גזע ישי קלב

לומ' דטעמיה דרבא הוה משום דכיון דבאוכלין אין המליחה משנה את האוכל ממה שהיה ומתקנו למעליותא להיותו ראוי לדבר שלא היה ראוי קודם המליחה כמו שפועל ועושה ומתקן המליח' להעור דהוא משתנה שנוי גמור למעליותא להיות ראוי ע"י העבוד למלאכת הכתיבה עליו וכיוצא משאר כל המלאכות הנעשות בעור מעובד אלא המליחה באוכלין אינה רק לשמירת האוכל לבלתי יסרח ויפסד ולהכי אין בזה משום מלאכ' דעבוד זהו ודאי טעמ' דרבא דאמר אין עבוד באוכלין. דאי לאו הכי אין לה לסברת רבא מקום כלל דמאחר דהמליח' גדולה דקא בעי ליה לאורחא מקשה הבשר ומקיימו לזמן רב כשם שמקשה המלח להעור ומקיימו ואורחא דאינשי למלוח בשר מליחה גדולה כדי לקיימו למען יעמוד ימים רבים דקא בעי ליה לאורחא. אמאי מפני מה שהוא אוכל לא תהא במליחתו כזו משום מעבד כמו בעור כיון דדמי ליה בפעולה זו ומ"ש ממלאכת בונה דאע"ג דבמשכן דממנו אנו לומדים הט"ל מלאכות לא היה הבנין באוכלין אפ"ה קי"ל דיש בנין גם באוכלין והמגבן חייב משום בונה. והיינו משום דכיון דיש במגבן דמיון לפעולת בנין שהיה במשכן אף שפעולתו באוכלין היא אין מפני מה שהוא באוכלין מבטל כחו של הפעול' דדמי לבנין ומסלקו משם מלאכה דבונה כיון דקושטא קאי דיש בפעולתו פעולת בנין וחייב משום בונה גם שהוא באוכלין. וא"כ ה"נ במלאכה זו דעבוד כיון דהמליחה בבשר דקא בעי ליה לאורחא הוה דומיא דמליח' בעור למה מפני מה שהוא אוכל לא יהיה בו משום מלאכה דמעבד. אלא ע"כ דטעמא דרבא כדאמרן וככל מאי דכתיבנא לעיל סי' נ"ז וכיון שכן אין כאן מקום לחלק במליחת אוכלין בין חלבים לשאר אוכלין. כיון דגם בחלבים אף דלאו אוכלין גמורין נינהו אין המליחה פועלת בהן שום שנוי ממה שהיה קודם המליחה רק היא לשמירתן מהסרחון למען יתקיימו ולא יפסדו כמו שהיא המליחה בבשר כדקא בעי ליה לאורחא וכי היכי דאין במליחת בשר משום מעבד ה"נ חלבים מה"ט וכי אמר רבא אין עבוד באוכלין גם חלבים בכלל שאר אוכלין. וא"כ איך כתבו הר"ן והמאירי ז"ל. לפרש להא דתניא דאין מולחין את החלבים דהיינו מדאוריי' ומשום דחלבים לאו אוכלין גמורין נינהו ויש במליחתן משום מלאכה דמעבד דבר תורה

תו איכא לאקשויי טובא על הרב המאירי ז"ל במ"ש וכן אף בבשר לדעת קצת מפרשים דהא במשכן מליחת עורות ואיברים היו שם אלא דמ"מ מליחת בשר הותרה משום אוכל נפש. אבל החלבים לאו אוכל נינהו ומליחתן אב גמור הוא ע"כ. וכוונתו מבוארת דכן אף בבשר לדעת קצת מפרשים מליחתו אב מלאכה כמו בעורות דהא במשכן מליחת עורות ואיברים היו שם כלומר דכי היכי דמליחת עורות אב מלאכ' משום דהיה במשכן מליחת עורות ה"נ מליחת בשר אב מלאכה מה"ט דהיה במשכן דהא במשכן היה מליחת עורות וגם מליחת בשר דהיינו מליחת אברים דהיה שם במשכן אלא שאפ"ה אפי' לדעת קצת המפרשים דגם בבשר מליחתו אב מלאכה הותר מליחתו ביו"ט משום אוכל נפש אבל חלבים דלאו אוכל הוא דהוא אסור באכיל' אב גמור הוא מליחתו גם ביו"ט כיון דליכא בהו לה"ט דאוכל נפש כדאיכא בבשר. והם דברים תמוהים טובא דהא אפי' לרבה בר ר"ה דאמר בשבת דע"ה ע"ב דמאן דמליח בשרא חייב משום מעבד היינו דוקא במליחה מרובה בדקבעי ליה לאורחא אבל במליחה לביתא דהיינו לקדירה אפי' לרבה בר ר"ה ליכא משום מעבד דבר תורה משום דלא משוי איניש מיכלי עץ וכדאמר התם רב אשי. ואיך כתב הרב המאירי דאף בבשר לדעת קצת מפרשים אב מלאכה ואמר בטעמייהו משום דהיה במשכן מליחת בשר דהיינו מליחת איברים שהיה שם דא"כ דמה"ט דמשום דהיה במשכן מליחת איברים הוא דהוה דעת הקצת מפרשים דגם בבשר מליחתו אב מלאכה ממילא מבואר דאפי' במליחה מועטת דהיינו דכדי לקדירה אב מלאכ' היא בבשר כמו המליחה שהיה במשכן באיברים דהיינו איברי הקרבנות דלא הוה רק כדי לקדירה וכדאמרי' פרק הקומץ רבה דזו היא שיעור מליחת איברי הקרבן. וכיון דהא דדעת הני קצת מפרשים דגם בבשר המליחה אב מלאכה הוה מה"ט דהיה מליחת איברים במשכן נמצא שלדעתם מליחת בשר דכדי קדירה נמי אב מלאכה היא. וזה פלא דהא עיקרא דהאי סברא דיש במליחת בשר משום מעבד רבה בר ר"ה הוא דאמרה ואמר עלה רב אשי דאפי' רבה בר ר"ה לא אמר אלא בדקא בעי לה לאורחא וא"כ ע"כ דלאו משום דבמשכן היה שם מליחת איברים הוא דאמר רבה בר ר"ה דיש עבוד גם בבשר. ואיך אפשר שיהיה שום מפרש שיאמר דגם בבשר מליחתו אב מלאכה משום מה שהיה מליחת אברים במשכן. והנה הרב שער המלך ז"ל הקשה על מ"ש הרב המאירי דכן אף בבשר לדעת קצת מפרשים מהא דאמרי' התם בשבת רב אשי עלה דאמר רבה בר ר"ה דמאן דמליח בשרא חייב משום מעבד דאפי רבה בר ר"ה לא אמר אלא דקא בעי לה לאורחא אבל לביתא לא וכו' וכתב ליישב דבריו וז"ל וצ"ל