גזע ישי קל

כולם כו' וכשאני מחפש ומהפך בשמועות לזכותם יש לי לפרש ולומר דלר"י מוחלפת שיטתן של ב"ה דקסבר בשיש להם ציר מן הצד פליגי דשרו ב"ה משום שאין בנין בכלים ואעפ"י שהיא מלאכ' קבוע' ודינה להיות פטור אבל אסור עליה כו' אפ"ה משום שמחת יו"ט מותרת ומשו"ה קשיא ליה מהשוחט כו' ונטילתן נמי קשיא ליה ולפום הכי אפיך מאי דאפיך והשתא דקי"ל דכשאין להם ציר אלא באמצע פליגי נטילתן מותרת אפי' בשבת ובחזרתן נמי אין בה משום שמא יתקע שאין עשוי ליתקע בתריסין כו' ואין לך בהן צד איסור אפי' לב"ה דסברי יש בנין בכלים אלא משום גזירה אטו מן הצד והיא גופה לב"ה משום שמא יתקע הילכך משום שמחת י"וט לא גזרינן גזירה לגזירה בכה"ג דלא מוכחא מילתא דעבר אשבות די"וט וה"נ אמרי' בעור לפני הדורסן כיון דחזי למסגא עליה ולא מוכחא מילתא דעבר עליה בשבות דשרו ב"ה משום שמחת יו"ט ואע"ג דהיכא דליכא משום שמחת יו"ט כגון עור דעי"ט ותריסין דבתים גזרינן וכדאמרי' לקמן עלה מן הצד שמא יתקע גזרינן אלמא כל היכא דאיכא לאחמורי מחמרינן אפילו בשמחת יו"ט וכו' א"ד ז"ל יע"ש אשר מדבריו אלה אתה למד דאפי' גזירה לגזירה. נמי מחמרי' היכא דמוכחא מילתא דעבר אשבות דיו"ט אלא כי לא מוכחא מילתא היא דלא גזרינן גזירה לגזירה וה"ט דתריסין דהתירו חזרתן דהוה גזירה לגזיר' משום דלא מוכחא מלתא דעבר אשבות דיו"ט. ומעתה תו ליכא שום משמעות מהש"ס דאיסור מליחת חלבים הוה דבר תורה ממאי דלא התירו משום שמחת י"וט ואסרו נמי שטיחתן כדאמר מר הרב שע"המ ז"ל דכל דמוכחא מילתא מחמרי' אפי' בשמחת יו"ט ואפ' בגזירה לגזירה ולכן אע"ג דאיסור מליחת חלבים גופיה דרבנן הוא אסרו גם שטיחתן אע"ג דגזירה לגזירה היא משום דמוכחא מילתא דמשום תקון החלבים התירו ואתא למימר מ"ט שרו לי רבנן כי היכי דלא ליסרח מ"ל מישטחינהו מ"ל ממלחינהו וכ"ש דאיכא למימר הכא דודאי אתי לממלחינהו ולאו גזירה לגזירה הוה אלא כולה חדא גזירה כדכתיבנא לעיל. אלא דלפי דברי הרמב"ן ז"ל הנז' אין לנו צורך לזה דכל דמוכחא מילתא דעבר אשבות דיו"ט מחמרי' אפי' בשמחת יו"ט ואפי' בגזירה לגזירה כאמור. באופן דליכא למשמע מידי מהש"ס דיהא איסור מליחת חלבים מדאורייתא

ואנכי הרואה דלא זו בלבד דליכא למשמע מהך סוגיא דאיסור מליחת חלבים מדאורייתא הוא ככל האמור. אלא אדרבה איכא למשמע מינה דלא הוה אלא מדרבנן והוא ממאי דקא' הש"ס אבל הכא אתא למימר מ"ט שרו לי רבנן כי היכי דלא ליסרח מה לי משטחי' מה לי ממלחינהו והשתא אם איתא דהמליחה בחלבים עבודי נמי קמעבדן עבוד גמור עד דאיכא במליחתן משום אב מלאכה דמעבד כבעור איך מפני מה דיתירו לו לשוטחן אתי למימר מ"ט שרו לי רבנן למשטחינהו כי היכי דלא ליסרח מ"ל משטחינהו מ"ל ממלחי' הא בשטיחתן ליכא משום איסו' שום מלאכה כלל דאין במה ששוטחן שום מעשה דפעולת עבוד רק שע"י שהוא שוטחן ברוח אצולי מצלא להו מסרחון שלא יסריחו ואין איסור השטיח' רק משום טירחא ביו"ט בדבר שאינו אוכל נפש משא"כ במליח' דאיכ' בפעולת המליחה פעולת עבוד דמלאכה גמורה היא וזה ידוע הוא לכל דעבוד אב מלאכ' היא וא"כ גם כי יתירו לשוטחן לא שייך שיבא לומר מ"ט שרו לי רבנן כו' מ"ל מי שטחינהו מ"ל ממליחנהו כיון דהחלוק שבין השטיחה להמליחה הנה הוא ידוע דבשטיחה לא עביד פעולת מלאכת עבוד בחלבים ובמליחתן עביד מלאכה גמורה דעבוד ואיך קאמר הש"ס דאתי למימר מה לי וכו'. אלא מוכח דגם במליחתן ליכא משום פעולת מלאכה זו דמעבד גמו' כי גם המליחה לא עביד בהו רק לשומרן מן הסרחון וההפסד אלא דאסו' מדרבנן המליחה. ולהכי שפיר קאמ' הש"ס דאם יתירו לו לשוטחן אתא למימר מ"ט התירו לי שבות זה דשטיחתן דאית ביה איסו' דרבנן משום טירחא ושלא לצורך יו"ט כי היכי דלא ליסרח א"כ מה"ט גם במליחה דליכא בה רק שבות דרבנן שרי דמה לי למישטחינהו דאיכ' שבות דרבנן ושרו ומה לי ממלחינהו דגם בה ליכא אלא שבות. וכיון דהמליחה בדבר ששייך בו עבוד כגון עורות אב מלאכה היא אסיר גם מליחת חלבים משום גזירת מליחת עורות וחמיר איסור שבות זה דמליחה מהאיסו' דשטיחתן דאינו רק משו' טירחא ביו"ט שלא לצורך אוכל נפש ולא ראו חכמים להתיר שבות זה דמליחתן משום שמחת יו"ט ואסרו נמי אפי' שטיחתן משום דע"י כך יבא להתי' גם מליחתן שאיסורו משום גזירת מעבד דלא ראו חכמי' להתירו משום שמחת יו"ט. ונ"ל דלזה כיון רש"י ז"ל במ"ש אבל הכא גבי חלבים כי שרית לשוטחן מוכחא. מלתא שלתקון החלבים התרתו ואתי נמי לממלחינהו ומליחה מאבות מלאכות בדבר שיש בו עבוד דתנן והמולחו והמעבדו ע"כ. כלומר דכיון דמוכחא א שלתקון החלבי' התרתו אתי נמי לממלחינהו מלתא שלתקון החלבי' התרתו אתי נמי לממלחינהו דאמר יאמר מ"ל איסור שטיחתן דליכא אלא שבות ומ"ל מליחתן דליכא נמי אלא שבות ומליח' מאבות