דהבאת קרבן חטאת. מ"מ אם יוכל להיות שינצל מעשיית גוף העבירה הוא יותר זכות ממה שיעבור העבירה ויביא קרבן חטאת וזה פשוט וברור. וא"כ הכא בהדביק פת בשבת אפי' בשוגג כי נתיר לו לחבירו לרדות קודם שיגמר האיסור דאפיה בשבת לא הוי כמו שאומר הר' ז"ל דזה עובר עבירה במזיד בדבר דרבנן דחמירא בעד חיוב חטאת של זה כדי לפוטרו מממון. דלאו דכדי לפוטרו לזה מממון הוה אלא כדי לזכותו שלא תעשה העבירה דזה ודאי זכות גדול הוא הרבה יותר ממה. שיעשה ויגמור העביר' ויביא קרבן עליה כדי שיתכפר לו על מה שעבר העבירה וזה ברור. ומאי דזה עובר עביר' דרבנן במזיד ליכא הפסד יותר מהזכות שזוכה זה במה שנצול מעשיית העבירה בשוגג מפני דיותר חמירא העבירה במזיד דרבנן משוגג דאורייתא כדכת' הר' ז"ל דזה אינו דאף דיהיה עבירה דרבנן במזיד חמיר משוגג דאורייתא היינו כי עובר עביר' דרבנן במזיד בשאט בנפש כדי לעבור על דברי חכמים ואפילו שלא. לעבור ע"ד חכמים בשאט בנפש אלא כדי להחמי' על עצמו וכההיא דר"ט דקרא והטה כדברי ב"ש. מ"מ כעובר ע"ד חכמים בשאט בנפש חשיב כיון שהם אמרו דאין הלכה כב"ש אלא