גזע ישי קלח

ש ז"ל. ועיין עוד לקמן בסימן שאח"ז

ס"ג אין צביעה באוכלין. נסתפקתי באוכל או משקה שנשתנה ונפסד מראיתו מאיזה סבה באופן שנפסדה כ"כ צורת האוכל או המשקה ההוא עד שמפני רוע מראיתו ושינוי צורתו מיחזי ליהו לאינשי כמופסד ומאוס לגמרי ונפשו של אדם קצה לאוכלו מפני כן וממנעי מלאוכלו. וכדי לתקנו שלא יהיה מאיס בעיני. הרואהו ויהא חוזר ונראה טוב למאכל וכי תאוה. הוא לעינים צובעין אותי המאכל או המשקה כדי שיוסר ממנו המראה הרע והנמאס שהיה בו ויהפך מראיתו כמראה הצבע שצובעין אותו ובכן אין נמאס עוד בעיני בני אדם כאשר היה מקודם. בלתי צביעה ונאכל לכל אדם. אי שרי לצבוע אוכל או משקה כזה בשבת מי אמרינן גם בכה"ג דאין צביעה באוכלין כיון דהאוכל מצד עצמו אין בו שום הפסד כי טעמו לא נמר וריחו לא פג רק שצורתו הוא שנשתנה ונפסד ואין הצביעה עושה שום הכשר ותקון בגוף האוכל או המשקה ההוא רק הוא מסיר רוע הדמיון מעיני בני אדם שנפשם קצה באכילתו מפני רוע מראיתו. או דילמא עד כאן לא אמרינן דאין צביעה באוכלין אלא באוכל שאין מראהו מופסד ומשונה עד שנמאס בעיני האדם ונאכל לכל אדם כי יתאוה לאכילתו גם בלתי צביעה כמו בצביעה ואין הצביעה עושה בו אלא תוספת טוב המראה וכיון שאין הצביעה צורך בו לשום תקון כלל להכי אמרי' דאין צביעה באוכלין ושרי לצובעו. אמנם באוכל או משקה שהופסד צורתו ונשתנה מראיתו כ"כ עד שמפני רוע מראיתו נמאס בעיני האדם ומימנע מלאוכלו וע"י הצביע' מתקן וחוזר ונראה לאכילה לכל אדם. יש בו משום צובע בשבת דבר תורה כצובע דבר שאינו אוכל בשבת דחייב משום צובע. ואם תמצא לומר דגם באוכל פה"ג ליכא משום צובע דבר תורה. אכתי איכא לספוקי אי אית ביה איסורא מדרבנן מיהת כיון דהרי מתקן ומכשיר אוכל זה וחוזר ונראה טוב למאכל אדם וכי תאוה הוא לעינים

ונראה לפום ריהטא לענ"ד דהאי מילתא תליא בפלוגתא דאיפליגו רב ושמואל פרק כלל גדול דע"ה בשוחט בשבת משום מאי מחיי' רב אמר משום צובע ושמואל אמר משום נטילת נשמה ופרכינן משום צובע אין משו' נטילת נשמה לא אימא אף משו' צובע אמר רב מלתא דאמרי אימא בה מילתא דלא ליתו דרי בתראי וליחכו עלי צובע במאי ניחא ליה ניחא ליה דליתווס בית השחיטה דמא כי היכי דלחזוה אינשי וליתו וליזבנו מניה. ופרש"י צובע שצובע הבשר של בית השחיטה כו' עד ניחא ליה דליתווס בית השחיטה בדמא שיהא צבוע בדם כי היכי דניחזייה אינשי שנשחטה היום וניתו וניזבנו ע"כ יע"ש. ולכאורה איכא לאקשויי עליה דבר דלמאי הוצרך למימר טעמא למילתיה דאמר משום דחש לדרי בתראי דלא ליחכו עליה צובע במאי ניחא ליה. הא רב איהו דס"ל כר' יהודה דמלאכה שא"צ לגופה חייב עליה דהוא ס"ל בדבר שאינו מתכוון כר"י ומאן דמחיי' בדבר שאינו מתכוון כל שכן שמחיי' במלאכה שא"צ לגופה וכמ"ש ה"ה ז"ל פ"א מהלכות שבת ז' יע"ש. וא"כ לרב דס"ל במלאכה שאצ"ל דחייב אפי' דלא ניחא ליה בצביעה זו דינא הוה לחייב משום צובע. ואמאי חש רב דלא ליתו דרי בתראי וליחכו עליה באומרם צובע במאי ניחא ליה וכי לא ניחא ליה מאי הוי הא איכא ר"י דס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב עליה ורב הא ס"ל כר"י ומאן דאמר כר"י ליחכו עליה דרי בתראי אתמהה וכבר ראיתי להרב אות יקרות בסדר לך לך דף ח' שהוקשה לו קושיא זו וכתב לתרץ וכפי תירוצו מסיק דרב ס"ל כר"ש דמלאכה שא"צ לגופה פטור עליה יע"ש. ואחר המחילה דהא ודאי ליתא וכמ"ש ה"ה ז"ל פ"א מהל' שבת דרב כר"י ס"ל דמלאכה שא"צ לגופה חייב עליה

האמנם כי דייקינן שפיר נראה דקושיא אעיקר' ליתא משום דאפי' לר"י דס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב עליה היינו כשהמעשה ההוא שהוא עושה יש בה משום מלאכה גמורה רק שהוא לעת עתה אין לו צורך לגופה של אות' המלאכ' כגון המכבה את הנר כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה דהכבוי מלאכה גמורה היא בנר אלא שהוא אינו צריך בזה לגופו של כבוי ס"ל לר"י דאפ"ה חייב וכן כל כיוצא בזה. אמנם כשהמעשה אשר הוא עושה איננה בסוג מלאכה כלל לא שייך לחייבו עליה שום חיוב כלל דלמה יתחייב על מעש' ההוא כיון דאין בה משום מלאכה. והנה הכא בשוחט דחייבו רב משום צובע דהוה מפני מה שנצבע בשר בית השחיטה בדם כיון דאין דרך צביעה באוכלין כלל אין במה שנצבע בשר בית השחיטה בדם בסוג מלאכה דצובע כלל דהא אין צביעה באוכלין וא"כ איך שייך לחייבו לשוחט משום צובע כלל אפי' לר"י דאמר מלאכה שא"צ לגופה חייב כיון דהכא ליכא במעשה זה דנצבע הבשר בדם משום מלאכה כלל ובכן היינו דהוצרך רב לפ' טעמו ונימוקו עמו וחש לדלא ליתו דרי בתראי וליחכו עליה ויאמרו צובע במאי ניחא ליה כלומר