גזע ישי קמא

האדם דאין השער ראוי לבנין דהא אפי' בכלים אמרי' דאין בנין בכלים כ"ש בשער האדם דליכא למימר שיהא בקליעתן משום בונה אלא דאורחייהו דנשי לעשות בשערותיהן האי בניינא דקליעה לנוי להיותן נראות נאות ויפות מראה בעיני רואיהן. וכיון שכן דרכן של נשים לקלוע שערותיהן לנוי ס"ל לר' אליעזר דכל לגבי נשים חשיב קליעת שערות דידהו מלאכה דבנין כיון דניחא להו בהאי קליעה ואורחייהו בהכי כי היכי דליתחזו נאות ויפות מראה בעיני רואיהן. אע"ג דלגבי אנשים לאו מלאכה דבנין חשיב משום דאין דרך אנשים בהכי ולא ניחא להו בהכי כי היכי דליחשב גבייהו קליעת שערות דידהו מלאכה דבונה משא"כ נשים דניחא להו ואורחייהו בהכי חשיב לגבייהו קליעת שערותן מלאכה גמורה וחייבות משום בונה והיינו טעמיה נמי דמחייבן לנשים בכוחלת משום צובעת כי אף דהא ודאי דאין דרך צביעה בבשר גוף האדם דאין גוף האדם עומד לצביעה ואין מלאכה זו דצובע אלא בצמר ובגדי' או כלים וכיוצ' דאורחייהו להצבע אפ"ה בהני נשי הכי אורחייהו לצבוע בשרן כי דרכן לכחול עיניהן וניחא להו בצביעה זו משום נוי כשם שדרכן לקלוע שערן לשם כך ולכן גם כוחלת חשיב גבייהו דהני נשי מלאכה דצביעה לר"א כיון דניחא להו בצביעה זו ואורחייהו בהכי. אבל רבנן ס"ל דכיון דאין דרך בנין בשער האדם וכן אין דרך צביעה בבשר גופי בני אדם כי אין שערות עומדות לבנין וכן אין בשר גופי בני אדם עומדין לבנין כעצים ואבנים וכיוצא שכל העולם אחד נשים ואחד אנשים אורחייהו לעשות מהן בנין וכן צביעה דרכן של כל אדם אנשים ונשים לצבוע צמר ובגדים וכלים וכיוצא דשייך בהן צביעה אע"ג דהני נשי אורחייהו לקלוע שערן לנוי וכן לכחול בשר שסביבות עיניהן לנוי לאו דרך צביע' ובנין מיקרי מפני כך לחייבן להני נשי בקליעת שערן משום בונה ולכוחלת משום צובע כיון שאין עיקר שער אדם ראוי לבנין מצד עצמן ואין דרך לבנות בשער וכן כוחלת דאין גוף בשד אדם בר צביעה ולכן אף דהני נשי ניחא להו בקליעה זו וכן בצביע' זו לנוי ליכא לחייבינהו מפני כך משום בונה בקליעת שערן וכן לא משום צובע לכוחלת. זה נר' ברור בטעמא דפלוגתייהו דר"א ורבנן והכי נמי הוה טעמייהו דר"א ורבנן בבריית' דתניא וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"א אשה לא תעביר סרק על פניה מפני שצובעת דנר' דר"א הוא דאומר כן אבל חכמים פליגי עליה וסברי דאשה המעברת סרק על פניה אינה חייבת משום צובע אלא דאסורה משום שבות וכדאפליגו בגודלת וכוחלת ופוקסת והיינו דר"א ס"ל דאע"ג דאין פני אדם עומד לצביעה ואין צביעה בבשר בני אדם אפ"ה גבי נשים דניח' להו בצביעת פניהם בהעברת סרק לנוי כי היכי דיהיו נראות יפות מראה בעיני רואיהן חשיבה צביעה זו גבייהו מלאכה גמורה וחייבות משום צובע. אבל רבנן ס"ל דכיון דאין דרך צביעה בבשר גופי בני אדם וכן לצבוע פניהם דבשר בני אדם לאו לצביעה עומד גם לגבי הני נשי דניחא להו בצביעה זו דהעברת סרק על פניה כי היכי דיהיו נראות יפות בעיני רואיהן לא חשיב מפני כן מלאכה גמורה לחייבן משום צובע אלא דאסורה להעביר סרק על פניה משום שבות. זה נראה ברור בטעמא דפלוגתייהו דר"א ורבנן בגודלת וכוחלת ופוקסת דמתני' וכן בהעברת סרק על פניה דברייתא

ולפי האמור הנה אתה למד דהאי פלוגתא דרב ושמואל גבי שוחט אי חייב אף משום צובע תליא בהאי פלוגתא דאיפליגו ר"א ורבנן גבי גודלת וכוחלת ופוקסת והעבר' סרק על פניה דהא צביעת בשר בית השחיטה נמי הוה דכוותייהו דכל הני דאין דרך צביע' באוכלין ואין דרך כל אדם לכוין בשחיטתו דליתווס בית השחיט' בדמא כי היכי דלחזוהו אינשי אלא דוקא השוחט למכור הוא דניחא ליה דליתווס בשר בדמא כי היכי דלחזוהו אינשי וליתו וליזבנו מיניה. ונמצא דהו"ל זה השוחט כדי למכור דניחא ליה דליתווס בית השחיטה בדמא כי היכי וכו' כהני נשי דגודלות ופוקסות שערותיהן וכוחלות עיניהן ומעברות סרק על פניהן דניחא להו בהכי כי היכי דליחזוה אינשי נאות ויפות. וא"כ לר"א דמחייב להני נשי גודלת ופוקסת משום בנין וכוחל' ומעברת סרק על פניה משום צובעת. הכי נמי הוא מחייב להשוחט כדי למכור אף משום צובע מטעמא דהאי. נמי ניחא ליה בהאי צביעה כי היכי דליחזוהו אינשי וליתו וליזבנו מיניה וכדאמר רב התם אמנם לרבנן דפליגי אר"א בכל הני וסברי דגודלת ופוקסת וכוחלת ומעברת סרק על פניה אינן אלא שבות משום דאין גוף שער אדם עומד לבנין ואין בשר גוף אדם עומד להצבע ואין מה שלגבי נשים ניחא להו בהכי כי היכי דליתחזו יפות עינים ונאות בעיני רואיהן משוי להו מלאכות גמורות דבונה ודצובע לשיתחייבו נשים משום בונה ומשום צובע. גם בשוחט כדי למכור לא מחייבו ליה משום צובע משום ה"ט דניחא ליה דליתווס בית השחיטה בדמא כי היכי דליחזוהו אינשי וכו' כיון דעקר הבשר לאו בר צביעה הוא דאין צביעה באוכלין וכשמואל. ונמצא דרב דמחייב שוחט משום צובע אתיא כר"א ושמואל