גזע ישי קכט

אב או תולדה דמעבד וכן בפכ"ג דחזר ושנה לדיני עבוד לא הזכיר להא דמליחת חלבים ללמדנו דלאו בכלל שאר אוכלין נינהו ויש בהם משום מעבד דלדעתו ז"ל גם חלבים בכלל שאר אוכלין נינהו והן נמי בכלל מ"ש שם דאין עבוד באוכלין וכאמור לעיל. והא ודאי הוכחה גמורה שכן דעתו של הרמב"ם ז"ל כדאמרן ודלא כמ"ש הרב שער המלך זל כי הנה בכל הט"ל מלאכות שפסקם שם הרמב"ם פרטם לכל אב מלאכה וכתב לבאר אצל כל אב כל מיני המלאכות שנקראין אבות וכן כל מיני המלא' שהן תולדותיו. ובפכ"ג הוסיף עוד לבאר גם הני שהן מדרבנן אצל כל מלאכה ומלאכה מהט"ל מלאכות ולא הניח מלהזכיר כל האבות וכל התולדות שיש לכל אב מלאכה. ואלו גבי אב מלאכה זו דמעבד לא כתב אלא המעבד את העור דהוא אב וכן המולחו וסיים ואין עבוד באוכלין ושוב כתב תולד' מעבד דהוא הדורס על העור וכו' או המרככו בידו ותו לא והו"ל לבאר ולמכתב גם מליחת חלבים דהוא אב דמעבד או תולדה. אלא מוכרח דליכא שום אב ולא תולדה אחרת באב מלאכה זו דמעבד זולת אלו שהזכיר שם ומליחת חלבי ליכא בהו משום מעבד דגם הם אוכלין נינהו והם בכלל מ"ש שם דאין עבוד באוכלין והא דתניא פ"ק דביצה דאין מולחין את החלבים היינו מדרבנן ומשום דמחזי כמבשל שלא לצורך אוכל נפש דה"ט דאסור למלוח אוכלין בשבת לדעת הרמב"ם ז"ל וככל מאי דכתיבנא לעיל וזה ברור. וא"כ מאי דכתב הרב שע"המ ז"ל בפי' כונת דברי הרמב"ם דפ"ג מה' יו"ט במאי דכתב וכן אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן ואין שוטחין אותן ברוח ע"ג יתידות מפני שאינן ראויין לאכילה לא יתכן כלל. גם בלא"ה נמי לא מחוור למימר כן בכונת דבריו דאם כדברי הרב שעה"מ ז"ל הו"ל להרמב"ם ז"ל למימר הכי וכן אין מולחין את החלבי' מפני שאין ראויין לאכילה ואין מהפכין בהן וכו' כיון דה"ט דמפני שאינן ראויין לאכילה עקרו לטעמא דאיסור המליחה דחלבים למימרא דחלבים לאו אוכלין נינהו ויש בהן עבוד ד"ת. ואח"כ יכתוב דאין מהפכין בהן ואין שוטחין וכו' דהוה משום גזירה דמליחה אלא מדכת' לטעמ' דמפני שאין ראויין לאכילה לבסוף לבתר דכתב דאין מהפכין בהן ואין שוטחין אותו ע"ג יתידות מוכח דה"ט דמפני שאין ראויין לאכילה לא הוי כדאמר מר הרב שער המלך ז"ל. וכל שכן דמוכח להדיא מדברי הר"מ במז"ל בהלכות שבת דדעתו אין במליחת חלבים משום מעבד וכאמור

ומאי דכת' הר' ז"ל דהכי משמע בהדי' מהסוגי' דהא אין מולחין את החלבים מדאורייתא הוא דאי מדרבנן אמאי לא שרינן משום שמחת יום טוב כדרך שהתירו חזרת תריסין ונתינת עור לפני הדורסן הא מליחה גופה אינה אלא מדרבנן והו"ל גזירה לגזירה אלא משמע דמליחת חלבים אסורה מדאורייתא אחר המחילה רבה דליכא למשמ' מידי מהסוגיא דאיסור מליחת חלבים הוה מדאורייתא אלא איסורו לא הוה רק מדרבנן ואפ"ה לא שרינן משום שמחת יו"ט לשוטחן ולא הוה גזירה לגזירה אלא כולה חדא גזירה משום דאי שרינן ליה למישטחינהו כאילו התרנו לו למולחן נמי כי ודאי מימר אמר מ"ט שרי רבנן למישטחינהו כי היכי דלא ליסרח מה לי מישטחינהו מה לי ממלחינהו הילכך כולה חדא גזירה היא דאי לא קיימא הא לא קיימא הא. וכדמוכח מהש"ס דקאמר מ"ש מעור לפני הדורסן התם לא מוכחא מילתא משום דחזי למיסגא עליה הכא אתא למימ' מ"ט שרו לי רבנן כי היכי דלא לסרח מה לי למישטחינהו מ"ל לממלחינהו. הרי דהוצרך הש"ס להאריך בביאור האיסור דשטיחה ואמ' אבל הכא אתא למימר וכו' והיה די למימ' אבל הכא דילמא אתא לממלחינהו. אלא משום דאיסו' המליחה גופה אינה אלא דרבנן והיה מקום למימר דהו"ל איסו' שטיחתן גזירה לגזירה. להכי האריך הש"ס ואמ' אבל הכא אתא למימר מ"ט שרו לי רבנן כו' כלומ' דודאי מימר אמר הכי וימלחינהו נמי ולאו גזירה לגזירה הוה אלא כולה חדא גזירה כאמור. משא"כ חזר' תריסין באין לו ציר מן הצד דהוה ודאי גזירה לגזירה ולהכי שרו רבנן חזרתן. ועור לפני הדורסן נמי דהתירו משום שמחת יו"ט משום דלא מוכחא מילתא משום דחזי למיזגא עליה וכדקאמר הש"ס התם לא מוכחא מילתא וכו' ופרש"י ז"ל התם לא מוכחא מילת' שתהא שטיחתו לצורך עבוד דמימר אמר האי דשרו ליה רבנן לתתו לפני הדריסה מפני צורך יו"ט התירו שאף שטיחתו צורך י"וט דחזי למזגא עליה אבל הכא גבי חלבים כי שרית לשוטחן מוכחא מילתא שלתקון החלבים התרתו ואתי נמי לממלחינהו ומליחה מאבות מלאכות הוא בדבר שיש בו עבוד דתנן והמולחו והמעבדו ע"כ יע"ש. ואת זה ראיתי להרמב"ן ז"ל בס' המלחמות פ"ק דביצה על מאי דכתב המאור זל ועוד אנו תמהים עליו היאך פסק בחזרת תריסין כב"ה לקולא וכת' מתני' דהשוחט כצורתה בלא חלוף וכו' וכתב ע"ד אלו הרמב"ן ז"ל אמר הכותב הנה בעל המאור מתמיה על רבינו הגדול ז"ל ואני תמיה על כל הגאונים שכך פסקו