גזע ישי קלז

ס"ב אין צביעה באוכלין. כ"כ הר"א ממיץ בספר יראים והרב שבילי הלקט ז"ל הביא דבריהם הרב"י ז"ל בא"ח סס"י ש"ך וכן פסק בש"ע שם סעי' י"ט וך' יע"ש. וחזי הוית להר"ב צרור החיים ז"ל פ"ט מה' שבת דמ"א ע"ד שכתב שהרב בנו ז"ל מייתי ראיה מכאן לאלו שמוזגין היין שיש מהם שנותנים המים בכוס ואח"כ היין דליכא חשש איסור משום צובע דאין צביעה באוכלין וה"ה במשקין ואיהו ז"ל כתב על ראיית הרב בנו ז"ל הלזו דכד דייקינן שפיר עדיין יש לבע"ד לחלוק ולומר דע"כ לא אמרו בעל היראים למילתיה כי אם דוקא בשורה פתו ביין וכיוצא ממשקים הצובעין וכן בכרכום שהוא צורך ואי אפשר בלא"ה אז בכה"ג אמרינן אין צביעה באוכלין משא"כ הכא דאפשר בלא"ה שכל כוונתו הוא למזוג היין א"כ למה נתיר לו לעשות בדרך צביעה באופן שהדבר שקול בעיני ואני חוכך להחמיר א"ד ז"ל יע"ש. ולענ"ד אין כאן בית מחוש כלל ושפיר אמר הרב בנו ז"ל דמדברי ס' יראים ושבילי הלק"ט ז"ל דהתיר ליתן כרכום להתבשיל משום דאין צביע' באוכלין יש ראיה לאלו שמוזגין היין שנותנין המים בכוס ואח"כ היין. דאם אתה בא לחלוק ולומר דע"כ לא אמרה בעל יראים למילתיה כי אם דוקא בשורה פתו ביין וכיוצא ממשקים הצובעין וכן כרכום שהוא צורך וא"א בלא"ה כאשר אמר הר' צרור החיים ז"ל. א"כ מאי דאיה מייתי השבולי הלקט ז"ל למה שנסתפק אם שרי ליתן כרכום לתוך התבשיל מדברי ס' יראים דלפי דברי בעל היראים דאמר אין דרך צביעה באוכלין מותר וז"ל בעל יראים ראוי לכל בר ישראל שאוכל תותים או שאר פירות הצובעין שיזהר שיגע:

בידיו צבועו' בבגדיו או במפה דהו"ל תולדות צובע אבל אם צובע פתו במשקה הפירות לית לן בה דאין. זה צביעה באוכלין א"ד השבולי הלקט ז"ל י"עש בב"י. ומאי מייתי מדברי בעל היראים ז"ל אלו להתיר גם נתינת הכרכום לתוך התבשיל הא יש לבעל דין לחלוק ולומ' דע"כ לא אמרה בעל היראים אלא דוקא לשרות פתו ביין וכיוצא ממשקין הצובעין דהוא בא ללפת את הפת דא"א לו לאכול בלא לפתן וצריך הוא להיין או להמשקה הצובע ההוא כדי. לאוכלו עם פתו משו"ה מותר. מה שא"כ נתינת כרכום לתוך התבשיל דאינו לשום צורך אכילתו דלאו לפתן הוא ולא בר נותן טעם בתבשיל כלל רק עיקרו אינו בא אלא לצביעת האוכל לחזות' בעלמא י"ל דאוסר בעל היראים ז"ל דמה יתן ומה יוסיף הכרכום באוכל כי היכי דנימא שהוא צורך כמו. שריית פתו ביין הא ודאי דאין לאוכל שום צורך בהכרכום כי אינו בא אלא לגוון ולחזותא בעלמא וראוי הוא האוכל ליאכל בלא גוון הכרכום כמו עם גוון הכרכום. ומה דמות יערוך אכילת פתו עם פירות או משקים הצובעין דהן באין ללפת את הפת ולצורך אכילת פתו הן באין לנתינת הכרכום לתוך התבשיל דאין להתבשיל שום צורך בו דאינו בא אלא לגוון וצביעת האוכל. ועוד יש לבעל דין לחלק ולומ' חלוק הנראה לעינים דע"כ לא אמרה בעל היראים ז"ל אלא באוכל פתו עם פירות או משקין הצובעין דאין כוונתו לצבוע הפת כלל דלאכילת פתו עם הני פירות או המשקין הוא מתכוון ופתו נצבע ממילא שלא במתכוון שיוצבע פתו ולהכי הוא דכתב בעל היראים דשרי מה"ט דאין צביע' באוכלין אמנם במתכוון לצבוע האוכל כנתינת כרכום לתוך התבשיל דכל עקר כוונת נתינת הכרכום לתוך האוכל אינו אלא כדי לצבוע האוכל י"ל דאין הבעל יראים מתיר מה"ט דאין צביעה באוכלין וא"כ מאי ראיה מייתי השבולי הלקט ז"ל לספיקו אי שרי ליתן הכרכום לתוך התבשיל מדברי בעל היראים ז"ל. אלא נראה דכיון דאמ' בעל היראים זל טעמו ונימוקו עמו לפי שאין צביעה באוכלין אין לחלק שום חלוק באוכלין דמאחר דאין צביעה באוכלין גם שהאוכל אין לו שום צורך לצביעה זו ואף שכל עקרו לכוונת צביע' האוכל הוא בא כנתינת הכרכום לתוך התבשיל שרי מה"ט דאמר מר הבעל היריאים ז"ל דאין צביעה באוכלין. והיינו דכת' השבולי הלקט ז"ל בהבאת ראייתו ולפי דברי הבעל יראים דאמ' אין דרך צביעה באוכלין מותר וכו' הרי דכל עקר ראייתו הוא מהני מילי דאמר בעל היראים דאין דרך צביעה באוכלין כי מהאי טעמא אין לחלק שום חלוק כלל. והשתא אני אומ' הדברים ק"ו השתא ומה הכרכים דעיקרו אינו אלא לכוונת צביעת התבשיל כי לכוונה זו הוה נתינת הכרכום לתוך האוכלין מותר מה"ט דאמר מר בעל היראים ז"ל דאין צביעה באוכלין. כ"ש וק"ו ליתן יין לתוך כוס מים למזוג היין דאין נתינת המיים להיין אלא לכוונת מזיגת היין ולא מתכוון לשם צביעת המים כלל דליכ' למיחש למידי מה"ט דאין צביע' באוכלין. ואת זה דאיתי למורם ז"ל בדרכי משה בא"ח סימן ש"ך שכת' וז"ל ושמעתי מא"מ ש"ן ששמע ממוהר"א מינץ דאסו' ליתן יין אדום לתוך יין לבן בשבת משו' צובע אבל לפי דברי בעל יראים דאין צביע' באוכלין נראה דזה גם כן שרי ונראה קצת ראי' לדבריו מהא דסס"י שי"ט דנותן ביצה לתוך החרדל אע"ג דעושה לו מראה א"ד ז"ל יע"ש. ומן התימא על הר' צרור החיים ז"ל שלא זכר שר להני מילי דמור"ם